מה"טובות לטייסים" ועד החרמת שירת נשים: האם צה"ל מחנך לאי שוויון מגדרי?

פרופ' אורנה ששון-לוי, שחקרה את יחסי המגדר בצבא, מצאה שצה"ל הוא לא מהצבאות השוויוניים בעולם, שהדבר קשור במידה רבה ליחסי חילונים-דתיים, שבנות בתפקידים קרביים נוטות להכחיש את נשיותן ושבמובן מסוים, הכול מתחיל ונגמר בקפה

גתית גינת
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גתית גינת
תוכן מקודם

"צה"ל הוא צבא העם, המאגד קשת רחבה מבני החברה הישראלית... מתוקף היותנו צבא מאוחד וממלכתי, צבאו של עם ישראל, אנו נדרשים לשמר את דמותנו ואת עשייתנו בליבת ההסכמה הישראלית".

אפס ביחסי אנוש

המילים הממלכתיות כל כך, בניכוי נשים חיילות ובניכוי חיילים דרוזים, נוצרים ומוסלמים, הן מילותיו של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט. כך נפתחת האיגרת שלו בנוגע לענף לתודעה יהודית. אייזנקוט פרסם את האיגרת ב-11 בינואר השנה, ובה הודיע על החלטתו להוציא את הענף לתודעה יהודית מאחריותו של חיל הרבנות הצבאית ולהעבירו לאגף כוח אדם. מילותיו הממלכתיות, המאגדות, המדברות על "ליבת ההסכמה הישראלית", מכסות על הר געש של חוסר הסכמה בדבר זהותו של הגוף הישראלי מכולם.

הענף לתודעה יהודית הוקם ברבנות הצבאית ב-2001, ומאז הולכת וגוברת מעורבותו בהעברת תכנים ליחידות הלוחמות, במסגרת ימי עיון, ספרים והרצאות, ובד בבד טוענים בחיל החינוך שהענף פולש לתחומים שהיו בעבר באחריותו. היריבות בין שני החילות עמוקה. במרץ האחרון, למשל, דרש קצין חינוך ראשי להורות לרבנים צבאיים שלא לקחת חלק מרכזי בטקסי ההשבעה של טירוני צה"ל והדגיש כי "אין בלעדיות לרבנות על התנ"ך". אייזנקוט, שבתחילה רצה להעביר את הענף לזהות יהודית לידיו של חיל החינוך, התפשר בסופו של דבר והעבירו לאכ"א.

רבים בעולם הדתי-ציוני רואים בענף לתודעה יהודית כלי המסייע לגיוס גדל והולך של דתיים וחרדים לצבא. חילונים רבים, לעומת זאת, זעמו על ניסיונו להחדיר תכנים דתיים לראשם של חיילים חילונים, תכנים שכינו לא פעם "מיסיונריים": החל במקרים שבהם חולקו לחיילים ציציות כ"תחליף לאפוד" ותפילין כ"תחליף לקסדה" וכלה בחינוך לערכי משפחה ברוח הרבנות.

קצינה המשרתת בתפקיד לחימה סיפרה באחרונה ל"הארץ" שהשתתפה לפני כשנה בערב שהוביל רב, מרצה מטעם הרבנות הצבאית, ולעדותה, "המסר העיקרי היה שאני צריכה לתת לבן הזוג שלי את ההרגשה שהוא זה שבידיו המושכות בבית כדי לשמור על הזוגיות. לדברי הרב, זה המפתח לשלום בית".

 מעבדה ליחסי מגדר

במלחמה על זהותו של צה"ל חיילות מככבות בכותרות הראשיות: בשנים האחרונות פורסמו כמה מקרים שבהם יצאו חיילים חרדים ודתיים מהופעות של להקות צבאיות, במחאה על כך שהם נחשפים לשירת נשים; לוחמות בגדוד קרקל נדרשו לשבת מאחור בטקס הדלקת נרות בהשתתפות זמר אורח חסידי; טירוניות בחיל המשטרה הצבאית נשלחו בנובמבר האחרון לפעילות הפרשת חלה כחלק מהטירונות.

