"בעצם אנחנו אומרים שכולנו הפכנו להיות דור ה-Y כי כולנו חשופים לרוח הזמן"

בראשית היה ספרם של עוז ותמר אלמוג על דור ה-Y שאפיין את הצעירים של היום כאנוכיים, נרקיסיסטיים וחסרי עמוד השדרה. אחר כך הגיעו דיון ציבורי סוער וביקורות שהאשימו אותם באנכרוניזם ובהתנשאות. ועכשיו, בראיון מקיף, הם מבקרים את הביקורת. בשתי מילים: הכל מדעי

יותם יזרעאלי
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יותם יזרעאלי
תוכן מקודם

בשלושת העשורים האחרונים – בזמן שהחברה הישראלית נעשתה יזמית, צרכנית, תקשורתית, אינדיווידואלית וגלובלית יותר – גדל כאן דור ה-Y. על פי מחקר חסר תקדים בהיקפו של החוקרים הישראלים (ובני הזוג) עוז ותמר אלמוג, מדובר בדור ששונה כמעט בכל מאפיין מהדורות שקדמו לו. בספרם המרתק "דור ה-Y: כאילו אין מחר" (מודן, 2016) האלמוגים ממפים את הדנ"א התרבותי של הדור הזה, מסבירים מדוע הוא נוצר, כיצד הוא משפיע על החברה הישראלית ובאיזה אופן הוא עתיד עוד לעצב אותה. ללא ספק, מדובר בהישג מחקרי מרשים.

דור ה-Y, קווים לדמותוצילום: Thinstock

מן המחקר עולה שה-Yניקים הם שוויוניים, ליברליים, מלאי הומור, מפרגנים וזורמים. הם אלופי האפליקציות, מובילים את מהפכת הלהט"בים, יודעים לבלות ומסרבים לראות בזה מותרות. יחד עם זאת, הממצאים מצביעים על מציאות עגומה, אפילו מסוכנת. דור ה-Y מהססים להתחייב ולקחת אחריות, רגילים שפותרים להם את הבעיות, מבזבזים כאילו אין מחר, מקטרים, ממוקדים בעצמם ומתקשים בניהול מערכות יחסים. האם הם יצליחו להוביל את המהפכות הנדרשות של זמנם?

כצפוי ממחקר חשוב, מאז שיצא הספר מעורר פולמוס חברתי מעניין. מצד אחד הוא התקבל בהתלהבות עצומה. לדברי עוז, אין שבוע שהם לא מקבלים הזמנות להרצות בגופים פרטיים וציבוריים מכל השטחים, כגון מערכת החינוך, צה"ל, המשטרה. "רבים אומרים לנו שתיארנו במדויק את הילדים/סטודנטים/עובדים/קולגות שלהם", הוא מספר. ומדי יום הם מקבלים לדבריו גם עשרות מכתבים שמגדירים את המחקר כאחד החשובים שנכתבו בשנים האחרונות. בהתאם, זה שלושה חודשים שהספר מככב ברשימת רבי המכר.

אבל בקרב ה-Yניקים עצמם, שלכאורה היו צריכים לשמוח על המתנה המחקרית שמגוללת בפניהם את הביוגרפיה הסוציולוגית שלהם, התגובות חצויות. אף אחד לא מערער על הממצאים, אבל יש הסבוריםשהאלמוגים לא מבינים את רוח הדור ומנתחים את הנתונים בצורה אנכרוניסטית, ברוח התלונה הנושנה "הדור הולך ופוחת". האלמוגים, מנגד, עומדים על כך שביקורת זו נובעת מהקושי של הצעירים להתמודד עם הממצאים הקשים, ומזמינים את המבקרים להפריך את הטיעונים בעזרת ממצאים סותרים. לא בטוח שזה ויכוח שיוכרע בשדה המדעי, אבל מה שכן בטוח זה שלכל הצדדים יש מה ללמוד ממנו. 

