נילי הררי: "פסיכולוגית, ההשפעות של הקורונה חמורות לא פחות מהבריאותיות״

מלבד ההשפעות הבריאותיות המובנות מאליהן, והנזקים הכלכליים הגלויים לעין, לווירוס הקורונה ישנן השפעות נוספות פחות מדוברות: השפעות פסיכולוגיות. מהן אותן השפעות פסיכולוגיות, וכיצד ניתן להתמודד איתן?

נילי הררי, תוכן מקודם
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נילי הררי, תוכן מקודם
תוכן מקודם

בתחילת הדרך התייחסו לקורונה בשאננות. עבור מרבית הציבור, היה מדובר באיזה ״נגיף סיני״ עלום, רחוק מאיתנו, לא נוגע ולא קשור אלינו. מן תופעה הקשורה ל"עולם השלישי" שבוודאי תעלם איפשהו בדרך. ככל שעבר זמן והסתבר ש"כן כצעקתה", הטונים ביחס לנגיף החלו לעלות, ואיתם גם המתחים האישיים אצל רבים מאיתנו. מומחים מתחומים שונים הביעו דעות שונות ומגוונות, וייצרו אצל רבים מאיתנו אי בהירות ובלבול. חששות ופחדים החלו לצוץ בתוכנו, ותחושת חוסר ביטחון הפכה להיות "בן הלוויה" הצמוד שלנו.

גם הדיווחים הקשים שהגיעו מצפון איטליה, עדיין לא הורידו לנו את האסימונים במלואם, ומצאנו לעצמנו "סיבות טובות" למה זה קורה שם ולא יקרה אצלנו. מסיבות הפורים שהתרחשו באמצע חודש מרץ, החלו להוות זרז רציני להתפשטות הנגיף. אט אט, החלו לסגור בתקנות מקומות ציבוריים: תחילה את בתי ספר וגני ילדים, לאחר מכן מקומות ציבוריים נוספים. הוצאו הנחיות על איסורי התקהלות קטנים, איסורי התקהלות גדולים, איסורי התקהלות נקודה.

״הפסיכולגיה של הקורונה״. נילי הררי. צילום: canva

עם הטלתו של הסגר המלא, החלה האווירה להיות מתוחה יותר. תחושת החירום הייתה באוויר וכמו בימים של מלחמה, אנשים אזרו כוח, התגייסו, תפקדו ביעילות, והרגישו שותפות גורל עם כלל הציבור, הקולקטיב. רבים מן האנשים הפגינו אקטיביות למעורבות בכל הקשור לכללים שניכפו עלינו. גם אנשים חרדתיים אזרו כוח ורבים מהם התגברו על החרדות שלהם ועל הבהלה הכללית. המצוקה הקולקטיבית איפשרה להם להביט על עצמם כשותפי גורל עם קהל גדול, מה שעזר לרבים להפחית מעט מן החרדות שנגרמו בעקבות הכללים המחמירים שנחתו על הציבור.

יחד עם זאת, נראה שהתגובה הפעלתנית הזו של חלקים גדולים בציבור, מזכירה במעט חיילים המצויים בפוסט טראומה. פעמים רבות, בזמן אמת, לוחמים החווים אירוע טראומתי ממשיכים לתפקד בתוך הסיטואציה בצורה הרואית ולא מרגישים שמשהו "לא בסדר" עובר עליהם. הבעיה מתחילה להתעורר רק לאחר מכן, לאחר שהאבק מתחיל לשקוע והזמן עובר, המחשבות מתחילות לרוץ ואז מתחילים הזכרונות והפחדים שהודחקו לפרוץ החוצה בעוצמה.

תחילת השבר

עם הסרתו של הסגר המלא של תקופת הקורונה, והמעבר להגבלות נקודתיות, ניתן היה להתחיל לראות במקרים רבים, ״התפרקויות״ שונות. אנשים החלו לגלות סימני מצוקה, והתקפי החרדה הקשים שעלו ופרצו החוצה היו חזקים במיוחד ואף שכיחים מאד. כבר עכשיו, רבים הם האנשים הנזקקים לטיפול תרופתי על מנת להתמודד עם ההשפעות הפסיכולוגיות שהקורונה גרמה להם. הסגר, הפאניקה הציבורית, אובדן הפרנסה, הריחוק מקרובי משפחה ובעיקר אי הוודאות המתמשכת והטלטלה הלא נגמרת, יוצרים מצוקה פסיכולוגית קשה להתמודדות.