מהלכים אלו של הפרדה נתקלים בזרם נגדי של עידוד נשים להשתלב בתפקידים מגוונים בצה"ל. לפי נתוני הצבא, מספר הלוחמות הכפיל את עצמו בין השנים 2012- 2014. מלבד זאת, הצבא ממשיך להפחית את מספר הפקידות. ב-2013 רק 12.5 אחוז מהחיילות היו פקידות, לעומת 21.4 אחוז ב-2001 ולעומת 40 אחוז ב-1993.

"שילוב הנשים בתפקידי לחימה נתקל בהתנגדותם הנמרצת של רבני הציונות הדתית, שטענו כי שירות משותף... אינו מאפשר לחיילים הדתיים לשמור על כללי הצניעות ולכן מקשה עליהם לשרת ביחידות השדה", כותבת פרופסור אורנה ששון-לוי, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, במאמר "בין הפרדה מגדרית להדרת נשים: מגדר במרחב הצבאי".

במקום אחר במאמר היא כותבת כי "למרות יישומם המחמיר של כללי 'השילוב הראוי' (כללי ועדה שדנה באופני שילוב נשים ודתיים ביחידות קרביות – ג.ג.) חיילים דתיים המשיכו להתנגד להשתתפות בקורס שעליו מפקדת אישה, לשמוע נשים שרות בטקסים ציבוריים או לנסוע עם נהגת בהאמר".

ששון-לוי היא מחוקרות הצבא והמגדר הוותיקות והבולטות בישראל. "צה"ל הוא צבא ממוגדר מאוד", היא אומרת בשיחה עמה, "זאת אמירה שנשמעת מובנת מאליה, אבל זאת אמירה שיש לאומרה. יש כיום בעולם צבאות שיוויוניים יותר ונשים שמכהנות בתפקידים צבאיים ומודיעיניים בכירים ביותר וכשרות ביטחון.

"סיבה מרכזית אחת היא תפיסת הביטחון שלו. סיבה מרכזית נוספת היא היחסים בין דתיים לחילונים בישראל. הקשר בין תהליכי הדתה בצה"ל למידת המגדור שלו מתחזק ככל שבישראל מעמיק הפיצול בין האוריינטציה הפוסט-לאומית, החילונית, לאוריינטציה הניאו-לאומית, הדתית. בכל מקרה, השאלות שצריכות להישאל כאן הן שאלות עומק משמעותיות שנוגעת ליחסים בין דת למדינה, ולא שאלות סטטיסטיות של כמה חיילים התגייסו ולאן".

השיחה עם ששון-לוי היא הזדמנות לדבר לא רק על השפעת ההדתה על נשים בצה"ל, אלא על האופן שבו הצבא משפיע על ערכן העצמי ועל האופן שבו יתפסו לאחר שחרורן יחסי עבודה, יחסי אזרחות ויחסים בין המינים. "אני רואה בצה"ל מעבדה קיצונית ליחסי מגדר", היא אומרת, "אין מקום שבו אפשר לבדוק אותם בצורה כה מובהקת".

פלוגת לוחמות מג"ב.קרבייות נוטות להכחיש את נשיותןצילום: נתי שוחט

שאלת הקפה

למרות היכרותה המעמיקה עם צה"ל, ששון-לוי אינה הטיפוס שיתלה פוסטר של טנקים שועטים במשרדה. אל חקר צה"ל ומגדר הגיעה כשהיתה דווקא בעמדה ביקורתית ביותר כלפי הצבא. "למדתי לימודי מגדר באוניברסיטה ובד בבד הייתי פעילה בתנועות שלום ומחאה", היא מספרת, "בתקופה זאת התחלתי להסתכל על צה"ל, והתברר לי עד כמה יחסי הביטחון בישראל מעצבים את היחסים בין גברים לנשים במדינה".

איפה התחלת?

