דוקטור איריס שביט: ״תקופת הקורונה נותנת לנו הצצה על העתיד של בתי הספר״

הקורונה זימנה למשרד החינוך אתגר בלתי רגיל, והמערכת, התלמידים וההורים, מנסים כולם להסתגל למציאות החדשה. לפי ד״ר איריס שביט, ההסתגלות של הילדים לשינויים בלתי צפויים, היא השיעור הכי חשוב שמערכת החינוך העניקה לתלמידים ולהורים

עומר כהן, תוכן מקודם
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עומר כהן, תוכן מקודם
תוכן מקודם

משבר הקורונה תפס את מדינת ישראל והעולם בחוסר מוכנות. וירוס הקורונה מהווה אסון טבע שלא ניתן היה לצפות אותו, והעולם שבו אנו חיים כיום הוא עולם לא מוכר. כדי להתמודד עם המצב החדש, החל משרד החינוך בישראל, בצדק ובמהירות יש לציין, לעבור למצב של לימודים מרחוק, כך שהתלמידים למדו מהמחשב במקום להגיע ללימודים.

שוחחנו על הלמידה מרחוק עם ד״ר איריס שביט, אשר נחשפנו להרצאותיה במדיה, בהן היא מדברת על הלמידה במאה ה-21, כדי להבין האם לימודים מהבית לתקופה זמנית יביאו להשפעות בטווח הארוך אצל התלמידים, ומה ניתן לעשות כדי להקטין פגיעה ככל הניתן בתהליך החינוך וההשכלה של הילדים.

ד״ר שביט, מהם הרשמים הראשוניים שלך מן המשבר?

״בסופו של דבר, נוצר מצב בלתי צפוי לחלוטין, ומשרד החינוך עשה כמיטב יכולתו כאשר מאפשר לימודים מהבית. אולם הפיילוט הזה של לימודים מרחוק, מעורר בעיני שאלות הקשורות לעידן הדיגיטלי: מה הוא התפקיד של מערכת החינוך בנוגע לעיצוב החברה ככלל והתלמיד כפרט? האם ובאיזה אופן להקנות ידע? כיצד להנחיל ערכים? כיצד נשמור על מטרת בתי ספר בהקניית מסגרת חברתית? באיזה אופן אנו מכינים את הילדים להתמודדות עם מסגרות ולוחות זמנים, כמעין הכנה לחיי עבודה הבוגרים? ולא פחות חשוב, כיצד המורים תופסים עצמם בכל הסיפור?״

ד״ר איריס שביט בהרצאותיה למורים צילום: אוהד שביט

איך למידה מרחוק משפיעה על התלמידים?

״בראש ובראשונה מדובר על שינוי מהותי בתשתית הרגשית. בהרצאות שלי ובחיבורי המקצועיים, אני מייחסת משקל רב לחיוך מעודד של מורה, מגע מלטף, אינטראקציה חברתית מחבקת, וקשר עין. כל אלו משמעותיים להתפתחות הפרט והתקשורת החברתית.

"מבחינת אופי הלמידה, הוא משתנה בעליל, משדה גרפומוטורי ומודפס, לשדה דיגיטלי. כל אחד מן השדות הללו מצריך מיומנויות נפרדות. כל תלמיד יגיב באופן שונה לכל אחת מהמיומנויות שהשינוי יצריך ממנו. יתכן כי תלמיד ששולט בכתיבה הקלאסית בכלי כתיבה, יגלה קושי עצום בתפיסת מקום אותיות במקלדת,סרבול בהקלדה וקושי בארגון מרחבי. מנגד, יתכן שתלמיד שפועל היטב בחשיבה חשבונית, יתקשה לשרטט משולשים ומקביליות על גבי מחשב, הוא מגלה אי שליטה, לאו דווקא בגיאומטריה עצמה, כי אם בכלים הדיגיטליים. תלמיד אחר יכול למצוא עצמו מסתדר טוב יותר בטוש מדגיש טקסט מודפס, על פני סריקה בטקסט הוירטואלי.

