רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לעטוף לכם?

לכתבה

מעצבים אהבות קודמות: עיצובים עכשוויים לקלאסיקות של ספרות ילדים

אבא עושה בושות

כתב: מאיר שלו; אייר: יוסי אבולעפיה

איור מחודש: ג'ני מוגילבסקיה

הספר "אבא עושה בושות" עורר בי עניין גדול בגלל הנושא העל-זמני שלו - הורים וילדים.

אני עזבתי את המשפחה שלי בגיל 15 ועליתי ארצה לבד, ועד היום הם שם ואני פה. לכן עסקתי רבות בשאלות הנוגעות להורים וילדים, ובהן אם התפוח נופל רחוק מהעץ, ואם כן, אם זה המרחק הפיזי בלבד, ואין מנוס מגנטיקה. מה שההורים שלנו מלמדים אותנו נתפס כבסיס להכול, כיסודות של החיים, והשאלה מה נעשה עם זה אחר כך היא כבר סיפור אחר. בהקשר הזה, בתהליך העבודה סקרן אותי לדעת אם אפרים גדל להיות דומה לאביו.

את השאלות בנושא יחסי הורים וילדים אפשר להרחיב לעיסוק בנורמות חברתיות ובקבלת האחר. היפוך התפקידים בין האבא לילד כפי שהוא מופיע בסיפור הוא בעיניי סוג של דרך התמודדות עם המציאות. את תהליך העבודה התחלתי למעשה ברמת המציאות, בניסיון לדמיין את גיבורי הסיפור פועלים במציאות העכשווית, שאחד ממאפייניה הבולטים ביותר הוא תרבות הריאליטי.

החיבור בין הגיבורים למציאות זו הוביל ליצירת דמות האבא החדש. היה לי ברור שאתן לו במה ב"מאסטר שף", ועליה הוא יציג את ה״אני מאמין״ שלו, שברובד הפנימי  גורס You are what you eat, וברוח זו מנסה לכבוש את הפסגה עם אוכל טבעוני, וברובד החיצוני, אוחז בלוק ההיפסטרי הנחשק. הדמות נבנית דרך הפרטים הקטנים בסיטואציה ישנה-חדשה זאת, ליד עמדת הבישול, כמו באיור המקורי של יוסי אבולעפיה, אבל בתוספת עדכון לרוח התקופה, בתוך האולפנים של "מאסטר שף" 2016.

כריכה מחודשת של אבא עושה בושות , איור של גבר עומד ומבשל ברקע הלוגו של מאסטר שף


הצב של אורן

כתבה: מירה מאיר; ציירה: אורה אייל

איור מחודש: ירון שטיינברג

תמיד הייתי סקרן לגבי עולמות קטנים. כשהייתי קטן, הייתי מחפש חיות קטנות בין העשבים הגבוהים; הרגשתי כל הזמן  שגם להם יש מרכז חברתי שכולם באים להיפגש בו ולהגיד שלום, מעין  רחוב מרכזי.

באיור ניסיתי לתפוס את נקודת המבט של הצב ולהבין איך הוא רואה את מרחב המחיה שלו ואת המציאות שסביבו, ללכוד חלל פנימי כלשהו, קטן ונסתר, שקיים כל הזמן בעולם, רק רחוק מהעין שלנו.

איור מחודש של הצב של אורן. איור מחודש: ירון שטיינברג

אליעזר והגזר

כתב: לוין קיפניס, איירה: פזית מלר

איור מחודש: בשמת אגיוף

כשקיבלתי את ההצעה  להשתתף בפרויקט של עיצוב מחדש לכריכה של ספר ילדים, התרגשתי מאוד. ספרי ילדים מאוירים תמיד היו חלק חשוב מחיי. עוד בהיותי ילדה, העתקתי איורים שאהבתי, ועד היום אני בוחרת ספרים לפי הכריכה ומטפחת אוסף ספרי ילדים מכובד.

בחרתי  לאייר את הכריכה לסיפור "אליעזר והגזר", גם כי זה סיפור שאהבתי בתור ילדה, וגם כי חשבתי שמבחינה ויזואלית יש משהו גרפי יפה בדמויות שמסודרות זו אחרי זו.

חשבתי על איור שיכניס עוד אלמנט לסיפור המוכר והחלטתי ללכת עם הרעיון שלכל מטבע יש שני צדדים, שלכל פעולה שלנו יש השלכות. בחרתי להציג את ה"צד השני" כיצורים שחיים מתחת לאדמה: חפרפרת, ארנב וטרולים, שמייצרים אווירה פנטסטית יותר, ועכבר, שבוגד בחבריו מהסיפור המקורי ומחליף צד כדי לעזור לחיות שמתחת לאדמה.

כדי ליצור את הסגנון המיושן והאיורי שתמיד התחברתי אליו מאוד, השתמשתי במברשות המדמות צבעי גואש (בפוטושופ). מקווה שתיהנו.