"עבודת הדוקטורט שלי נכתבה לקראת סוף שנות ה-90, לאחר בג"ץ אליס מילר ועם פתיחה הדרגתית של תפקידים נוספים ומאתגרים יותר לנשים בצה"ל. הדוקטורט עסק בחלוקה התפקידית בצה"ל והתמקד בעיקר בתפיסות הגבריות של צעירים בצבא. במחקר התבוננתי בשלוש קבוצות של גברים: אלה שקראתי להם חיילי 'הצווארון הכחול', הבאים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ומשרתים כטבחים או כנהגים; חיילי 'צווארון לבן', שמשרתים בתפקידים טכנולוגיים ומודיעיניים ואינם משתתפים בלחימה בפועל; ולבסוף: חיילים בתפקידים קרביים.

"רק פרק אחד בדוקטורט הוקדש לנשים, והוא בחן קבוצת נשים בתפקידים 'גבריים', כמו מדריכות לחימה. גיליתי שהחיילות הללו מאמצות דפוסי התנהגות גבריים ושהתפקיד משפיע על תפיסת הגוף שלהן. הן הנמיכו את קולן, הלכו והתלבשו ברישול".

למרות הנזילות המגדרית המתאפשרת לאישה בתפקיד צה"לי 'גברי', ששון-לוי מדגישה כי צה"ל אינו חממה של חתרנות מגדרית. להפך, החיילות 'הגבריות' פשוט מנסות להסתפח למוקד הכח. "הן בעיני החיילות והן בעיני הלוחמים", היא כותבת במאמר שהתייחס לדוקטורט, "הנשיות המסורתית היא 'האחר' שיש להרחיק ולהשפיל כדי לכונן זהות חיובית. הנשיות נתפסת כנטולת תכנים חיוביים משל עצמה".

עברו שנים מאז כתבת את המשפט הזה. האם את עדיין עומדת מאחוריו?

"הצבא הוא גוף גדול והטרוגני, ואי אפשר להגיד עליו דבר אחד. במודיעין, למשל, החיילות תופסות את החברה הישראלית כשוויונית. יש בסיסים שאפשר להגיד עליהם במובהק שהם גם 'גיי פרנדלי'. אלה מקומות שבהם הן לא צריכות לשחק את הגבר ולא לשחק את האובייקט המיני. חיילות אחרות, בתפקידים אחרים ובבסיסים אחרים, יחוו לעומת זאת במלוא עוצמתו את המשפט הזה שכתבתי לפני שנים".

זה מביא אותנו אל הפקידות. מתבקש לחקור את הדימוי העצמי של נשים ששירתו בתפקיד הנשי האולטימטיבי של צה"ל.

"נכון, וזה מה שעשיתי. ב-2003 כתבתי בשיתוף עם צה"ל מחקר שהתייחס לפקידות. הוא פורסם בארצות הברית ב-2007 והתבסס על ריאיונות של כ-65 נשים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה.

"גילינו שאת השירות הצבאי של נשים ממעמד זה, שמשרתות כפקידות, מעצבים שלושה עקרונות: ראשית, הן ממוסגרות ככוח עבודה זול. הן ממלאות תפקיד שיש בו אבטלה גלויה וסמויה ושיעמום רב וחוות חוויה של מרירות ודיכאון. שנית, הן צעירות משכילות שנהיות לאשת משק הבית ולרעיית המשרד וממלאות כשליש מיום העבודה שלהן בהכנת אוכל ושתייה ובהגשתן. שלישית, הן יודעות שהן סמל סטטוס של גבר, כי כשקצין מגיע לדרגת סגן אלוף, הוא זכאי לנהג ולפקידה".

איך השפיע המחקר על צה"ל?

"הצבא הציג את המסקנות לראש אכ"א. הוחלט על כמה צעדים ברורים, כמו גיוס גברים נוספים לתפקידי פקידות והעשרת ההכשרה המקצועית של הפקידות. שירותי הקפה היו סוגיה שהמעורבים לא הצליחו להסכים לגביה. הקצינים לא רצו לוותר על השירותים האלה.

