מתחם נגה: הסודות של השכונה עם האופי

היא כונתה "פריז הקטנה" בימי המנדט הבריטי, הפכה לבית לאוהבי התרבות והקולינריה וכיום היא אחת מפנינות הנדל"ן הייחודיות של תל-אביב יפו. מסע אל מתחם נגה, המקום הכי קסום שמצליח לשמור על הייחודיות שלו בין כל המגדלים שמסביב

תוכן מקודם
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מתחם נגה
מתחם נגהצילום: מנש כהן

על קו התפר שבין תל אביב ליפו, ממש המקף שמחבר את תל אביב-יפו, כפי שראשי העיר מקפידים לקרוא לה, נמצא אחד המתחמים הקטנים, אך היותר קסומים של העיר הלבנה – מתחם נגה. המתחם המחבר בין ישן וחדש, בין מזרח למערב, עם אוכלוסייה לא קונבנציונאלית והרבה שיק וסטייל. רבים מכירים את המתחם בזכות תיאטרון גשר המתאכסן באחד מקצוות השכונה, אך מעטים מכירים את הסודות של המתחם שהפך לשכונה התל-אביבית של יפו.

בשורות הקרובות נחשוף לכם את הסודות של אחד המתחמים היפים, בעלי האופי המיוחד, אך גם מהיותר נחבאים אל הכלים בתל-אביב כולה, ולמיטיבי הלכת שיגיעו עד הסוף – אף נגלה את הסוד הכמוס מכולם.

ההתחלה הזוהרת

"פריז הקטנה", כך כונתה השכונה שהקימו אנשי עסקים ערבים ויהודים בגבול יפו-תל אביב, בשנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה. התקופה הייתה של המנדט הבריטי, והבריטים באותה עת  יישמו מדיניות של העברת מוקד הכוח של יפו מכיכר השעון העות'מאנית לאזור תחנת הרכבת – המוכר כיום כמתחם התחנה, מרכז בילויים וקולינריה.

כחלק מהמגמה הזו נבחרו המושבה האמריקאית ומתחם נגה, הסמוכות לתחנת הרכבת, לשמש כמרכזי שלטון בריטי, ולאכלס קריית ממשלה בה ישמשו משרדים, בתי מלאכה, סדנאות ומפקדות צבאיות מצד אחד, ומגורי אנשי צבא, פקידים ואף משפחותיהם מהצד השני. מתחם נגה היה מוכר בתקופה זו כשכונת הפקידים הבריטים, ויש להניח שעד היום ישנם אלבומי תמונות ישנים בכמה עיירות מנומנמות בבריטניה בהם נראים ילדים בריטים בתמונות ילדות במתחם המצוחצח. זו הייתה תקופה של עדנה וזוהר למתחם.

מתחם נגהצילום: מנש כהן

אחת הדוגמאות היא בניין הממשל ביפו, הממוקם בקצה הדרום-מזרחי של המתחם, בין הרחובות פוריה (אז נקרא הרחוב אבו אל-הודא) ונחמה (אז הוא נקרא נחאס פאשה). את המבנה הגדול בנתה משפחת קרסו. קומת הקרקע של הבניין יועדה למוסכים ולמחסנים, ושתי הקומות שמעליה למשרדים. משנת 1936 ועד תום המנדט הבריטי בשנת 1948 שימש הבניין כבית הממשל. כאן הייתה לשכתו של מושל יפו הבריטי, ומכאן נוהל מחוז הדרום המנדטורי. במהלך שנות ה-30 הבניין גם אכלס את משרדי הטאבו המשותפים ליפו ולתל אביב, ואילץ רוכשים ומוכרים של מגרשים להגיע למקום בעיצומם של מאורעות דמים, לעיתים תוך סכנת נפשות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, והתגברות פעילות המחתרות העבריות לגירוש השלטון הבריטי, נכלל בניין הממשל באזור בטחון אותו הקימו הבריטים מסביב למרבית שטחן של המושבה האמריקאית ומתחם נגה.

אזור הביטחון הוקף בגדרות תיל ועמדות שמירה אשר אוישו מסביב לשעון. עוד מבנה מוכר שנכנס לתוכו היה בית מיכאקשווילי ברחוב אילת 14 במושבה האמריקאית, אשר שימש כמפקדת הבולשת הבריטית, גוף חשאי ועתיר סודות, שהטיל פחד ומורא על תושביה היהודים של תל אביב והערבים של יפו כאחד. כך המשיך האי הבריטי לפעול ולשגשג בלב הלבנט הארץ ישראלי עד לסיום שלטון המנדט הבריטי.