עוז ותמר אלמוג. "רבים מהמבקרים לא קראו את הספר"

התגובות לספר שנויות במחלוקת. מצד אחד הוא בראש טבלת המכירות, מאידך יש מבקרים שסבורים שאתם מציירים תמונה שלילית מדי של דור ה-Y.

עוז: "לדעתנו רבים ממי שביקרו את הספר עד כה לא קראו אותו".

האמת היא שבחלק מן הביקורות שקראתי זיהיתי בבירור שהכותבים אכן לא קראו את הספר, אבל כמי שכן קרא אותו, אני יכול להגיד שעדיין יש לי ביקורת, והיא לא נובעת מזה ש"נעלבתי", היא עניינית.

תמר: "תראה, כל הרעיון של להיות חוקר זה להיות פתוח לביקורת, והאתר שלנו פתוח לקהל הרחב ולתגובות. כל פרק שהעלינו כתבנו שזו טיוטה וביקשנו תגובות. זה חלק משיטת מחקר, החומרים היו פתוחים לאורך חודשים ארוכים. יתר על כן, אנחנו עושים הכללות. היו כאלה למשל שאמרו: הבן שלי לא כך, הנכד שלי לא כך ואני לא כך. זה לא ביקורת על מחקר מדעי. המחקר עושה הכללה של דור ומי שחושב שהכללה שלנו שגויה, אדרבא – שיצביע במה".

עוז: "מה שמדהים בעיניי זה שזה ממש מתאים לדור ה-Y, לכתוב ביקורת על הספר בלי לקרוא את הספר. אנחנו ראיינו מאות אנשים, ומה שמובא בספר זו לא נקודת המבט שלנו בכלל, זו נקודת המבט של דור ה-Y עצמו, ואנחנו דווקא עשינו איזון כדי לתת את התמונה המלאה של הפאזל. אבל בארץ כדי לעסוק בנושא מסוים צריך להפוך אותו להתגוששות. אז יש כאלה שתוקפים אותנו כי הדיוקן לא מחמיא להם. אומרים שלא הבנו נכון. אנחנו יושבים חזק מאוד על קרקע מדעית. תבין, מחקר חברתי, הוא אף פעם לא מתמטיקה, זה לא מדע מדויק, זה מחקר רך. אבל המחקר הזה יושב על תשתית אמפירית עצומה".

תמר: "היום אנשים אומרים שהם הולכים עם האמת שלהם. עשינו מחקר אמפירי והבאנו את התוצרים שעלו מתוכו, אבל לאנשים יש את 'האמת שלהם'".

עוז: "היה לנו ברור שלא יהיה לזה קל להתקבל. הממצאים הם לא קלים. במיוחד להורים או סבא וסבתא שתמיד חשבו שהילדים שלהם זה פאר היצירה, ופתאום חוקרים מעזים להציג ממצאים שהם לא קלים: בגרות מעוכבת, בעיות בחוסן נפשי, קשיים בזוגיות יציבה, חוסר עצמאות. זה לא קל לשמוע".

לפני שניגש לאופן הפרשנות שלכם את הממצאים, שהוא בעיניי המשמעותי, יותר מאשר הממצאים עצמם, אני רוצה לשאול קודם דווקא על הצורה של הספר. הפתיע אותי שאין הפניות למחקרים ושבכלל אין כאן את צורת הכתיבה המדעית שיש בספריך הקודמים, עוז. הפסקאות הקצרות מזכירות ז'אנר של ספר הדרכה או מדע פופולרי.

עוז: "זה בהחלט ספר אקדמי שנשען על מחקר מוקפד אבל הוא מונגש לציבור בדרך ידידותית. נאלצנו לשלם מחיר קטן, והסברנו את זה במבוא: כל האפראט האקדמי הושמט כי לא היו מפרסמים את זה אחרת. אבל כל בנאדם שרוצה להגיע לנתונים שעליהם מבוסס המחקר יכול להיכנס ולראות את כל הנתונים ואת ההמחשות באינטרנט. ספר מדעי ניתן לספריות האקדמיות, אבל העותק הזה כולל 1200 עמודים בשני כרכים".