"זה מזכיר לי את סצנת הגשת הקפה ב'אפס ביחסי אנוש', שבה הגיבורה מגישה קפה והמצלמה מתמקדת בכלל בישבן שלה. אז עניין הקפה לא נפתר באופן רשמי, אבל המסקנות חלחלו למקומות רבים בצבא. חיילות מסוימות הודיעו למפקדיהן שהן לא חייבות להכין להם קפה. היו מפקדים ופקידות שהכינו זה לזאת קפה בסבבים במהלך יום העבודה. לא תמיד דרישת השוויון בקפה היא ריאלית. ככל שקצין הוא בדרגה גבוהה יותר, כך הוא מקיים פגישות רבות משתתפים במשרד שלו, והוא לא יכול להכין את הקפה לבד".

 וגם לא תמיד רוצה.

"נכון".

שוברות שתיקה

למעמד אתני וסוציו-אקונומי בצה"ל יש חשיבות מרכזית במחקרים שלך. במחקר הבא שעשית התייחסת לצעירות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ששירתו כפקידות.

"כמה שנים אחרי מחקר הפקידות הראשון פרסמתי מחקר על האופן שבו נשים בשנות ה-30 וה-40 לחייהן תפסו את שירותן הצבאי. גיליתי שנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, רובן מהפריפריה, ראו בשירות כפקידה בצה"ל כמקפצה ליציאה מהבית. הן קיבלו הזדמנות לעכב את הנישואים. הן מספרות איך התגאו להגיע במדים למושב או לשכונה, איך הרחיבו מעגלים חברתיים. העובדה שגויסו לתפקידי פקידות לא הפריעה להן".

מה המסקנה מכל זה?

"החוויה הצבאית מעוצבת בידי החוזה הפורמלי והבלתי פורמלי, כלומר הציפיות, שנחתמים עם הצבא, והחוזים מושפעים משילוב של אתניות, מגדר ומעמד. החוזה הזה מכריע, כי הוא יכונן את החוזה שנכרות כאזרחיות עם המדינה".

תוכלי להרחיב?

דמי מור כלוחמת ב"ג'י איי ג'ין". המצב בארצות הברית קשה יותר

"המחקר הנוכחי, שאני כותבת עם פרופסור עדנה לומסקי-פדר, ראש המגמה לסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטה העברית, בוחן את מושג האזרחות בתור חווייה יומיומית של מפגש עם המדינה ועם מוסדותיה. צה"ל הוא אחד המוסדות שאנו מתייחסות אליו, כדוגמה למוסד של המדינה. מערכת היחסים של החיילים עמו משפיעה על התודעה האזרחית שלהם, והמאפיינים במפגש שלהם עם צה"ל יהיו נכונים גם למפגש שלהם עם מוסדות הרווחה או המשפט בשנים שיבואו".

איך מבנה צה"ל את יחסיהן של נשים עם המדינה?

"כאמור, זה תלוי במקום שממנו באה החיילת - 'החוזה' שאיתו היא מגיעה לצבא. האתגר של המהגרות יהיה להפוך לישראליות. האתגר של הדתיות יהיה לשמור על דתיותן. האתגר של חילוניות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יהיה לממש את עצמן. ההצלחה או הכישלון לעמוד באתגרים השונים הללו ישפיעו על התודעה האזרחית שלהן ועל תפיסתן את מוסדות המדינה.

"שנית, הצבא הוא מוסד שבו נשים לומדות להבין מגדר. הוא אמנם מציע להן כיום מגוון רחב יותר של תפקידים מאלה שהן יבצעו באזרחות, אבל התנסויותיהן בשירות ישפיעו מאוד על האופן שבו ילמדו על יחסי עבודה ומגדר בעתיד.

"קריטריון שלישי הוא אלימות. צה"ל הוא מוסד שעוסק במלחמה, וככזה, הוא מייצר אלימות. במחקרינו התבוננו בשני סוגי אלימות בצה"ל, חיצונית ופנימית, והתגובה אליהן תשפיע על האופן שבו יתמודדו בעתיד עם אלימות מוסדית או כזאת שקורית במסגרת מוסדית.

"חיילות נוטות להכחיש אלימות חיצונית כלפי פלסטינים, כמו כלל הציבור בישראל. יש גם נטייה להכחיש או להשתיק אלימות פנימית, שמופנית כלפיהן בצורת הטרדות מיניות. השאלות 'האם אני קורבן\מקרבנת?' לא מעסיקות את רובן באופן מודע".