מבחינה ארכיטקטונית אפשר להבין את הסיבה שהבריטים התאהבו בשכונה הקטנה והאינטימית הזו. היו בה הטעמים של הבית, הבנייה התכתבה עם מה שהם הכירו מאירופה, וזו גם הסיבה שהשכונה כונתה "פריז הקטנה". הבניינים שהוקמו במתחם היו בני שתיים-שלוש קומות בסגנון אר דקו מודרניסטי עם שיק קולוניאליסטי-מצועצע. הבנייה הייתה רצופה, דומה לבנייה היפואית, מקושטת, והדגש היה על ריבוי ושפע של פרטים. במרכז השכונה עמדה כיכר, המוכרת כיום בשם כיכר סגולה, והיא נחשבה אחת היפות מסוגה לא רק בארץ ישראל, אלא גם מחוץ לה.

שטח ההפקר

קום המדינה מסמל עידן חדש, והרבה פחות זוהר של מתחם נגה, עידן שהחל ב-1948 ונמשך כ-45 שנה לאחר מכן. עזיבת הבריטים הותירה את מתחם נגה בשיממונו, ואל הוואקום נכנסו צה"ל, שזה אך הוקם, ומערכת הביטחון, שהשתלטו על חלקים מהמתחם והקימו בהם משרדים ומפקדות.

כך לדוגמא, בבניין הממשל הבריטי, שסיפרנו אודותיו מעט קודם, נכנסו עוצבת אדום - מפקדת האוגדה המרחבית האילתית, משרדי קישור, לשכת הגיוס הצה"לית, מרכז גיוס של משמר הגבול, ועוד. קטע רחוב ניצנה הסמוך, בין הרחובות נחמה ופוריה, נכללו בשטח המחנה הצבאי הצה"לי, שהיה סגור לתנועת אזרחים.

מתחם נגהצילום: מנש כהן

ואם לא די בכך, אז בריחת התושבים הערבים של יפו במהלך מלחמת העצמאות הותירה מבנים שלמים ללא בעליהם, ואלו עברו בהמשך לטיפולו של הממונה על נכסי נפקדים. אט-אט אוכלס המתחם על עולים חדשים מצד אחד, ופולשים שנכנסו אל שטח ההפקר שנוצר בין תל אביב ויפו. אליהם הצטרפו בעלי מלאכה שונים שהקימו במקום מוסכים, מסגריות, נגריות, ומפעלי תעשייה זעירה מסוגים שונים. "פריז הקטנה" הפכה לאזור תעשייה.

אלא שהיו סיבות נוספות לעמעום היופי של נגה, אחת מהן הייתה המדיניות העירייה של אותן השנים שהשקיעה את המשאבים בפיתוח של מרכז וצפון תל-אביב, והזניחה את הפיתוח של דרום העיר ויפו. גם מבנה הבעלות המסובך באזור, והתגלגלות המבנים מידי הממונה לנכסי נפקדים לידיהם של חברות שיכון ממשלתיות ובהמשך לידיים פרטיות, יצרו בליל של מורכבויות משפטיות סביב סוגיית הבעלות על מבנים במתחם, וכמו שכולם יודעים – כאשר אין בעל בית, גם מתקיים חוסר עניין בשימור המקום. לכך צריך להוסיף את הבנייה הבלתי חוקית במתחם שהוסיפה אף היא להידרדרותו של המתחם.

התוצאה הייתה בלייה מואצת של המתחם, הרס של התשתיות, ויצירתו של מתחם שלבש דמות מחוספסת ותעשייתית. האוכלוסייה שנדחקה אליו הייתה קשת יום ומעוטת אמצעים. מתחם נגה התבגר בשנים אלו, התכער, נעשה מרופט ומנוון. יופיים של המבנים במתחם היה כמו זיכרון עמום, הם כבר נראו כמו מעידן אחר, זקנים ובאים בימים, צבעם המקורי התעמעם והתקלף, והזנחה פשטה במתחם כולו.

הגילוי מחדש

וכך עברו להן עשרות שנים, והמתחם המוזנח כבר היה נראה שדינו נחרץ, והוא כבר לא יצליח לעולם להשתקם. אלא שאז החל דבר לקרות, החלה תזוזה איטית אך משמעותית, שתגרום למתחם נגה שנעלם בתהום הנשייה לחזור למודעות ולתודעה.

אנחנו כבר נמצאים בראשית שנות ה-90, ובשנים אלו מחפש התיאטרון הצעיר ופורץ הדרך "גשר" את בית הקבע שלו. המקום הנבחר הוא אולם נגה, שחזיתו בשדרות ירושלים היפואיות ואחוריו במתחם נגה, ומאז שנת 1993 משמש כמשכן הקבע של התיאטרון.

מדי ערב מאות אנשים מכול רחבי תל-אביב וסביבותיה החלו להגיע להצגות המדוברות של התיאטרון, ומטבע הדברים החלו להיווצר בסביבות התיאטרון גם מספר בתי קפה, מסעדות וברים, שנעים לפקוד אותם לפני או אחרי הצגה. מרבית מקומות הבילוי הללו קמו ופעלו במתחם נגה, שבשעות הערב עבודת הפועלים בהם הסתיימה ושקט היה נופל על המקום.

