נילי הררי: ״מבחינה פסיכולוגית, הנזק שנגרם לתושבי העוטף הוא כמעט בלתי ניתן לאיחוי״

כבר קרוב לעשרים שנה שהתושבים ביישובי עוטף עזה חיים במתח נפשי גבוה לסירוגין, עקב איומים חוזרים ונשנים על ביטחונם האישי ומשפחתם. הפסיכותרפיסטית נילי הררי טוענת כי מצב זה משנה ומעצב את נפשם של החיים באזורים אלה, והשפעותיו ילוו אותם עד סוף ימיהם

אסף לשם, תוכן מקודם
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אסף לשם, תוכן מקודם
תוכן מקודם

בשבוע שעבר נטשו בני גנץ וסיעת ״כחול לבן״ דיון מיוחד בכנסת שהוקדש למצב הביטחוני בדרום. בני גנץ אמר מעל בימת הכנסת כי ״נתניהו הפך את עוטף עזה לחוטף עזה, הוא מטייל בעולם ומחתים דרכונים, בזמן שמרכזי החוסן קורסים. מצהיר הצהרות ומבטיח הבטחות בלי כיסוי בעוד ילדי הדרום סובלים מסיוטים. הם יכולים רק לחלום על שקט בזמן שהוא הולך ומתנתק מהמציאות".

בני גנץ צודק: בחודשים האחרונים מדינת ישראל וארגון החמאס שומרים ביניהם על ״חצי שביתת נשק״ לא רשמית, כאשר ישראל נמנעת מפגיעה שמביאה לאבדות בנפש בקרב אנשי חמאס, ואילו החמאס נמנע משיגור רקטות לישראל. עם זאת, איומי הטרור לא מפסיקים להגיע מכיוון העוטף כמו בשורות איוב, בבחינת עוד זה ״משגר״ וזה בא: פעם היו אלה פצמ״רים. לאחר מכן, תקופה ארוכה של רקטות קסאם, בעיקר בתקופות העימותים הישירים ברצועה. בשנים האחרונות ראינו לא מעט את ״טרור העפיפונים״, ואילו בחודשים האחרונים, המכה האחרונה שנחתה על תושבי העוטף היא בלוני הנפץ

למרות שמדובר באמצעי לוחמה פרימיטיבי במיוחד - לקשור חומרי נפץ לבלונים מלאי הליום - ולמרות שאותם בלונים לרוב מיורטים על ידי צה״ל וממילא מסבים נזק בעיקר לרכוש, הנזק האמיתי שהם יוצרים הוא באפקט המצטבר, ביצירת מתח נפשי בקרב תושבי העוטף. לכך כיוון גנץ בדבריו: "אי השקט המצטבר הזה גובה מחיר".

תושבי העוטף כבר רגילים לחיים בין מצב חירום לשגרה. נכון שבתקופת מבצעים כמו עמוד ענן או צוק איתן המתיחות והאיומים היו קשים יותר, ואף כללו אבדות בנפש בקרב תושבי העוטף ויישובי העוטף. אולם בפועל, גם בתקופות הכי ״רגועות״, עדיין סובלים תושבי העוטף מטרור שנוחת עליהם, תרתי משמע, גם אם הוא עושה שימוש באמצעים הכי פרימיטיביים שיש. שוחחנו עם המטפלת הנפשית נילי הררי, כדי לשמוע מה החיים במציאות מתוחה כזאת עושים לנפש של תושבי הדרום.

נילי הררי: "ישנו חשש שרבים מן הילדים הגדלים כיום בעוטף עזה, יצמחו להיות אנשים עם איכות חיים פחות טובה מאלו שגדלים בסביבה ״נורמלית״ יותר, וזאת גם אם הפעילות הפחע״ית מעזה תיפסק לחלוטין״צילום: יח"צ

תשמרו על אופטימיות

נילי הררי היא מטפלת בשיטה האנליטית-אינטגרטיבית, המאופיינת בשילוב שיטות טיפול שונות במקביל. הררי מטפלת במסגרות שונות באנשים הסובלים מהפרעות חרדה ומפוסט-טראומה על רקעים שונים. שוחחנו איתה כדי להבין כיצד המצב בעוטף עזה משפיע על האנשים שחיים את המציאות הזאת בעשורים האחרונים.