תמר: "אלה שקוראים את הספר, הרבה מהם אומרים, 'על סמך מה אתם אומרים את זה?'. אז זו הזדמנות גם לקרוא לאנשים לגשת לאתר, הוא פתוח בשבילכם.

תמר צודקת, התמונה שעולה מן הממצאים באתר נראית אחרת לגמרי מכפי שהיא מוצגת בספר, וזו הזדמנות להגיד שהכניסה לאתר היא בגדר חובה עבור מי שהמחקר הזה מעניין אותו (הלינק כאן). קריאת הספר לבדו איננה מעבירה את עוצמת הממצאים, את היקפם ואת הרזולוציה שלהם – וייתכן שבשל כך הטיעונים שמובאים בספר נראים לעתים קיצוניים מדי. יחד עם זאת, זה גם המקום להעלות את השאלה על הפרשנות.

כולנו דור ה-Y

יש תחושה לאורך הספר שקיימת מגמה, או אג'נדה, של ביקורת מאוד גדולה כלפי הממצאים. יש תחושה של דוגמטיקה פרשנית, כאילו מתגנבים לספר המטענים הרגשיים שלכם על הדור הזה.

עוז: "אתה ממש טועה. המחקר אינו שיפוטי. ברור שכאשר אתה מתאר תכונה לא מחמיאה כמו בגרות מעוכבת, אנשים תופסים זאת כביקורת. אבל זו לא ביקורת – זו עובדה. נשמח לשמוע דוגמה לטענה שלך".

אז הנה – הדיון על פיחות הילודה של דור ה-Y למשל (עמ' 270). יש לכך הרבה סיבות סוציולוגיות מרתקות, ואתם מציינים כמה מהן בקצרה, ואז פסקה שלמה הולכת שוב לעניין של האנוכיות והנרקיסיזם של הצעירים. שבע סיבות סוציולוגיות חשובות מוזכרות במילה, והאנוכיות שוב מקבלת פסקה שלמה.

עוז: "גודל הפסקה המוקדש לסיבה לא אומר משהו על מידת החשיבות. גם לא סדר הסיבות. ואתה בעצמך אומר שאנחנו מביאים את כל הסיבות. בוא תבין את ההגיון: סיבות רבות שאנחנו מציינים הופיעו בספרות המדעית והן די ברורות וטריוויאליות, אבל הסיבה של המיקוד העצמי היא תופעה חדשה, וזו תופעה דורית. והיא דורשת הסברים. זו גם דוגמה למה שאמרתי לך: צרמה לך הסיבה הזאת משום שהיא קשה לעיכול. אבל מה לעשות, היא נכונה. זו לא ביקורת ואין כאן שום אג'נדה".

אני לא מסכים. חלק מהסיבות כן קשורות לדורנו. קח לדוגמה את העלייה בעלות הכלכלית של ההורות, זו תופעה דורית. או המציאות הדמוגרפית החדשה, או העלייה בחשיבות העושר החומרי, העלייה בהוצאות על גידול ילדים, עליית האתוס התובע להשקיע יותר זמן בילד, עלייה בגיל הנישואין, שיעור הגירושין שעלה, המחיר הקרייריסטי שנשים צעירות משלמות על אימהות – כל אלה קשורים באופן מובהק לדור ה-Y ומשפיעים על פיחות הילודה, אבל כל הסיבות האלה זכו לאזכור קצר של רשימת מכולת. ואילו המאפיין שקשור לקידוש האנוכיות ולהיחלשותה של הזוגיות – על זה אתם מרחיבים, כפי שאתם מרחיבים על זה כמעט בכל פרק ופרק. זה מחשיד.

"כל הסיבות שהזכרת לא התחילו בדור ה-Y אלא לכל היותר התחזקו אצלו. אבל התופעה של המיקוד העצמי שמשפיע על החלטת ההורות – היא בהחלט חדשה. אינך יכול להביא סיבה שקשורה לאלטרואיזם ולא להסביר את זה. הסברנו את זה בדיוק בגלל שידענו שזה משהו לא קל שדורש הסבר".

