רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכת "שומר הלילה": הפרט מול היחיד בחיי הקיבוץ

לכתבה
מתוך התערוכה "שומר לילה" בבית אבי חיג'ואל קנטור

תערוכת "שומר הלילה" שמוצגת בימים אלו בבית אבי חי, מקימה לתחייה את חיי הקיבוץ, על הדינמיקות החברתיות והאינטריגות, דרך עדשת המצלמה של ג'ואל קנטור, איש קיבוץ לשעבר, וצלם דוקו מבריק

"ג'ואל קנטור הוא אחת הדמויות המעניינות שמסתובבות כאן בעיר, בירושלים", אומר עמיחי חסון, אוצר תערוכת "שומר הלילה" ומנהל אמנותי בבית אבי חי. "מעבר לזה שהוא צלם דוקומנטרי מבריק, יש משהו מרתק בפיגורה שלו. הוא דמות, צלם שחרש את הארץ לאורכה, שאיבד את ידו בתאונה בילדות ונבנה משם. הוא ירד מהארץ וחזר, למד משפטים ובחר לשנות מקצוע. ואולי דווקא בגלל כל אלה, הוא מביא המון רגש ורגישות לאומנות, ויש לו עין טובה מאוד לסיטואציות".

תערוכת "שומר הלילה", שמוצגת בימים אלה בבית אבי חי, נותנת הצצה חד פעמית אל חיי הקיבוץ כפי שקנטור חווה אותם, במשך קרוב לעשור. "היום הוא מתעסק בחיים הירושלמיים, אבל דווקא כשניגשנו לבנות את התערוכה התעניינתי בצילומים מהעבר, אלה שהוא לא נגע בהם תקופה ארוכה", מסביר חסון אודות התהוות התערוכה המיוחדת. "גילינו שהיה לו בנק אדיר של פילמים, סטוק בלתי נתפס של צילומים. היה אפשר לזהות דינמיקות מעניינות מאותם צילומים, אינטריגות שתופסות אותך. ג'ואל היה במשך שנים חבר קיבוץ במלוא המובן, הוא שיחק את המשחק, לקח חלק בפעילויות הקיבוץ, עבד כחצרן. אבל היה ברור שהוא לא לגמרי משם. גם ברמה המנטלית, גם הפיזית. הוא היה רגל פה ורגל שם, ולראות את האמביוולנטיות הזו דרך העדשה שלו, זו חוויה מאוד מעניינת".

מתוך התערוכה "שומר לילה" בבית אבי חי
ג'ואל קנטור

מה עניין אותך במיוחד מבין כל מאגר התמונות?

"עניינו אותי המתחים בין הפרט הבודד בקיבוץ, לקבוצה. גם ג'ואל, מטבעו, ואולי בגלל ההיסטוריה שלו, נמשך לזווית הזו מאוד. בפריימים שהוא צילם קל מאוד לזהות דינמיקות חברתיות. מי בתוך הסיפור, מי בחוץ. מזהים שם המון בדידות בתוך הביחד, שדווקא בגלל הקיבוץ, ואווירת הביחד הכללית, מקבלת המון תאוצה".

איך ניגשים לבחור מבין מאגר צילומים כל כך גדול?

"עשינו סינון ראשוני מקיף מאוד. היו לו במאגר המון תמונות נוף, אבל מוקדם מאוד בתהליך קיבלנו החלטה על אופי התערוכה, שהיא לא תערוכת נוף, אלא תערוכה שעוסקת באנשים. לכן השארנו את רובן המכריע בחוץ. הכנסנו רק מעטות, רק כדי לתת רקע לצופה, ולהציג את הסביבה הכללית שאנחנו עוסקים בה. מה שכן, היה לנו ניסיון לחפש פריימים מעט 'אגביים'. ג'ואל צילם המון חגים, וטקסים גדולים, והיה מפתה להשתמש בפריימים האלו כי הצילומים האלו באמת מאוד מרשימים, ומציגים רגעים גדולים מהחיים. אבל הבנו שהם פחות מייצגים את היומיום. את התורנויות בחדר האוכל, ובבית הילדים. את הרכיבות הממושכות על האופניים בקיבוץ. לכן ניסינו ללכת לכיוון האישי, הפרטי, ולמפגש של אותו הפרט עם הכלל.

מתוך התערוכה "שומר לילה" בבית אבי חי
ג'ואל קנטור

כמו למשל?

"יש פריים שג'ואל צילם, של גבר ששומר על האישה שמאחוריו מפני גבר שלישי שהוא מזהה, ושעומד בצד הפריים. כולם כאילו חברים, אבל יש שם דינמיקה מדהימה שג'ואל הצליח ללכוד בפריים אחד. לא צריך לומר הרבה כדי להבין את הדינמיקה כולה, רק להתבונן בצילומים. או תמונה נוספת של חייל שיושב מול ילדים. בהתחלה, חושבים שמדובר בחייל שמנגן על גיטרה, אבל כשהגדלנו את התמונה פתאום זיהינו שזו לא גיטרה שהוא מחזיק, אלא נשק שהוא מנקה, והילדים צופים בו עושה זאת. יש משהו מתעתע מאוד, במובן החיובי, בדרך שבה ג'ואל מצלם ובבחירות שהוא עושה. יש לו יש המון פריימים מהסוג הזה; פריימים שבמבט הראשון מגלים דבר מסוים, אבל כשנותנים בהם מבט נוסף מתגלה תמונה שונה לגמרי, והצופה מקבל הבנה אחרת של הסיטואציה".