כריכה חדשה לספר אליעזר והגזר. סבא, סבתא, ילד, כלב וחתול מושכים בגזר

מעשה בחמישה בלונים

כתבה: מרים רות; איירה: אורה אייל

איור מחודש: יעל אלברט

ספרה של מרים רות ״מעשה בחמישה בלונים״ מתאר סיטואציה מוכרת מאוד מהילדות שדרכה ניתן ללמוד על חוויית פרידה, על נטישה או על אובדן בחייו של אדם. כל ילד בסיפור מקבל בלון בצבע אחר, ובסופו של דבר, גורל כל הבלונים זהה: אחד מתפוצץ על שיח, אחר מנופח יותר מדי ומתפוצץ וכן הלאה, עד הבלון האחרון, שעף ברוח ונעלם.

הסופרת משתמשת בבלונים כדי לתאר מושג חלומי המגלם את הרצונות והשאיפות של הילדים, ולכן, כאשר הם מתפוצצים ואובדים בזה אחר זה, אנו נשארים עם תחושת חוסר גדולה מאוד. את התחושה הזאת ואת ההבנה שיש להשלים עם המצב הקיים אני מנסה להעביר באיור, המתאר אדם בוגר המתמודד עם הפרידה מהילדות ועם אובדן התמימות.

מעשה בחמישה בלונים. איור מחודש: יעל אלברט

"המפוזר מכפר אז"ר"

כתבה ואיירה: לאה גולדברג

איור מחודש: עובדיה בנישו

כשהייתי ילד, "המפוזר מכפר אז"ר" היה הספר שבחרתי שיקריאו לי שוב ושוב, ולאחר מכן הספר שבחרתי לקרוא לבד. מלבד העלילה המצחיקה, המתארת אדם מפוזר שבסך הכול רוצה למצוא את דרכו לירושלים, התנחמתי בעובדה שקיים בעולם אדם צנוע, לא מושלם ואפילו מעט מפוזר שמצליח לחיות את חייו בשלמות, ותמיד מצליח להשיג את מבוקשו, אפילו אם זה רק בראש שלו.

לימים התבגרתי, שאלתי שאלות והבנתי כמה דברים בהשראת הסיפור. פיזור ובלבול יכולים להתבטא באינספור מקרים ומצבים. הפיזור הינו מצב יחסי וסובייקטיבי לגמרי שמשתנה לפי נסיבות של מקום וזמן. מה שמבדיל בין מצבי הפיזור והבלבול האלה זו היכולת שלנו להסתכל פנימה על היחס בין האינדיבידואל לחברה ולקבל את עצמנו כדבר לא מושלם, כעוד חיה על האדמה, לא מושלמת וקצת מפוזרת.

באיור התעניינתי בסוגיית האדם הנורמטיבי בחברה ובשאלה אם כדי להיתפס כ"נורמליים", אנו חייבים להיצמד אל חוקים ידועים מראש ולקבלם בלא מחשבה, או שמא "נורמלי" זה רק תואר לא חשוב במיוחד שיש להתעלם ממנו ולחיות את חיינו בדרך הנוחה לנו?

אדם מפוזר יכול להיות אותו אדם שקם בבוקר ולא בטוח אם הרגע קם או הלך לישון, ואדם מפוזר יכול להיות גם האיש הכי מאורגן, שיש לו עבודה מסודרת וביטחון כלכלי בעבודה, כזה שלעולם אינו מאחר לפגישות, אבל כן אוהב לגרוב גרביים בצבעים שונים - וזאת הנחמה שלו שמאזנת את הכול.

פשוט מאוד להדביק תווית ולהגדיר מה מאורגן או מסודר, מי מבולבל  ומי מחושב. אין ספק שבעיניי המרדף אחרי האידיאל החברתי הוא קצת ריק מתוכן ומגביל בצורה כלשהי –  וזאת המטרה באיור.

"המפוזר מכפר אז"ר" 
איור מחודש: עובדיה בנישו

הבית של יעל

כתבה: מרים רות; איירה: אורה אייל

איור מחודש: אסף הורוביץ

אני זוכר את הספר"הבית של יעל" בתור ילד. אהבתי אותו כי הוא הזכיר לי את המשחקים שהיינו משחקים: בונים מבצרים מכריות של ספות, בונים אוהל משמיכה. אני גדלתי, וכך גם יעל, ואני מרגיש שבגיל שלי הספר הזה רלוונטי בגלל כל נושא הדיור והשכירות שנהיה לנושא שיחה מרכזי בקרב שכבת הגיל שלי.