"ספרם של עוז ותמר אלמוג על דור ה-Y אפיין את הצעירים של היום כאנוכיים, נרקיסיסטיים וחסרי עמוד השדרה"צילום: Thinkstock

לתחושתי הטקסט חושף עליכם משהו שאתם לא מודים בו. טקסט יודע לחתור תחת עצמו, אתם יודעים.

"הביקורת שלך היתה לגיטימית אם ההסבר שלנו היה לא נכון. ההסבר נכון. רמת האלטרואיזם ירדה בדור הזה ואנחנו מביאים ממצאים וגם מסבירים מדוע. הבט, אני יכול להראות לך מקומות רבים בתוך הטקסט שבהן יש מאפיינים שמחמיאים לדור הזה. למשל התפישה הפמיניסטית והריכוך המגדרי. למה אתה לא מלין על זה שיש לנו פרק שלם, עצום ממדים, שמדבר על זה? למה כאן הפרופורציות לא מפריעות לך? אנחנו מנתחים בהרחבה את הפתיחות של ה-Yניקים ללהט"בים. גם זה בעיניך אג'נדה?

תמר: "באחד מהראיונות בטלוויזיה שאלה אותי המראיינת 'תני לי תכונה אחת נהדרת ותכונה אחת רעה שלהם'. והסברתי לה שאנחנו לא מציגים רע וטוב, אנחנו מציגים מצב קיים, ויש לו היבטים לכאן ולכאן. בכל מצב יש יתרונות ויש חסרונות. למשל מאפיין התזזיתיות: אפשר לראות בזה משהו רע של 'דור הריטלין' ולהתלונן על זה, אבל באותה מידה זו תכונה שמסבירה מדוע הדור הרבה פחות מקובע, פחות שמרן מקודמיו. ההסתכלות הזאת, של חיובי ושלילי, זה פחות רלוונטי וזה לא מה שאנחנו עושים. אנחנו מנתחים כאן תכונות דוריות ומסבירים מהיכן הן הגיעו".

אבל המון מאפיינים שאתם מייחסים לדור הם מאפיינים ששייכים לכלל החברה, ולא רק לדור ה-Y. אני אזכיר ברשימה חלק ממאפייני הדור שאתם מזכירים בספר: דור הסלפי, דור הקניונים, האתוס של הצְעירוּת, החיים במינוס, האומניקרניבוריות (צריכת הכל מן הכל), החרדה מ"לא להיות בעניינים" (FOMO– Fear of missing out), ערעור מעמד הסמכות, ירידה בערכה של חכמת הניסיון, תרבות העדר שמתאפיינת בגיבוש דעות "בעיקר על סמך דעות של אחרים" (עמ' 185) והרשימה נמשכת. אלה אכן ממצאים מדאיגים, אבל אתם רוצים להגיד לי שזה רק הצעירים של דור ה-Y? יש תחושה שאתם מתארים כאן מאפיינים של חברה קפיטליסטית ומעמיסים את כל הבעיות שלה על דור אחד כשבעצם כל החברה לוקה בהם.

תמר: "זו שאלה מצוינת. בעצם אנחנו אומרים הרבה פעמים שכולנו הפכנו להיות דור ה-Y כי כולנו חשופים לרוח הזמן. ההבדל הוא שמכל הרשימה שציטטת, דור ה-Y גדל לתוך העולם הזה, והדורות האחרים הכירו תרבות אחרת לפני כן והם לא נולדו לתוך זה. לכן עוצמת המאפיינים הללו אצל שני הדורות שונה ולעתים קרובות השוני ממש דרמטי. קח למשל את ה-FOMO: צעירים רבים ישנים עם הסלולרי ליד הראש, כדי שחס וחלילה לא יפספסו הודעה באמצע הלילה. זה לא מאפיין דורות אחרים, זה רק דור ה-Y".