"עם זאת, תלמידים רבים יוכלו להגיב טוב יותר למשימה בלמידה ממוחשבת, בשל עיצובה ונגישותה, שנעשו כדבעי נכון לעכשיו. כמובן שככל שתגבר החשיפה לאותם גירויים מתוקשבים כך המיומנות תלך ותכה שורש בקרב כלל התלמידים. כרגע אנחנו כחברה בתקופת מעבר בערוץ הלמידה: טרם נפטרנו מילקוט ספרים, מחברות וקלמר, ומאידך טרם רכשנו באופן מוחלט את הלמידה בלפטופ אישי וקבצים״.

״לשים דגש על יכולת הסתגלות״

במהלך השנים עבדה ד״ר איריס שביט במוסדות חינוכיים שונים. לפי ד״ר שביט, הובלת התלמיד הבודד לעצמאות לימודית היא המפתח להתפתחות שלו בלימודים. ד״ר שביט אף כותבת  תוכניות לימוד חדשניות למערכת החינוך, אשר נגזרות מתפיסת עולמה, בשם "מתלות לעצמאות בלמידה".

לימודים מרחוק, אילוסטרציהצילום: Canva

ד״ר איריס שביט מסבירה: ״הקשר בין לקויי למידה ולמידה מרחוק מעלה מספר נקודות: ילד שהוא לקוי למידה, בעצם מתקשה ברכישת מיומנויות חדשות, ולמידה מרחוק היא למעשה מיומנות חדשה. אותם ילדים לקויי למידה צריכים יותר תיווך לחומר הלימוד, זקוקים למגע, יד מכוונת, אצבע שתצביע על המקום הנכון, נימה אישית והכלה בחיזוקים מנטליים. למעשה, הם צריכים אימון למידה, 'להתאמן בללמוד', ממש כמו אימון של שריר, ומכאן הצורך במורה דרך, ביחס אישי ומשוב תמידי. בנוסף הסנכרון בין סגנון למידה מודפס למתוקשב הוא קושי בפני עצמו - שילוב שלא כולם שולטים בו. למרות שהמשימות הן כלל כיתתיות ניתן להצביע על פנייה אישית לתלמידי החינוך המיוחד, וכראייה, מורות לחינוך מיוחד החלו בהתאמות תוכניות אישיות, מה שמאוד חשוב בעיני.  מעבר לכך, לאחרונה התחלתי להעביר השתלמויות בתחום המשחקולוגיה, מה שמאוד מאפיין את הלמידה במדיה. לדעתי, ניתן להיווכח כי חלק ניכר מן המשימות המתוקשבות, מבוססות על  חווית משחק - מה שמסייע לתלמידים לקויי למידה״.

מה לגבי שאר התלמידים? הם בשלים לעבור ללמידה מרחוק?

"לגבי התלמידים בעלי יכולת עצמאות בלמידה (אוטודידקטים), יש להניח שהמעבר מדפוס ישן לחדש פחות ישפיע עליהם. השאלה היא מה לגבי התלמידים האחרים: אולי חסרי עניין? אולי בעלי קשיי קשב וריכוז, אולי אלו הזקוקים למגע אנושי והממד המתוקשב מרחיק אותם יותר? אוכלוסיית הלומדים הם שיקוף של בבואה חברתית, והחברה כידוע הטרוגנית אז אל לנו לצפות למקשה אחת. עלינו להבין שכדי שילדים יהיו באמת מאומנים ללמידה במערכת החינוך העתידית, הם צריכים להיות יותר סתגלניים (ומהירים, בשל קצב ההתפתחות). גם תיאורטיקנים כאריקסון ופיאז׳ה, דיברו על יכולת הישרדותו של הפרט, כמותנית בכושר הסתגלות לשינויים המזדמנים. משום כך אתגר נוסף ומשמעותי שלנו הוא לדעת למקד את הצורך המתחדש.״

למה הכוונה?

