מה שווה יותר, שמן, מים או פחם?

ישראלים רבים מגלים לאחרונה את אפיק ההשקעה ביצירות אמנות. אורן שץ, אספן אמנות ישראלית, מספר על הבסיס לדירוג שווי היצירות, החל מן הצבעים מהן הן עשויות, ועד למצע עליו הן מצוירות

תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תוכן שיווקי

אמנות ישראלית כערוץ השקעה. הנה חשיבה מחוץ לקופסא לכל מי שמחפש בימים אלה היכן להשקיע כמה אלפי דולרים. לא מדובר בסכומים בשמיים, וגם לא מדובר בהשקעה שנועדה רק לשמור על ערך הכסף. אספני אמנות רבים רואים באוסף שלהם השקעה לטווח ארוך, ומאמינים כי ביום מן הימים תניב ההשקעה תשואה יפה. "שלא כמו בהרבה רכישות אחרות, שערכן יורד מיד עם הקניה, ציור הוא אחת הרכישות הבודדות שערכן עולה בדרך כלל עם הזמן", אומר אורן שץ, אספן אמנות ישראלית, הרואה בתחביבו גם השקעה לטווח ארוך. מסייעת לכך העובדה שבניגוד לרכישה של מניות לדוגמא, לא מוטל בדרך כלל מס שבח או רווחי הון על אספני אמנות בעקבות עליית ערכו של האוסף שלהם. שץ לומד את תולדות האמנות הישראלית, מתעניין בזרמים השונים, בשמות החמים ולומד להבחין בין אופנות וטרנדים חולפים, לבין מה שעשוי להפוך לנכס צאן ברזל, עם פוטנציאל להתקבע כאומנות קלאסית ישראלית בעלת ערך. "אבל לפני החלוקה לזרמים ואמנים", מבהיר שץ, "אנחנו צריכים לדעת שבסופו של דבר אנחנו מתעסקים באופן בסיסי ביותר בחומרים מהם עשויה היצירה, והם שיקבעו במידה רבה את ערכה הנוכחי וגם את שוויה הפוטנציאלי ביום מן הימים".

צבעי שמן הם הראשונים בדירוג. השמן מאפשר לאומן להגיע לדיוק רב ביצירה, והוא נחשב אצילי

"רוכשי יצירות האומנות צריכים לדעת לפני הוכל את מדרג השווי של הציורים, על פי החומרים מהם הם עשויים. מדרג זה הוא בדרך כלל די נוקשה, והוא שקובע באופן הבסיסי ביותר את שווי היצירה", אומר שץ. "ההבדל בין ציור בצבעי שמן על בד, לבין ציור בצבעי מים או גואש על נייר, יכול במקרים רבים להיות פי עשרה ואף הרבה יותר. ויש לכך סיבות רבות.

"ציורי השמן הם הקלאסיים ביותר והם גם העמידים ביותר לאורך שנים באקלים הישראלי. צבעי השמן פחות חשופים לפגעי הזמן בשל אטימותם למים וללחות, והם מגנים גם על החומר עליו הם מונחים. השמן מתייבש, נסגר, אוטם את הבד ומונע חדירת לחות, בעוד צבעי מים וגואש ממשיכים לאפשר ללחות לחדור בעדם אל הנייר שמתחת, והנייר עשוי להינזק. מסיבה זו, ציורים שצוירו בצבעי מים או גואש דורשים בדרך כלל איטום בעזרת זכוכית אותה ממקמים מעל הציור, והדבר מכתיב ערך נמוך יותר ליצירה, גם בעת המכירה, וגם בעת הערכת פוטנציאל השווי העתידי שלה".

- תוכל לדרג את שווי היצירות על פי החומרים?

"צבעי שמן הם הראשונים בדירוג. השמן מאפשר לאומן להגיע לדיוק רב ביצירה, והוא נחשב אצילי. העבודה בו היא הקשה והארוכה ביותר, מאחר ולוקח לו זמן להתייבש. יצירת השמן היא כמעט תלת-מימדית מאחר ולשמן יש עובי כאשר הוא מתייבש, ולכן ציורי שמן נראים לעיתים כמעט כמו תבליט. השמן מעניק ליצירה מראה מבריק הנשמר לאורך שנים, ועמידות יחסית בפני פגעי הלחות. גם צבעים אקריליים, שהם צבעים חדשים ומודרניים יותר, מוערכים מאד על ידי אספנים, אם כי מעט פחות מצבעי השמן.

הרחק מתחת לצבעי השמן והצבעים האקריליים נמצאים צבעי הגואש וצבעי המים. נכון שתמיד יהיו אמנים חשובים ומפורסמים שציורי המים שלהם יהיו בעלי ערך, אך הערך של ציורים אלו נובע בדרך כלל בעיקר מן השם של האמן, ופחות מהציור עצמו. מי שמעוניין להיכנס לעולם האספנות, צריך לזכור שככלל ציורים בצבעי גואש ומים נחשבים לבעלי ערך נמוך יותר בצורה משמעותית.