עוז: "גם ההשפעה של הצעירים על המבוגרים היום היא עצומה, לא רק בישראל. תחשוב למשל על פייסבוק, בהתחלה לא היו בזה מבוגרים, והיום אתה תמצא שיעורים גבוהים יותר אצל צעירים אבל עדיין הרבה מאוד מבוגרים נמצאים כבר בפייסבוק. או למשל מבוגרים שהולכים לגור בתל אביב. אנחנו בגילכם לא ידענו מה זה אלכוהול. אז יש פה בפירוש סגירה של פערים, והמבוגרים מושפעים מהצעירים. ההבדל הוא שהמינונים של המאפיינים הם שונים".

בתור Yניק הזדהיתי עם הרבה מאפיינים שציינתם, ובכלל זה כיף כשממשיגים לך תופעות שפתאום אפשר לשים עליהם את האצבע ולקרוא להם בשם, ובמיוחד בכל הנוגע לבעיות ההורות של דור ה-Y. אבל לעתים הרגשתי שאתם לא מסונכרנים עם סרגל הזמנים. אתם למשל כותבים שזה דור שנולד לתוך הסלולר, אבל מי שנולד לתוך הסלולר זה ילידי שנות האלפיים.

עוז: "מה עם מנגו? מה עם ICQ?".

אני יליד 81' וקיבלתי טלפון כשסיימתי את התיכון. לחברים שקיבלו מוקדם היה מכשיר בתיכון, אבל לא מילדות.

תמר: "שוב אתה שופט דברים מחור המנעול האישי. מי אמר שאתה מייצג? אבל אם כבר שאלת – אתה שייך לקו תפר מבחינת השנתון. זה הכל".

עוז: "המחקר שלנו גם גילה דור XY – ילידי שנות השבעים שהם רגל פה, רגל שם. זה מי שהיום בין 35 ל-45. לאנשים האלה היו חוויות Yניקיות אבל לא באינטנסיביות ולא בגילאים של דור ה-Y".

תמר: "גם בממצאים שלנו רואים הבדל בין החצי העליון והחצי התחתון של דור ה-Y, כי בתוך טווח של 15 שנה יש הבדלים טכנולוגיים עצומים. בנושא הדיגיטלי, למשל: מי בכלל יכול היה לנחש את הסמארטפון ומה שהוא עשה לחיים של כולנו".

עוז: "ויש כאן עוד נקודה מעניינת בהקשר הפער הדורי. בחלק מהסקרים שעשינו גילינו להפתעתנו שאין הבדלים מובהקים בין הדורות, ושאלנו: 'מה קורה פה'? ואז הבנו שאנחנו לא שואלים את השאלות הנכונות. למשל, אתה שואל בנאדם 'האם בשנה האחרונה חשבת על האפשרות של לעזוב את מקום עבודתך?' ו-Xניק ו-Yניק עונים את אותה התשובה – 'כן'. אבל מה ההבדל ביניהם? ה-Yניק באמת יעזוב. כלומר לא שאלנו את השאלה, 'וכשמגיעים מים עד נפש – אתה קם ועוזב?'.רק אחרי זה הבנו שיש פה את ההבחנה הזו. לפעמים ההבדל בין הדורות לא מתבטא בהשקפות העולם אלא במעשים. אם למשל תשאל אותם על פוליטיקאים כולם יגידו לך 'זבלים'. אבל כשאתה בודק אחוזי הצבעה יש הבדלים ברורים. ה-Y ניק הולך פחות להצביע".

אפליקציה של מהפכה

ה-Yניקים ילידי שנות השמונים והתשעים הם יורשיהם הביולוגיים והתרבותיים של דור ה-X (ילידי שנות החמישים והשישים), דור שניתוחו הסוציולוגי גולל בספרו הקודם של עוז אלמוג "פרידה משרוליק – שינוי ערכים באליטה הישראלית", מ-2004. רוב דור ה-X נולד כבר בישראל, חונך בילדותו על פי הקודים הציוניים-לאומיים ואת ילדיו חינך לערכים אוניברסליים יותר. בעולם, דור ה-X פיתח את מודל היאפי וחתום על המצאת המחשב, תעשיית ההיי-טק והתקשורת הדיגיטלית. הוא הוביל את מהפכת הסקס והפמיניזם ואת החשיבה הביקורתית בכל התחומים (לרבות, הפוסט-ציונות בישראל). הסבים והסבתות של ה-Yניקים, דור הפלמ"ח, שסיפורם מגולל בספר של עוז "הצבר – דיוקן" (1997), הקדישו את חייהם להקמת המדינה, מדינה שה-Yניקים כבר מקבלים אותה כדבר מובן מאליו.