כיצד המתיחות עם עזה משפיעה על התפתחותם של ילדי העוטף?
״ילדים שגדלים בשגרת חירום נוטים לפתח חרדות והפרעות שונות. החרדה משפיעה על הילד מבחינות רבות: היכולת שלו להתרכז, היכולות שלו להשקיע במטלות התפתחותיות כמו חיברות, לימודים וכדומה. ככל שהילדים חווים חרדות לגבי המציאות בבית, הם ינסו להיצמד יותר לביתם על מנת להפיס את החרדה הפיזית שהם חשים. היות והאיומים הללו מתמשכים שנים כה ארוכות, והחלו לפני שמרבית הילדים הללו נולדו בכלל, קשה להרגיע אותם ולספר להם שמתישהו המצב ישתנה״ מסבירה הררי.

״עם זאת, הדבר תלוי במידה רבה בבית שבו הילד גדל״, היא מוסיפה: ״בשנים שלאחר מבצע עופרת יצוקה התנדבתי כמטפלת באזור יישובי העוטף. לאור ניסיוני וההיכרות שלי עם התושבים, הבעיה שלהם היא שאין להם שגרת חיים אמתית. הם חיים בחוסר ודאות מתמשך, מה שגורם לרגשות כאוטיים. אולם לא בכל בית ישנן את אותן תחושות: כאשר ההורים בבית הם אנשים אופטימיים יותר מטבעם, האופטימיות הזאת קורנת גם לילדים. רבים מן התושבים באזור הם אנשים דתיים, ששמים את מבטחם בגורם חיצוני, מה שהופך עבורם ועבור משפחתם את ההתמודדות לקלה יותר, והילדים פחות חרדים, אבל רק באופן יחסי״.

״הייתה נערה אחת שטיפלתי בה״ מספרת נילי הררי, ״שנדרסה ונפצעה בתאונת דרכים, על ידי נהג שיצא מן הרכב שלו בבהלה לאחר ששמע אזעקת צבע אדום. היה מדובר במשפחה יחסית קשת יום. עם זאת, ההורים היו אנשים מאד אופטימיים מטבעם, אנשים שנוהגים לעזור לזולת. מה שנקרא ׳אנשים טובים׳. גם הבת שלהם הייתה נוהגת להתנדב בכל מיני מסגרות אחרי שעות הלימודים. הבית בו היא חיה היה אופטימי ומלא שמחה, וזאת למרות הקשיים שלה וכל האיומים שהם חוו מסביב״.

״מכל מקום, ישנו חשש שרבים מן הילדים הגדלים כיום בעוטף עזה, יצמחו להיות אנשים עם איכות חיים פחות טובה מאלו שגדלים בסביבה ״נורמלית״ יותר, וזאת גם אם הפעילות הפחע״ית מעזה תיפסק לחלוטין״. אומרת הררי.

לפי הררי, חלק מן הילדים שגדלו בעוטף עזה, יפתחו סימני מצוקה ופוסט טראומה, אי שקט וחרדה מתמשכת בחיי הבגרות שלהם. נכון, יהיו ילדים שיישאבו מכך חוסן נפשי, בבחינת ׳עברתי את זה, אין שום דבר שישבור אותי׳. אולם לגבי רוב האנשים, הנזק שנגרם להם לנפש ילווה אותם לאורך כל חייהם, ו יהיה קשה לאחות אותו. התמונות של הילדים החיים בעוטף עזה, שגדלים לצלילן של אזעקות והתראות בטחוניות, קורעות את הלב. קשה לשכוח כי לפני שלושה חודשים, העלתה אמא מעוטף עזה בשם רעות שפילמן דרייר סרטון של הבת שלה בוכה ומפוחדת מן האזעקות. אף אחד לא היה יכול להיות אדיש לסרטון כזה.