כשאני מסתכל על היצע הדירות ועל המחירים שלהן, במיוחד באזור המרכז (וגם בלוס אנג'לס, שבה אני חי), אני נזכר בקופסה הזאת שיעל הקטנה החליטה שהיא עוברת לגור בה. אז החלטתי לצייר את ה"קופסה" שהיא היתה בוחרת לגור בה 20 שנה אחר כך. הזווית שבחרתי מטרתה להדגיש את הממדים הקטנים של הדירה ואת תחושת הקלסטרופוביה וגם ליצור תחושה שאנחנו כצופים כאילו מסתכלים פנימה, לתוך אותה קופסה מהספר.

הבית של יעל 
איור מחודש: אסף הורוביץ

מיץ פטל

כתבה: חיה שנהב; איירה: תמרה ריקמן

איור מחודש: לימור שנומכר

איור מחודש לכריכה של "מיץ פטל" הוא אתגר לא קטן למאיירים, שכן מדובר בסיפור מצליח מאוד שאיוריו אמנם תוארו רבות כלא מובנים ובעייתיים, אך בה בעת הם נחקקו עמוק בזיכרון, וקשה לדמיין אותו אחרת.

החלטתי לגשת לאיור המחודש לכריכה כפי שניגשים לחידוש מותג. קבעתי את הצבעוניות כאלמנט מוביל והרחבתי אותה לגוונים נוספים, כדי לייצר בידול מסוים מהמקור ולהתאימו לסגנון האיור שלי.

בחרתי להתמקד בנושא ההצצה, אי כיבוד הפרטיות וחוסר היכולת לאפשר לסוד של האחר להתקיים. האריה והג'ירפה, שתי הדמויות המרכזיות בספר, נעשו בלשים/סוכנים חשאיים האורבים למיץ פטל בכוונה לפצח את הסוד הגדול - מי הוא. תיאור זה מגחיך ומקצין את הסיטואציה ומוציא אותה מאזור התמימות של המארב כפי שהוא מופיע במקור.

מיץ פטל. איור מחודש: לימור שנומכר

דירה להשכיר

כתבה: לאה גולדברג; אייר: שמואל כץ

איור מחודש: תמר בר

את הסיפור "דירה להשכיר" של לאה גולדברג אהבתי מאוד כילדה, ואני אוהבת עד היום. בילדות התחברתי לשימוש בחיות ולאפיונים שלהן כטיפוסים שונים של דיירים בבניין.

הספר מספר על דירה שמתפנה בבניין ומתאר את כל הדמויות שמגיעות לראות אותה. כל החיות שמגיעות לראות את הדירה מרוצות מאוד ממנה, אך מותחות, כל אחת בתורה, ביקורת קשה על דיירי הבניין ומתעמתות עם אחד מדייריו על רקע של שוני וחוסר הבנה. אף על פי שקיימים בספר שני מחנות, אין כאן טובים ורעים, ואיש אינו צודק או טועה; פשוט ישנם קשיים להסתדר זה עם זה. 

בחרתי לתאר שתיים מהדמויות החביבות עליי בספר, התרנגולת, שגרה בבניין ומתוארת בידי הנמלה שמגיעה לראות את הדירה כשמנה ועצלה, והחזיר, שמבקר את החתולה על צבע פרוותה השחור אף על פי שניתן למתוח עליו ביקורת ברוח דומה. 

התרנגולת והחזיר מייצגים באיור את שני צדי המתרס: הם אינם אויבים בפני עצמם, כיוון שלא היה ביניהם קונפליקט, אך הם בכל זאת נתפסים כאויבים, מה שמעצים אולי את האבסורד. הם עומדים על רקע הבית, שלכאורה משני למערכות היחסים, אבל למעשה הוא הדבר שיכול לחבר ולקרב ביניהם.

דירה להשכיר 
איור מחודש: תמר בר

שמוליקפוד 

כתב וצייר: כוש 

איור מחודש:  יוניל

אני לא חושב שיש ילד או ילדה שגדלו בישראל ואינם מכירים את הקלאסיקה "שמוליקיפוד". הדבר הכי יפה ב"שמוליקיפוד" בעיניי הוא השימוש הדל בצבעים. זה אינו ספר  שיסנוור אותך כשיעמוד ליד ספרים אחרים על המדף. אין פה רעש ואין פה צלצולים; יש פה בסך הכול איור פשוט, הדפסה פשוטה (אפילו פונטים כוש לא טרח לקנות, וצייר ביד) וסיפור פשוט על ילד פשוט וקצת מסכן, שלא יכולתי שלא להזדהות איתו.

משום מה, תמיד היה נדמה לי שגדי קצת מדמיין את שמוליק הקיפוד ושלא מדובר בקיפוד אמיתי, אלא בחבר דמיוני שמארח חברה לגדי החולה במיטתו, ואת זה ניסיתי לבטא באיור שלי.

 שמוליקפוד. איור מחודש:  יוניל

לפרויקט המלא באתר בית אבי חי לחצו כאן>>

בחזרה לערוץ תרבות יהודית-ישראלית מקורית>>