אחת המסקנות שלכם שהדהימו אותי – למען האמת חשבתי שזו פשוט שערורייה שאתם כותבים דבר כזה – זה שבדור הזה אין כבר מה לחדש. "כבר אין את הריגוש של כיבוש פסגות חדשות", אתם כותבים, ואין אתוס "של יזמות בקנה מידה היסטורי" (עמ' 54). ואני חושב לעצמי, איפה הם חיים?

עוז: "לא כתבנו שאין מה לחדש. תמיד יש מה לחדש. לעולם יחדשו. אבל החידוש של האדם הפרטי כבר יותר קשה. זאת המציאות בכל התחומים. בתחום ההמצאות יש הבדל בין המצאה ממעלה ראשונה והמצאה ממעלה שנייה. דור ה-Y נכנס לתוך עולם המחשבים. הוא לא ייסד את המהפכה. לא היה חלוץ, ולכן ברור שהוא נדון בעיקר להרחיב ולשכלל דברים. זה הבדל גדול. בסוציולוגיה אומרים על כך ש'הכמרים מחליפים את הנביאים'".  

אבל זה לא קצת קטנוני? הרי בסך הכל צורת ההמצאה השתנתה. ומהשימוש שלך במושג "נדון" משתמע כאילו להרחיב ולשכלל זה פחות "שווה". הרי איך אתה מסביר מישהו כמו מארק צוקרברג?

עוז: "קודם כל הוא החריג. ואם אתה בודק את סך ההמצאות שהומצאו ואת שיעור הממציאים שעומדים בראש חברות ההזנק, אז ה-Yניקים הם אחוז קטן מאוד. אלה שעשו את האקזיטים בישראל הם בעיקר דור ה-X. וצוקרברג לא המציא את הרשת החברתית, הוא רק התאים אותה בצורה גאונית לצעירים ואחרי זה המשיך הלאה לעוד צרכים אנושיים.

מארק צוקרברג במשרדו. החריג שמעיד על הכלל

"קשה לשמוע את זה אבל לא יהיו עוד איינשטיינים. לא יהיו עוד מוצרטים. לא יהיו עוד דברים כאלה. כיום העבודה היא משותפת, והיום כל רעיון חדש שאתה חושב עליו, עוד לפני שגייסת כסף, הטייקון או הרשת יקדימו אותך. עד שאתה זז, יש להם יותר יכולת, יותר כסף יותר אנשים ויותר נגישות. היכולת של האדם היחיד לגלות יבשות חדשות פחתה באופן משמעותי. אבל דווקא בתחום של האפליקציות – דור ה-Y הוא מלך. כי זה דור שיודע לקצר תהליכים ולחסוך אנרגיה. הוא גם יודע לשחק, לבלות ולשתף. הוא תפור ליישומים וגם מתמקד בזה".

"וישנה עוד סיבה מדוע דור ה-Y לא יכול להיות חדשן, והיא טראגית גם כן: כי הוא התרגל שפותרים לו את הבעיה. זו גם הטרגדיה של המחאה החברתית – היא העלתה בעיה אמיתית, אבל האם מישהו הציע פתרונות? האם למישהו היה פתרון מחוץ לקופסה? האם מישהו מהם באמת היה נכון לקורבן? אפילו את ההוצאות המטורפות על חתונות הם לא הורידו. אז איך אפשר לשנות את השיטה הכלכלית הרקובה?".

הציעו המון פתרונות וקמו המון יוזמות. תחושת האחווה האוטופית לא נמשכה מעבר לקיץ, אבל נזרעו שם זרעים שעשויים להצמיח כאן תהליכים משמעותיים בעתיד. למה אתה מתכוון בפתרון מחוץ לקופסה?