אלא שהיה זה רק האקט הראשון של הגילוי מחדש של המתחם. האקט השני והלא פחות חשוב היה של מספר מובילי דעה שנחשפו למתחם התעשייתי והמחוספס ובחרו בו כמקום מגוריהם. אחד מאותם מובילי דעה היה העיתונאי והסופר אדם ברוך ז"ל, אחד מענקי וחלוצי התרבות הישראלית העכשווית, שהשתקע במתחם נגה בשנת 1992 ונותר בו עד יום מותו בשנת 2008.

מתחם נגהצילום: מנש כהן

באחד הראיונות עמו נשאל ברוך על הבחירה להתגורר במתחם, וכך שאלה אותו המראיינת – "אתה מתגורר ביפו, אבל אני רואה שבחרת להתגורר באזור של יפו שהוא אזור תעשייתי, אזור מוזנח יחסית, ולא באזור האמנים היוקרתי ליד הים למשל". על כך ענה לה: "אני גר תמיד בשכונות הכי דחויות בעיר. התנאים הפנימיים שלי כפי שאת רואה הם לא דחויים, אני לא גר בדירת עוני, הדירה עצמה. אבל התנאים החיצוניים זו ההעדפה הפנימית ואולי הנפשית שלי, לגור רק באזורים הדחויים".

ביתו של ברוך שכן בקומה העליונה של בית דירות בלב מתחם מוסכים שפעל במתחם נגה. החלל של הדירה היה דו מפלסי, וחלונותיו השקיפו על כל האזור. תמונת ענק של הרבי מלובביץ' פרי מכחולו של הצייר ניר הוד נתלתה על אחד הקירות, ספריה ענקית של ספרות כללית ותורנית, ויצירות מקוריות של אמנים דוגמת אנדי וורהול, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, ואחרים.

גם בר של משקאות משובחים היה בביתו של ברוך. את מרבית ימיו ולילותיו היה מבלה ברוך במתחם הזה, החומוס הפינתי היה ביתו השני, ובית נוסף שהוא אימץ היה בית הכנסת "זיכרון ברוך", בית כנסת שפעל בשנות החמישים בתוך אחת הדירות במתחם נגה, שהוא חידש את פעילותו ואף שימש בו כגבאי.

כך תיאר ברוך בספרו משנת 2004 "מה נשמע בבית" את השינוי שעבר מתחם נגה: "שכונת נגה היפואית בערך בת 75. ראשיתה שכונה מנדטורית, כולל משרדי הצבא הבריטי. לפני כ-20 שנה היא נחבאה בתוך מוסכים, מחרטות, בתי מלאכה זעירים, מסעדות קטנות. בתוך גיבוב של כל אלה, בתוך ארכיטקטורה מכוערת, שרירותית, כמעט מופרעת, שנכפתה על ידי חיי המסחר. ולפני כעשר שנים חזרה, איכשהו, להיות שכונה. איך? מכוח דינמיקה בלתי נשלטת של ערים גדולות, דינמיקה ממיתה ומחיה שכונות, וכן על ידי כניסה של כעשרה תושבים חדשים שעיסוקם תרבות, אמנות, אופנה, צילום, עיצוב, מוזיקה, אדריכלות. ועל ידי הדיבור. הנסיגה מהשכונה התמתנה, ואנשים התחילו להגיד "אני גר בשכונת נגה". דיבור בונה מקום. כשלעצמה אין היא שכונה, אלא מין גיבוב, מין מעבר, מין תאונה עירונית. הדיבור עושה אותה. ובת"א-יפו יש כמה כמותה. מגיע להן לחיות. מוטב להן שתחיינה. הן עושות מקום לעיר. הן הריאות האנושיות. הן מותר העיר מהפרויקטים למגורים האלימים והמנוכרים".

ברוך מדבר על הגילוי מחדש של המתחם על ידי אנשי תרבות, אמנות, עיצוב ואופנה, שממש כמוהו זיהו את היופי ההוא של פעם שקיים במתחם, והתחברו לחתרנות והאוונגרד שהמקום הציע להם. אולי היה זה אותו אוונגרד שגם הביא את תיאטרון גשר לבחור במקום למשכנם הקבוע. לא היה כאן מאמץ של העירייה להביא לשינוי, אלא היופי של המתחם, האווירה המיוחדת שבו, והמחירים הנמוכים של הנכסים והשכירות בהם, כיאה למתחם מוזנח ורחוק מהעין הציבורית. אלא שהמעבר של סוכני התרבות הביאה לכניסה מחודשת של המתחם לתודעה ולעין הציבורית, ומשם הדרך לשינוי דרמטי יותר כבר הייתה קצרה.