״עלייה באלימות במשפחה״. נילי הררי. צילום: יח"צ

לצערנו הרב, במציאות שלאחר וירוס הקורונה, אנחנו חווים עלייה דרמטית בתלונות על אלימות בתוך המשפחה, שהחלו כבר עם הסגר הראשוני, והמשיכו גם לאחר מכן. שעות היחד הארוכות בין בני זוג, הביאו לחיכוכים ומתחים רבים. יש הצופים כי נראה בקרוב עלייה נחשונית בגרף שיעורי הגירושין עקב וירוס הקורונה. נכון, המצוקות והבעיות היו לא פעם גם לפני הקורונה, יחד עם זאת השעות הארוכות והרבות של שהייה משותפת במהלך הסגר (להן לא היינו מורגלים), עשויות להחריף ולהציף, בתקופה הקרובה, בעיות רקע רבות שהיו קיימות לפני כן.

אל כל המתחים הרבים אשר נלווים לקורונה כפי שתוארו עד כאן, המביאים את הפן הפסיכולוגי שלנו למקום של חוסר יציבות ואי ודאות, נלווים במקרים רבים, גם קשיים פסיכולוגיים הנובעים ממצוקה כלכלית. פירמידת הצרכים הידועה של מאסלו, שמה את השאיפות שלנו להגשמה עצמית רק אחרי שאנו חשים כבוד והערכה עצמית. תחושות אלו נפגמו משמעותית אצל אלו שאיבדו את מקום עבודתם ומחויבים "לחשב מסלול מחדש". פתאום, מוטל צל כבד וסימן שאלה גדול על עצם הבחירות המהותיות ביותר בדרך אותה בחרו לחיות ולהתפתח.

נילי הררי.צילום: יח"צ

אנשים שעבדו כל חייהם במקצוע מסוים, ניהלו עסק שהשקיעו בו את כל נפשם, פתאום יושבים בבית ורואים את חשבון הבנק שלהם מתרוקן מבלי לראות הכנסות. חלק מן האנשים מגיעים ממש לתחתית הפירמידה של מאסלו, כאשר חשים שאין להם אפילו בטחון בסיסי בקיום שלהם, בעצמם, ואפילו אינם יודעים, איך ישלמו את ההוצאות החודשיות בימים הקרובים.

וכאן אנחנו מגיעים בעצם לאחד הגורמים שתרמו במיוחד לקשיים הפסיכולוגיים הקולקטיביים שלנו בתקופת הקורונה, חוסר האמון שלנו במנהיגות. מסיבות העיתונאים בהן הוסבר כיצד לשים מסכה על הפנים ולהתעטש למרפק, קיבלו רייטינג של האירוויזיון.

אט אט, התברר שהמנהיגים שלנו אינם מאמינים בהנחיות שהם עצמם נותנים. לאחר מכן, התברר שההחלטות על סגרים, והגבלות הינן תלויות בעיקר בלובי כזה או אחר של קבוצות מסוימות ולא בשיקולים ענייניים. כשהפרנסה דוחקת ואי הוודאות גדלה, אנשים הרגישו שאין להם מנהיגות שאפשר לסמוך עליה.

לבסוף מעט מילים על דרכי התמודדות:

קודם כל תשומת לב לקרובים לנו, להיות קשובים לאותות מצוקה. תמיכה ריגשית והפניה לעזרה מקצועית, בזמן, עשויה למנוע הידרדרות פסיכולוגית עמוקה יותר. גם ניסיון לייצר שגרה בתוך הכאוס יכולה לעזור מבחינה פסיכולוגית. אימוני ספורט סדירים יכולים לסייע, גם ע"י הפרשת אנדורפינים. הם גם מייצרים תחושת הישג שבונה את הביטחון שלנו ומטיבה את מצבנו מבחינה פסיכולוגית.

נילי הררי מטפלת פסיכותרפיסטית לפי שיטת קרל יונג. עוסקת בתחום ברציפות משנת 1983. נילי הררי מקבלת בקליניקה שלה יחידים, זוגות ומשפחות. כמו כן נותנת נילי מענה טיפולי וליווי תומך גם לילדים ונוער. תחום נוסף בו פעילה נילי הררי הוא תחום הייעוץ ארגוני וליווי מנהלים. נילי מטפלת בשפה העברית וכן גם בשפה האנגלית.