ולמה דווקא לעסוק בקיבוץ? מה יש בו שכל כך מעניין?

"הקיבוץ הוא נושא מהותי באקלים הישראלי. גם כשמתבוננים על הטקסטים שמשולבים בתערוכה, רואים שגדולי הסופרים עסקו בו, בזוויות החיוביות, וגם אלה שפחות. עמוס עוז, בן קיבוץ שהייתה לו ביקורת רבה על הקיבוץ, אמר בפירוש שהקיבוץ הוא המקום שהציל אותו, ושנתן לו משמעות. הטקסטים שלו, מ-'ארצות התן' ומ-'מנוחה נכונה', נשזרים בין הצילומים השונים, כמו גם טקסטים של אסף ענברי ויעל נאמן. בסוף הקיבוץ הוא חלק מהדנ"א שלנו כישראלים, בין אם גדלנו בקיבוץ, ובין אם לא".

מתוך התערוכה "שומר לילה" בבית אבי חי
ג'ואל קנטור

גם קיבוצניקים, או קיבוצניקים לשעבר מגיעים?

"המון. לפעמים אני יושב ומקשיב לשיחות שלהם, ומה שמעניין הוא שהם נעצרים על אותם הדברים, לא חשוב מאיזה קיבוץ הגיעו. על חדר האוכל, שכולם בו קוראים עיתון, אבל את אותו העיתון בדיוק, כמו במפלגות דתיות או בגופים צה"ליים שיש להם ביטאון יחיד. על הדינמיקות שיש בחדר האוכל. על שומר הלילה, שיושב בעמדה שבה הוא יכול לשמוע בדיוק מאיפה מגיע הבכי של התינוקות. אלו מן קודים שהם מזהים אותם, ומאוד מתחברים אליהם".

לתת לתמונות לדבר בעד עצמן

"התהליך פה ייחודי מאוד. היה כאן סיפור שלם ונוסטלגי של נבירה בארגזים ובמזוודות ישנות, כדי למצוא נגטיבים של צילומים מלפני עשרות שנים", מספרת נאוה גיאת מסטודיו דוב אברמסון, שעיצבה והפיקה את התערוכה. "היה כאן תהליך מורכב גם ברמה הטכנית. הנגטיבים עברו סריקה מיוחדת במעבדה, בטכנולוגיה חדשנית. לאחר מכאן הייתה עבודה משמעותית של עיבוד תמונה וטיפול בקונטרסט. בדקנו עשרות סוגי נייר שנוכל להדפיס עליו את התמונות. היה לנו חשוב לבחור את סוג הנייר המדויק כדי שהתמונה תראה חדה מאוד, ובסופו של דבר, בחרנו בנייר ביבוא אישי מאירופה".

ומה הוביל אתכם בעיצוב המסגרות?

"הזמנו במיוחד עץ אגוז אפריקאי למסגור. החשש שלי כמעצבת היה, שבגלל שזו תערוכת שחור-לבן, עלולה להיווצר שטנציות בחלל. אבל כאן, גם הדימויים חזקים ומאוד מעניינים, וגם – עץ האגוז הוסיף את הטאצ' הייחודי שלו. זה העץ היקר בתעשייה, ויש בו המון גוונים. הגוונים שעל חתיכת עץ אחת יכולים לנוע בין בהירים לכהים מאוד, והמסגרות נתנו עוד עומק ורבדים לצילומים בתערוכה".

גם אלעד ליפשיץ, מאייר ומעצב בסטודיו, התרגש מהעיסוק בחומרים. "גדלתי בקיבוץ עד אחרי הצבא ויכולתי להזדהות עם החומרים המצולמים, על אף שהם צולמו שנים לפני שנולדתי. הסביבה בהם, עבורי, הייתה זהה לסביבת הילדות בה גדלתי. המרחבים, האנשים, הקהילה. זה הזכיר לי את הימים בהם קמנו בחמש וחצי בבוקר והלכנו לעבוד בחקלאות. את חדר האוכל שהיה חרב פיפיות; מצד אחד הוא מקום מאוד קהילתי וחברתי, אבל מצד שני, גם עלול להיות המקום בו נוצרות אינטריגות חברתיות ומתחים, שקיימים דווקא בגלל שזו חברה שחיה כל כך ביחד. לכן, ברמת העיצוב, החלטנו להיצמד לקו נקי ופשוט, שייתן לתמונות לדבר בעד עצמן, כי הן באמת – לא צריכות יותר מאשר להיות שם".

לפרטים נוספים אודות התערוכה: שומר הלילה – צילומים מקיבוץ כפר מנחם

רוצים לבדוק עד כמה אתם מכירים את אוצר המילים הקיבוצי?