בדרגה אחת נמוך יותר נמצאים הרישומים - ציורים הנעשים בעפרונות, פחם וגירי פסטל. כמובן שגם בתחום זה, יצירות של אמנים נחשבים יהיו בעלי ערך רב, כמו עבודותיה של אנה טיכו הירושלמית, הנמכרות היטב, או עבודותיה של אביבה אורי, שהתנגדה לממסד שנהג לצייר בצבעי שמן, וציוריה בעפרונות נחשבים לבעלי ערך גבוה, אך אלה יוצרי הדופן.

הרישומים - ציורים הנעשים בעפרונות, פחם וגירי פסטל

טכניקה פופולארית נוספת היא טכניקת הקולאז', בה האמן מדביק אל תוך יצירתו חומרים שונים, כגון נייר עיתון, צילומים, פיסות עץ, פיברגלס, מתכת ושאר חומרים. אמנים רבים נוהגים להשתמש בטכניקה זו, כגון לדוגמא יגאל תומרקין, רפי לביא ויאיר גרבוז.

כדאי להכיר עוד מושג נוסף, והוא "טכניקה מעורבת", שבו משתמשים כאשר בעבודה נעשה שימוש במספר חומרים ביחד, כגון שימוש בעיפרון, צבעי מים והדבקות נייר בציור אחד. אולם בציורי "טכניקה מעורבת" צריך להיזהר, מאחר ולעיתים משתמשים בשם זה בכדי להסתיר מידע אודות הציור.

דרגה נוספת מתחת נמצאים ההדפסים, שהם סדרה של עותקים לאותה יצירה, שלרוב יהיו ממוספרים, כך שהרוכש ידע כמה עותקים מההדפס נמצאים בשוק. במקרים מסויימים הם אפילו לא מעוטרים בחתימת ידו המקורית של האומן, שאף היא מוטבעת כחלק מן הגלופה של ההדפס. עם זאת, ברוב המקרים האומן חותם בעצמו על כל הדפס ממוספר. בעבר היו הדפסים אלו מאד פופולאריים, אולם בשנים האחרונות יורדים מחיריהם בצורה דראסטית. אמנים מסוימים נוהגים לצבוע על גבי ההדפסים שלהם, ובכך לשוות להם תחושה של יצירה מקורית, אבל קיימים חילוקי דעות האם ניתן להתייחס ליצירה כזו כמקורית. עבודות אלו הן דוגמא למקרה בו העבודה עשויה להיות מתוארת בתור "טכניקה מעורבת".

בתחתית סולם השווי נמצאות הרפרודוקציות, שהן צילומים של יצירות, המודפסים על גבי נייר או קנבס. התמונה היא באיכות טובה, אבל היא בוודאי לא יצירה מקורית, ושוויה נמוך מאוד".

- גם למצע שעליו מצויירת התמונה יש בוודאי חשיבות.

"בוודאי, הבד הוא הקלאסי והמוערך מכולם, במיוחד הקנבס או הפשתן, שהם עמידים לאורך זמן. גם ההסטוריה מוכיחה שציורים על בד שרדו היטב. לעיתים מצמידים את הבד אל לוח עץ או לוח קרטון, אך עדיין מדובר בבד, אם כי יש העדפה ברורה אצל האספנים לבד המתוח על מסגרת עץ.

העץ הוא גם מצע פופולארי לציור, וכבר בימי הביניים נהגו לצייר על עץ. אם העץ איכותי, לא עץ לבוד (דיקט), זה בהחלט יכול להעלות את ערך היצירה.

מצע של נייר או קרטון מוערך הרבה פחות, מאחר וחומרים אלו נוטים להתקמט, לספוג לחות, לפתח מה שמוכר ככתמי חלודה ומצריכים טיפול ואחזקה. מסיבה זו לרוב ממוסגרים ציורים על נייר מתחת לזכוכית, כדי לשמור עליהם מפגעי הזמן. יש מקרים בהם יצירה נעשתה בצבעי שמן על נייר, ואז צבעי השמן מגנים על הנייר שמתחתם. יש סוחרי אומנות שמצמידים אז את הנייר אל בד או עץ, כדי להעלות את ערך היצירה. כדאי לבדוק היטב אם היצירה אותה אתם קונים היא יצירה על בד או יצירה על נייר המוצמד אל בד, כי ההבדל בין השניים גדול מאד. בכל מקרה, כדאי תמיד לזכור ככלל אצבע כי שמן עדיף על שאר הצבעים, ומצע בד ועץ עדיף על נייר או קרטון".