היו כאלה שסירבו להכחיש אלימות חיצונית. לפני כמה שנים עשית ניתוח מגדרי של עדויות חיילות מ"שוברים שתיקה".

"חיילות מ'שוברים שתיקה' תופסות את האלימות גם כגברית וגם כילדותית מאוד. הן מנתחות אותה כהתלהבות יתר של חיילים שניסו להרשים אותן, ושמות את עצמן בתפקיד המבוגר האחראי האומר 'די'. הן מגלות הזדהות כשהן נתקלות בהצקה לפלסטינים וחשות ניכור עז כלפי מתנחלים ובעיקר כלפי מתנחלות. מהר מאוד הן מתויגות כשמאלניות. הן מבינות שינדו אותן, והן מחליטות לשתוק. זאת כמובן חוויה מאוד מנכרת".

מאי פאטאל גיבורה

כששון-לוי מדברת על אלימות פנימית, היא מתכוונת לתקיפה מינית. לפי נתונים של צה"ל מ-2014, חלה עלייה של 40 אחוז בכתבי האישום שהוגשו בצבא נגד עבירות מין. אחת מהן, התביעה המדוברת שהגישה מאי פאטל נגד סא"ל לירן חג'בי, והפוסטים שפרסמה בפייסבוק הביאו עשרות חיילות לפרסם כי הותקפו.

האם בכל זאת יש כאן שינוי?

"פאטל היא אשה אמיצה בצורה בלתי רגילה. אני מסכימה שיש מודעות הולכת וגוברת. אחרי פרשות איציק מרדכי וניר גלילי, קצינים מבינים שהם יכולים לאבד את הקריירה. בצד בלבול מושגים והכחשה, הצבא הישראלי טוב בהרבה מזה האמריקאי".

וזאת למרות שבארצות הברית יש לכאורה מודעות גדולה יותר להטרדות מיניות.

"הצבא האמריקאי בפירוש מסוכן יותר לנשים. המסורת הבלתי כתובה שלו אומרת שגברים זכאים לשירותי מין בזמן שהם משרתים בשורותיו. עד לפני כמה עשורים נהגו להקים בתי זונות ליד בסיסים צבאיים אמריקאיים באסיה ובאירופה. כשהאמריקאים הקימו בסיסים צבאיים בסעודיה, הסעודים אמרו להם: 'עד כאן. פה לא יוקמו בתי זונות'. מאותו רגע, חלה עלייה משמעותית במקרי אונס בצבא האמריקאי בסעודיה.

"הצבא האמריקאי הוא צבא שחייליו נוסעים לחצי שנה למקום רחוק, מתנתקים מנשותיהם או מבנות זוגן. זה לא המקרה כאן. סוגיית ההטרדות בצה"ל שייכת לתחום אפור הרבה יותר. במחקר האחרון קראנו עדויות של יותר ממאה חיילות, והן מספרות בעיקר על בלבול מושגי גדול. 'האם הוא התחיל איתי או הטריד אותי מינית?'. במקרים רבים הן לא ידעו איך לענות על השאלה, אלא עם חלוף השנים".

לפני כחודש, פתח צבא ארצות הברית את כל תפקידיו לנשים, אחרי מחקר שארך שנתיים. לפני כשנה הגיעה ועדת בדיקה אמריקאית למשרדה של ששון-לוי, כדי ללמוד ממנה על סוגיות של מגדר וצבא. "הפתעתי אותם", היא צוחקת, "אמרתי להם ששוויון מגדרי לא קשור לתהליכים צבאיים. הוא קשור לתהליכים של שלום. הם לא הבינו על מה אני מדברת".

על מה את מדברת?

"זאת מסקנה שטובה גם לישראל: גם כשהצבא מחויב להעניק שירות שוויוני יותר לנשים, הוא לא יכול להיות מנגנון של שוויון מגדרי. שוויון מגדרי מותנה בתהליכים של שלום. ירידת המיליטריזם היא שתביא לשוויון".