אנחנו

מה הדליק אותך בלחישה שקיבלת?

הדס גלעד
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הדס גלעד
תוכן מקודם

בגלל הגשם, לא היה לי חיבור לאינטרנט מעל לשבוע וקבלתי את הטלפון השבור בלב הסערה. ביום שישי אחר הצהריים, יצאתי חדורת מוטיבציה, חמושה במטרייה, וחיפשתי בית קפה עם חיבור לרשת. הגעתי על סף כניסת השבת, ביקשתי אישור מיוחד לשבת על הבר שתי דקות ולצפות בסרטון דחוף. צפיתי פעם אחת, בלי לכתוב דבר. פגישה קצרה ומהירה של רושם. נפגשנו שוב למחרת. הקשבתי למילים. צפיתי שוב ושוב. חשבתי על חוץ ופנים. חשבתי על תכלת, שהוא לדעתי הצבע האהוב על אלוהים. חשבתי על ריבוי ועל אחד - והיה איזה אנחנו שהרגשתי שמתקרב אלי גדול ואפור כמו ענן. בלילה, שוב בלי אינטרנט, עם פתקית כחולה והד,  כתבתי טיוטה. אנחנו, אנחנו. עוד לא ידעתי בדיוק מה. עלו דימויים ראשוניים. עננים קטנים. בבוקר חזרתי אל אותו בית קפה, אל אותו בר, לחבר מחשבות. קראתי לעצמי שוב ושוב בקול רם. זה חשוב בשירה, זרימת הנהר, ועוד יותר בטלפון שבור.

אנחנו צילום: ThinkstockPhotos

אנחנו

בּוֹא נִקַּח אֶת הַמִּלָּה אֲנַחְנוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם

אַתָּה מִצַּד אֶחָד, אֲנִי מִצַּד שֵׁנִי

וְהִיא, כְּיַלְדָּהּ בְּטִיּוּל, תֵּלֵךְ בֵּינֵינוּ

תִּגְדַּל לִהְיוֹת יָפָה וַחֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִשְּׁנֵינוּ

וּמִידֵי פַּעַם נַרְשֶׁה לָהּ לְרַחֵף מֵעַל הָאֲדָמָה

נַטֶּה זְרוֹעוֹתֵינוּ מַעְלָה נִקְרָא בְּיַחַד הוֹפָּה-לָהּ

וְיִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ, כְּשֶׁהִיא תְּבַקֵּשׁ שׁוּב מֵהַתְחָלָה.

בּוֹא נִקַּח אֶת הַמִּלָּה אֲנַחְנוּ

נַמְצִיא לָהּ שְׁמוֹת חִבָּה

אַנָּה, אָנוּ, נַחְנוּ, אָנָּא

וּבַלֵּילוֹת נִלְחַשׁ לָהּ, אֲנָחָה.

בּוֹא נִקַּח אוֹתָהּ אִתָּנוּ

נָרִים אוֹתָהּ עַד לֵב שָׁמַיִם

נַנִּיחַ בְּמָקוֹם בָּטוּחַ מֵעַל לְקַו הַמִּגְדָּלִים

נוּכַל לִרְאוֹת אוֹתָהּ מִכָּל חַלּוֹן

וּלְנוֹפֵף,

אֶפְשָׁר אֶפְשָׁר עֲדַיִן

וּלְנוֹפֵף,

כָּאן חַיִּייים

וּלְיַלֵּל,

כָּל הָאֱנוֹשִׁי בְּקוֹף הַמַּחַט

אֶחָד דַּק וְצָפוּף אֶחָד נִדְחַק וּמִשְׁתַּדֵּל

כָּל הָאֱנוֹשִׁי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּחֵל

קְחִי אוֹתָנוּ אֶל חֵיקֵךְ, אֲנַחְנוּ,

אֵין הֶבְדֵּל.

הדס גלעד. משוררת, שדרנית תכניות רדיו ספרותיות ומנחה סדנאות כתיבה