נאה דורש - נאה מקיים: הבחירות של פרופ' יוסי יונה

פרופ' יוסי יונה, המתמודד לכנסת ב"המחנה הציוני", ראה במחאה החברתית של 2011 הזדמנות להיכנס לזירה הפוליטית וליטול חלק במאמץ משותף לקדם נושאים שתמיד העסיקו אותו

אביעד רוזנבוים
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אביעד רוזנבוים
תוכן מקודם

פרופ' יוסי יונה
מפלגה: המחנה הציוני
מקום ברשימה: 23
פרופסור לפילוסופיה של החינוך במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ממייסדי "הקשת הדמוקרטית המזרחית".

למה בחרת לעבור מהאקדמיה ומהעשייה החברתית לפוליטיקה?

שנים ארוכות  פעלתי בארגונים שונים שמטרתם קידום צדק חברתי – "הפורום לצדק חברתי ולשלום", "קרן אייסף",  "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ועמותת "מעיינות" בראשותו של ד"ר מאיר בוזגלו. כשפרצה המחאה החברתית של 2011, מצאתי את עצמי פוקד בהתפעמות את המאהלים השונים שהיו פרושים לאורכה ולרוחבה של הארץ. שמחתי להיענות לבקשה של תנועות המחאה לעמוד יחד עם פרופ' אביה ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, בראש הוועדה המייעצת להן. במסגרת פעילות זו חיברתי, בשיתוף עם פרופ' ספיבק, את דוח הוועדה: "אפשר גם אחרת: מתווה לכינונה של חברה מתוקנת". דוח זה ביקש לספק תחליף למדיניות הכלכלית הנהוגה בישראל זה שנים, מדיניות שהביאה להפרטת נכסי הציבור, לחורבן ולהרס מתמשכים של השירותים החברתיים ולפגיעה קשה בזכויות העובדים. כלשון הפתגם, "נאה דורש – נאה מקיים”, חשבתי שהנה, נקרתה בדרכי הזדמנות להיכנס לזירה הפוליטית ולהשתתף במאמץ משותף עם חבריי וחברותיי למחנה הציוני כדי לקדם נושאים העולים בקנה אחד עם הדוח שהשתתפתי בחיבורו, דו"ח שמשקף באופן נאמן את דרישותיהם ואת תביעותיהם של המוחים.

להתנער מהאדישות. פרופ' יונה צילום: פלאש 90, יוסי זמיר

ספר על בחירה חשובה שעשית במהלך שנות פעילותך בתחום החברתי.

ההצטרפות למחאה החברתית. קבלת התפקיד להיות אחד מראשי הוועדה המייעצת למחאה ולחבר דו"ח שהשתתפו בו יותר מ-150 מומחיות ומומחים מתחומי פעילות ציבורית שונים היא הבחירה החשובה ביותר שקיבלתי עד כה בתחום הזה.

אתה, בין היתר, ממייסדי "הקשת הדמוקרטית המזרחית". כיצד הצלחתם להשפיע על השיח בישראל?

לדעתי הקשת תרמה רבות לכך שחלקים רבים בציבור הישראלי החלו לאמץ את תפיסת היסוד הערכית שבה אוחזים מייסדי הקשת, תפיסה שמזהה זיקה עמוקה בין הכרה תרבותית הדדית בין כלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית ובין חלוקה צודקת והוגנת של משאבים.

מה הבחירה שאנחנו צריכים לעשות כפרטים וכחברה כדי לשפר את המצב הכלכלי-חברתי בישראל?

ראשית, על הציבור להתנער מהאדישות המאפיינת רבים מחלקיו. עליו לצאת ולהשתתף בהליך הדמוקרטי שבאמצעותו נשלחים נציגיו לבית הנבחרים. יתרה מזאת, השתתפות זו מחייבת בחינה מדוקדקת של הרקורד של המועמדים, של עמדותיהם בנושא הכלכלי ושל מצע הרשימות שאליהן הם שייכים. עליהם לוודא שהם אמנם בוחרים בנציגים המחויבים לשינוי של ממש של המציאות החברתית-כלכלית המעיקה על רבים ודוחקת אותם למעגלי העוני והמצוקה. שנית, אין לראות בבחירת הנציגים לכנסת חזות הכול; פעולה זו בלבד אינה יכולה להבטיח את השינוי המיוחל, ואכן, נראה שרבים החלו מפנימים תובנה זו. אחת התופעות המפעימות שהולכות ומתפתחות במחוזותינו היא התחדדותה של תודעה צרכנית, דבר שיכול לשים קץ לתופעה הבלתי נסבלת של עלייה בלתי סבירה במחיריהם של מוצרי היסוד שאנו צורכים. כמו כן, המרחב הציבורי – רחובות הערים, כיכרותיה והרשתות החברתיות – הופך בשנים האחרונות לזירה שבה הציבור אומר את דברו ומביע את מחאתו. כפי שקורה לעתים קרובות, יש לכך השפעה כבירה על קברניטי המדינה ועל מנהיגיה. אין כמו השוט שבידי הציבור – כאשר הוא נכון להשתמש בו - כדי לדרבן אותם לצעוד על פי רצונו.

נקודת מפנה. המחאה החברתית צילום: פלאש 90, תומר נויברג

אתה פרופ' לפילוסופיה של החינוך ומרצה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון. מדוע בחרת דווקא בתחום זה?

למעשה, עבודת הדוקטורט, שעשיתי במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת פנסילבניה, לא עסקה בחינוך. היא התמקדה בשאלת החיים הראויים (well-being). מאז ותמיד הטרידה אותי השאלה עד כמה ניתן לייחס חשיבות ומשמעות אובייקטיבית להכרעות שאנו עושים ולאורח החיים שבו אנו בוחרים. הנה השאלה הפילוסופית הגדולה על רגל אחת – האם חשיבותם של הדברים העומדים בראש מעיינינו נובעת מכך שאכפת לנו מהם, או שהעובדה שאכפת לנו מהם נובעת מכך שהם חשובים? כלומר, חשובים באופן אובייקטיבי. עם זאת, ניתן לראות את הרלוונטיות המיידית של שאלות אלו לתחום החינוך, במשמעות העמוקה שלו. שאלות אלו כוללות: מהם יעדי החינוך? כיצד ניתן להגדיר את "האדם המחונך"? מהם תחומי העניין שמן הראוי שנפתח אצל התלמידים? ושאלת השאלות - עד כמה ניתן לספק מענה לשאלות אלו, וזאת מבלי לקחת בחשבון את מאפייניהם ואת נטיות לבם של הילדה והילד, את הדברים שאכפת להם מהם?

ספר על בחירה קטנה ויומיומית שעשית אבל הרגשת שיש לה משמעות גדולה יותר בשבילך או בשביל מישהו אחר.

בימים האחרונים אני משתדל למצוא הזדמנויות רבות יותר לשוחח בטלפון עם הוריי (אבי בן 95, ואמי בת 89) הגרים באזור חיפה. אלו שיחות קצרות – בין שתיים לשלוש דקות. אני יודע שהדבר מסב להם סיפוק רב. בעבר נהגתי לעשות זאת פחות – פעם בשבוע – עתה אני משתדל לעשות זאת בתכיפות גדולה יותר. הנה, אני עומד להתקשר אליהם מיד לאחר שאסיים לענות לשאלותיכם.

מאת: אביעד רוזנבוים, בית אבי חי 

מקור: בית אבי חי 

לחזרה לערוץ בית אבי חי בהארץ