קרדיט: כאן חדשות - תאגיד השידור הישראלי

״השקט מפחיד יותר״

נילי הררי הינה מטפלת נפשית (פסיכותרפיסטית), המטפלת בחרדות ובהפרעות שונות כבר יותר מ-30 שנה. לפי הררי, למרות שההתפתחות הנפשית שלנו מושפעת הרבה ממה שקורה בתקופת הילדות מאשר בבגרות, גם מבוגרים יכולים לפתח דפוסים פתולוגיים בעייתיים בעקבות מציאות החיים הלא פשוטה הקיימת בעוטף עזה.

האם המתיחות משפיעה גם על מבוגרים?
״המתיחות משפיעה כמובן גם על מבוגרים. ישנם מבוגרים שהאינטגרציה של האישיות שלהם אינה הדוקה מספיק, ואלו ייטו לפתח חרדות יותר מאלו בעלי אישיות בוגרת ואינטגרטיבית יותר. אגב, גם לאידיאולוגיה יש משמעות במשוואה: אנשים דתיים למשל, או תושבי הקיבוץ הוותיקים, לרוב שואבים חוסן נפשי לא מבוטל מן האידיאולוגיה שלהם, והדבר מסייע להם בהתמודדות עם חרדות.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שחוויתי צבע אדום. לא חשתי פאניקה, אלא התרגשות קלה. לאחר ששמעתי את הנחיתה, ניגשתי לראות מה קרה, כי הפיצוץ נשמע בקרבת מקום. מצאתי שם אישה מבוגרת שהייתה לא רחוקה והייתה בפאניקה אדירה וסיפרה לי שביתה נפגע כבר פעמיים. שבוע לאחר מכן, פגשתי אותה שוב. היא אמרה לי: "הצלת אותי כפרה". היה בכך סיפוק גדול."

נילי הררי: החרדה משפיעה על הילד מבחינות רבות: היכולת שלו להתרכז, היכולות שלו להשקיע במטלות התפתחותיות כמו חיברות, לימודים וכדומהצילום: CANVA

הכאב של אי הוודאות

צריך להבדיל בין  בין מצבי חירום לבין תקופות של ״טפטופים״, אומרת נילי הררי: ״יש הבדל בין המבצעים השונים ומערכות הלחימה שהיו עם עזה, לבין מצבי השגרה. בשגרה אמנם יש שקט, אולם התושבים למדו שהוא עלול להיות מופר בכל רגע ולהיעלם כלעומת שבא, לכן הם מפחדים ליהנות בחיי היומיום שלהם.

לתושבים בעוטף יש מעין הרגשה כזאת כאילו שאסור לשמוח ולעזוב את המחשבות על המצב הביטחוני, כי עוד מעט יקחו להם אותו. הם בעצם מפחדים שהשקט שלהם יופר, אז הם מפתחים את החרדה כדי להכין את עצמם לאיום הבא שיבוא אליהם, ובין אם הוא מגיע ובין אם לאו, הנזק הנפשי כבר גבה את המחיר שלו״.

מה ההורים יכולים לעשות כדי לשמור על החוסן הנפשי של הילדים שלהם?
חשוב שההורים לא יקטינו את האירועים. כלומר, שלא יגיעו לילדים שלהם דברים כמו ״זה סתם שטויות, אין מה לדאוג״. אי אפשר לשקר לילדים עד כדי כך, כי הילדים יקלטו את התגובות של ההורים שלהם ויבינו לבד את המצב, ואז גם לא יסמכו על ההורים בנוסף להכל. עם זאת, ההורים צריכים לשדר לילדים שלהם ביטחון, והרגשה של ׳נעבור את זה ביחד כמשפחה׳. מדובר בשילוב של נקיטת משנה זהירות, יחד עם הקניית הרגשה שהמצב בסופו של דבר תחת שליטה.

הררי מקבלת בקליניקה שלה מספר מטופלים אשר הגיעו לטיפול על רקע מגורים באזור הדרום,  בני נוער ומבוגרים כאחד. בנוסף, היא עוסקת בייעוץ ארגוני ובליווי של מנהלים. הררי מטפלת הן בשפה העברית והן בשפה האנגלית.