מתחם נגהצילום: מנש כהן

כמו עוף החול - סגירת מעגל וחשיפה הסוד

במיתולוגיה היוונית מתואר כיצד עוף החול מת בשריפה וקם מחדש לתחייה. שעון הזמן שלנו המשיך ואנחנו כבר נמצאים בתוך העשור הקודם והוא נמשך עד ימינו. מתחם נגה כבר תופס את מקומו כרובע האמנותי והתוסס של תל אביב. גלריות קמות בו בין בתי המלאכה שהתקיימו בו עשרות שנים, וחיים בכפיפה אחת, אלא שהמומנטום כבר עובר לטובת האמנים על חשבון התעשייה הקלה, והאווירה המחוספסת משנה גוון ליצירתית ומעניינת. סביב כיכר סגולה בפרט החלו להתקבץ בתי סטודיו, בוטיקים, סדנאות ובתי קפה, ואלו משכו אליהם את השמנא והסלתא של ישראל כולה.

מדובר על מתחם שבו היצירתיות היא שם המשחק, ובעידן שבו שיתוף הוא שם המשחק, וחללים משותפים הם הדבר החם ביותר – אז במתחם נגה השיתוף בין האמנים, בין אם בחומר או ברעיונות, הוא דבר שקורה בצורה הכי אינטואיטיבית ולא מתוכננת שיכולה להיות, הפריה הדדית, סוג של מערכת אקולוגית שמקיימת את עצמה. אחד הסימנים לכך שמתחם נגה עובר שינוי תודעתי עמוק הוא בהתבטאות סביבו – המונח יוקרתי נכנס ללקסיקון המתאר אותו, והמשמעות היא שהמתחם מוכן לקפיצה הנחשולית הבאה שלו.

ההתעניינות הזו מתורגמת בסופו של היום לפעילות נדל"נית שהולכת ומתפתחת במתחם נגה וסביבותיו. אדם ברוך היה מסויג מפני התפתחות זו ואף הזהיר מפניה, וכך הוא כתב: "בנייה למגורים, בנייה ענקית, אגרסיבית, לוחצת את השכונה מכל עבריה. פרויקטים. פרויקט חצרות יפו, מצד סלמה/שדרות ירושלים. פרויקט נוסף ברחוב פוריה, פרויקט מגדל-דירות ליד תיאטרון נגה ועוד אחד מתוכנן בדרך אילת 4, ליד הבנק. השכונה במלחצי הפרויקטים. אפשר לשמוע את צווחת הגוף הנלחץ".

הדיון הזה על אודות השינוי של מתחם נגה ניתן למצוא גם בדיון שמקיימים תושביו. חלק מקדמים בברכה את השינוי, אחרים מאוד מהססים מפניו, וחלקם אף מתנגדים לו באופן נחרץ וגורף. אך כנראה שעוף החול הזה כבר קם לתחייה, ואת השד כבר מאוחר להשיב לבקבוק.

המתחם נמצא כיום במגמה של התפתחות ושינוי, אך אם לשפוט את תכניות בינוי העיר אותן אישרה עיריית תל אביב-יפו, אז מדובר בהתחדשות עירונית שבמרכזה שימור ושיקום של המבנים במתחם. אם מסביב למתחם אנו נהיה עדים למגדלי ענק שכבר מתוכננים לקום, אז בתוך המתחם הצנוע הבנייה תהיה נמוכה, עד לגובה של 6 קומות בלבד.

דוגמא לשיקום שמתוכנן לעבור המקום ניתן לראות במבנה המוכר בשם בית טאנוס המצוי ברחוב ניצנה 11 במתחם נגה. הבניין היפואי היפהפה בסגנון אר דקו, שבנתה בשנות ה-30 משפחת טאנוס עבור סוכנות הרכב שברולט שהייתה בבעלותה. בבניין המקורי הייתה קומת מסחר ומעליה קומת מגורים. גם המבנה הזה עבר התכערות של עשרות שנים, ובעשור האחרון עבר תהליך של שיקום ותוספת של שתי קומות, מה שהוסיף למבנה 36 דירות חדשות.

אם כך, לא נראה במתחם נגה מגדלים רבי קומות, ולא נראה שבירה של המרקם המיוחד של השכונה. ודווקא על רקע ההיסטוריה העשירה של המתחם, האופי הכול כך מיוחד שלו, נאמר בשקט-בשקט את הסוד הכמוס הגדול מכולם – זה שהבטחנו למיטיבי הלכת בהתחלה – במתחם נגה אין בנייה רחבה, במתחם נגה יש בנייה איכותית. חפשו בנרות את הפרויקטים המעטים הקיימים במתחם – כי היום הם ברי השגה, והם לא יהיו כאלה בעתיד הרחוק.