״בהרצאות הרבות שאני מעבירה, מורים משוועים לחיזוק ידיעותיהם, וכוונתם הטהורה מהולה ברצון לסייע לתלמיד. הדגש שאני מעבירה הנו התמקדות באיך ללמד ולא מה ללמד: יש ויכוחים גדולים על החומר במקצועות רבי המלל, או על מה נתמקד בלימודי לשון, מה צריך תלמיד לדעת במתמטיקה של היום. בעצם הטענה העיקשת שלי היא שברגע שנשפר לילדים את מיומנויות הלמידה שלהם, השאלה 'מה ללמוד' הופכת לשאלה פחות משמעותית. אם ילד יודע לעבד מידע טקסטואלי בגפו, אז פחות חשוב אם הטקסט יהיה במדעים, בהיסטוריה, בספרות או בתנ״ך. המיומנות היא למעשה אותה מיומנות.״ 

לפי ד״ר שביט נקודה נוספת שיש להישמר ממנה בעתיד הלמידה הינה הצפת ידע: ״יותר מדי ידע, הוא בבחינת 'תפסת מרובה לא תפסת'. הבעיה של הילדים היום היא לא הגישה למידע. להיפך: הקושי הוא לנווט בתוך כל המידע הקיים. מדובר בבעיה גם של מבוגרים כמובן, אבל ביתר שאת אצל ילדים. הבעיה היא להפריד עיקר לטפל״.

ההורה כמורה

״אם נחשוב על למידה מרחוק, מדובר בעוד ידע שמגיע לילדים דרך המסך", מסבירה ד"ר שביט. "אמנם מדובר יחסית בלמידה חוויתית ונעימה, אך היא עדיין מצריכה תיווך רב ומעורבות הורים. בלמידה מרחוק, כמו בלמידה הקלאסית, חייבים להירתם יחד ההורה והמורה, ואכן גם על ציבור ההורים מוטל תפקיד הוראתי ביתי מסוג חדש. מציאות זו יכולה לשמש כר לביקורת, בשל הפיכת ההורה כמורה, ודווקא אני רואה בכך הזדמנות מיוחדת : זוהי הוראה משותפת, שמנסיוני הוכחתי עד כמה שיתוף פעולה זה הוא המפתח להצלחת התלמיד. אגב השילוב בין שליטת הדור הצעיר במדיה ושליטת ההורה בתוכן יכולה להניב שיתוף פעולה ייחודי כתולדה מהתפנית החדשה״.

לפי ד״ר איריס שביט, מעבר ללימודים מרחוק, מעלה צורך לחשיבה ותפיסת עולם של תפקיד המורה ומקומו בשינוי הדפוסים המתהווים.

ד״ר איריס שביט באחת מהרצאותיה באירופה צילום: ריקרד טרמנס

״אותה מהפכה דיגיטלית כביכול שהחלה במעבר ללמידה מהבית, בפועל נמצאת כבר שנים בעיצומה, מכיוון שהכול ברשת. כשאני מעבירה השתלמויות, המורים בעצמם מגחכים על כך שלכל מקצוע כבר קיימת אפליקציה שמנגישה מידע רלוונטי. אם נעבור ללימודים מרחוק בהרצאות מקוונות, לא צריך לחשוב עוד במושגים של ארבעים תלמידים בכיתה, כי כל התלמידים בכל הארץ יכולים ללמוד מאותה הרצאה פחות או יותר ואגב מספר פעמים, מה שנמנע בשיעור פרונטלי. ואז ודאי תשאל, האם תלמידים שיש להם מיומנות אוטודידקטית ברמה גבוהה, בכלל צריכים מורה?

"בנקודה זו אני טוענת שלמרות שהיום כבר ממילא קיים כל המידע ברשת, עדיין תלמידים פונים למורים פרטיים ושיעורי תגבור. בכלל, מחקרים מראים שתלמידים בכל זאת צריכים מורה, יד מכוונת, קשר אישי ומודל לחיקוי, גם אם הם כביכול יכולים לרכוש את המידע בעצמם. כאן בדיוק צריך להיות הצעד הבא של מערכת החינוך: לשאול את עצמה איזה דור אנחנו רוצים שיירש את הארץ, ובהתאם לכך, להכין את המורים שלנו כבר היום״.  

דוקטור איריס שביט היא בעלת תואר ראשון במדעי התנהגות ומדעי חברה, תואר שני במדעי החברה, ותואר שלישי בהתכתבות ,בתחום החינוך והפסיכולוגיה והתמקדות בלקות מתמטית- דיסקלקוליה. ד״ר שביט מרצה ומעבירה הדרכות למורים על תפקודי למידה, מאבחנת, ומנהלת מקצועית של מכון שדמה, המתמחה בתלמידים עם לקויות למידה.