ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא צילום המכון הישראלי לדמורקטיה

נדרשת חבילת סיוע כלכלית לנשים הערביות

ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא, תוכן מקודם
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
shutterstock
ד"ר נסרין חדאד חאג'-יחיא, תוכן מקודם
תוכן מקודם

משבר הקורונה מאיים לפגוע באורח חמור במגמות הזהירות של עלייה עקבית בשיעור הנשים הערביות שנקלטו בעולם התעסוקה. מסיבה זו יש להיערך מבעוד מועד ולנקוט בשורת צעדים לטווח הקרוב והרחוק, שיספקו לנשים אופק תעסוקתי יציב >> 

כבר עם פרוץ משבר הקורונה התחוור כי נשים ברחבי העולם עשויות לשלם בריבית דריבית על הנזקים ההיקפיים של המגפה. כך למשל, הסגרים הממושכים חשפו אותן לאלימות מוגברת מצד בני הזוג והחלישו את רשת התמיכה הקהילתית; סגירת מערכת החינוך אילצה רבות לקצץ באחוזי המשרה כדי להתפנות לטיפול בילדים; ומעסיקים רבים ביצעו קיצוצים נרחבים שפגעו בנשים באופן אנוש. תופעה זו לא פסחה על ישראל. לפי דו"ח שפרסם שירות התעסוקה באוקטובר האחרון, נשים בישראל נפגעו יותר מגברים בכל הנוגע לביטחונן התעסוקתי, הן בגל הראשון והן בגל השני. מסקירת אגף הכלכלן הראשי, שפורסמה לאחרונה, עולה כי מבין הנשים בישראל הירידה המשמעותית ביותר (18.3%) בשיעור התעסוקה והעלייה בשיעור האבטלה היא של נשים ערביות. כך, מי שהיו האחרונות ליהנות מהצמיחה הכלכלית בישראל הינן כעת הראשונות לספוג את המשבר.

הכשרות מקצועיות ועבודה מרחוק

עוד לפני הקורונה מצבן של הנשים הערביות בשוק העבודה לא היה מזהיר, בלשון המעטה. ההזנחה הממשלתית ארוכת השנים נתנה את אותותיה ויצרה מציאות של פערים אדירים בין נשים ערביות ויהודיות, אשר התעצמו למרות עלייה עקבית בשיעור הנשים הערביות שנקלטו בעולם התעסוקה. בשנים האחרונות, למרות הכול, היו סנוניות שבישרו על תקווה עתידית: אקדמיזציה של נשים ערביות בהיקפים הולכים וגדלים, מודעות הולכת וגוברת בקרב מעסיקים ליתרונות בגיוון, פעולות נמרצות של ארגוני חברה אזרחית, וגם תמיכה ועידוד ממשלתי בתכניות שנועדו להעלות את שיעור ההשתתפות של נשים ערביות בשוק העבודה. אולם, משבר הקורונה מאיים לפגוע באורח חמור גם במגמות הזהירות האלה. לכן, בניגוד להלך הרוח המקובל במחוזותינו, יש להיערך לכך מבעוד מועד, למזער את הנזקים שלפנינו ולמנוע ככל האפשר את העתידיים לבוא.

לצורך היערכות נכונה יש לנקוט במספר צעדים: הראשון, השקעה בטווח הקצר בהכשרות מקצועיות - בדגש על נשים ערביות שנפלטו משוק העבודה או כאלה שטרם נכנסו אליו. בעידן הקורונה, האפשרות לעבודה מרחוק יכולה למתן את קשיי הנגישות ביישובים הערביים (מיקרו האבים בקרבת היישובים הערביים הינם פתרון טוב לנושא זה). הצעד השני הינו השקעה בטווח הארוך במערכת החינוך לציבור הערבי מהגיל הרך ועל לימודי התיכון. למעשה, ניתן יהיה לקצור את פירותיו של פתרון זה מיידית: נשים שימצאו לילדיהן מענה איכותי יוכלו לצאת בנפש חפצה לשוק העבודה. וכמובן בטווח הארוך, בוגרות מערכת החינוך שיחזיקו בתעודת בגרות מצוינת ובמיומנויות נדרשות יוכלו למצות את הפוטנציאל שבהן ולהשתלב במשלח יד איכותי ומכניס. הצעד השלישי, פתרונות דיפרנציאליים: ישנו הבדל גדול בין המענים להם זקוקה אקדמאית צעירה מהמשולש, לעומת אישה מבוגרת וללא השכלה פורמלית מיישוב בלתי מוכר בנגב. באותה מידה, אין מקום לייצר מענה אחיד עבור נשים ערביות מהגליל שנפלטו משוק העבודה ונשים מערים מעורבות שמעולם לא השתלבו בו אך מעוניינות בכך. צעדים אלו ורבים אחרים מתוארים בתכנית האב לתעסוקה בחברה הערבית עליה עמלנו בשנתיים האחרונות בשיתוף עם משרדי הממשלה, ובעיקר משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים לצד ארגוני החברה האזרחית. נקודת המוצא שלה שראוי שתאומץ הינה הגישה ההוליסטית.

אופק תעסוקתי יציב

לפי גישה זו אי אפשר לטפל באופן יסודי בבעיה מבלי להידרש לשורשיה ולהקשריה הרחבים: פערי החינוך, הביקוש והמצב הסוציו אקונומי של המשפחות והרשויות המקומיות הערביות. דווקא בשל פגיעותן של נשים בכלל ונשים ערביות בפרט שעלתה נוכח המשבר, החובה המוטלת על הרשויות לספק להן אופק תעסוקתי יציב גוברת. ככל שהמדינה תשתהה או תגבש מדיניות קצרת רואי, כך הפגיעה בנשים תתעצם, וממילא, תיפגע כלל החברה בישראל. מנגד, באם הגופים הרלוונטיים יקדישו לנושא את מידת הקשב והרצינות הראויה, תוך שיתוף פעולה עם נבחרי הציבור הערבים ברמה הארצית והמקומית ארגוני החברה האזרחית והמעסיקים הפוטנציאליים, ניתן יהיה בכל זאת לרקום חלומות על עתיד טוב.

לאחרונה התבשרנו כי הממשלה אישרה להאריך את תכנית החומש לפיתוח כלכלי של החברה הערבית. זוהי החלטה מתבקשת לאור הנסיבות, אך אסור שתרפה את ידי העוסקים במלאכה מגיבוש סופי והעברה של תכנית החומש הבאה. רק תכנית ארוכת טווח תבטיח שמשבר הקורונה לא ינציח את הפערים, אלא יהיה נקודת המפנה בה התברר שיש לחזק את כל החוליות בשרשרת הנקראת החברה הישראלית.

ד"ר חדאד חאג'-יחיא היא ראשת התכנית לחברה הערבית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה ושותפה בקרן פורטלנד