"אני מתכוון לפתרון בסגנון של מפעל כמו הקיבוץ. משהו שאומר, 'חברים אנחנו הולכים למשהו חדש'. יש למחאה פתרונות שהם ברמת האפליקציה, אבל אין להם פתרונות מהפכניים. יש לא מעט ניסיונות לקאופרטיבים, אבל זה ממש בקטנה. אין כאן בשורה חברתית. תראה מה קרה עם הבר-קיימא [בר תל אביבי שגם במתכונת שיתופית של קואופרטיב והודיעו בחודש האחרון על סגירתו בשל קשיים כלכליים]: הם נכשלו כלכלית משום שלא הצליחו לייצר אלטרנטיבה אמיתית. תגיד לי אתה: כיצד פרויקט חברתי נכנס לחובות כאלה ומדוע לא קמו צעירים אחרים ואמרו – נעזור לכם כדי להגשים את האידיאל?".

אבל עוז אתה גם היסטוריון. האם כהיסטוריון אתה טוען שכל דור ממציא משהו חדש ברמה של הקיבוץ?

עוז: "זה לא קורה כל דור ויש תהליכים, זו נקודה ואתה לגמרי צודק, זה בהחלט קשור לדינמיקה היסטורית, אבל כמובן שגם לתכונות של הצעירים עצמם. זה דור של סתגלנים ולא של מהפכנים. יש תפקידים שונים בתקופות שונות".

והתהליכים האלה שאתם מתארים מעציבים אתכם?

עוז: "כן זה עצוב לנו נורא. אבל אנחנו לא עוסקים בהאשמה, אלה נסיבות היסטוריות, אבל כן יש דברים עצובים בהיסטוריה. אבל יש גם דברים משמחים מאוד אצל דור ה-Y. אי אפשר לדמיין בכלל את מהפכת המחשבים בישראל בלעדיהם. מי פיתח את תרבות הפייסבוק אם לא הם? זה כלי דמוקרטי אדיר!".

תמר: "אבל לתכונה הזו יש גם פן חיובי. יש לדור הזה תפקיד חשוב דווקא בגלל שהוא לא דור מרדן, אלא דור זורם. כי אם משהו לא מתאים – הוא פשוט קם והולך. הוא לא מציע פתרון אבל פשוט קם ויוצא. למאפיין הזה עשוי להיות כוח עצום על עתיד החברה, וזה גם יכול לשנות כאן דברים גדולים. ביהדות קוראים לזה: 'מתוך שלא לשמה בא לשמה'.

עוז: "אתה תתפלא, אבל בעקיפין אנחנו חושבים שזה יכול להיות אחד הדורות המהפכניים בהיסטוריה. המרד שלו הולך להיות מה שמכונה 'המרד השפוף'. זה דור שבגלל הכנות שלו, בגלל החולשות שלו, באופן פרדוקסלי, הוא מאיר בזרקור ענקי את העובדה שהמערכות החברתיות לא מתפקדות כי הן לא יעילות ולעתים גם לא מוסריות מהמון סיבות. המצוקה של דור ה-Y והנסגנות שלהם היא זעקה מהדהדת ותהיה לה השפעה אדירה בהמשך. זה כמו שקרה בקיבוץ: באסיפת החברים רבו ורבו, והדור הצעיר אמר 'תמשיכו אתם לריב, אני קם והולך'.

"הדור הזה אומר 'לא מתאים לי'. המניעים שלו לעזוב אינם אידיאולוגים. הוא עוזב עבודה פעמים רבות בגלל קושי להתמודד עם קשיים, וכמובן גם בגלל שהוא מנוצל באופן ציני על ידי מעסיקים. והוא עוזב בין השאר גם בגלל שההורים מעניקים לו רשת ביטחון. אבל העזיבה הזאת, שבעבר לא היתה אפשרית, תכריח בסוף את המעסיקים להשתנות. לפעמים מהפכה נעשית בגלל נטישה".

מקור: בית אבי חי