רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל עונת הספרות 2019 בבית אבי חי מפגיש בין סופרי הדור החדש והישן

לכתבה
ערב מחווה לעמוס עוז "כל הנהרות"מתן חסון

"עונת הספרות", פסטיבל הספרות בבית אבי חי, מייצר באביב הזה מפגשים חד פעמיים בין סופרי רבי מכר לאינדי, ובין מוזיקאים, רקדנים ואנימטורים, לטקסטים הקאנוניים העבריים

פסטיבל הספרות בבית אבי חי מתקיים פעמיים בשנה, באביב ובסתיו. במסגרת הפסטיבל הירושלמי, שחוגג את תרבות הספרות והשירה, יתקיימו בחודש אפריל הקרוב כעשרים אירועים מגוונים שיכללו מפגשים אינטימיים ושיחות עם סופרים ומשוררים, מופעי מקור עם אמנים ויוצרים, כמו גם מופעי סיפור מוזיקליים לילדים.

"יש בארץ שני ז'אנרים בולטים של פסטיבלים ספרותיים", מסביר עמיחי חסון, המנהל האומנותי של בית אבי חי, ושל פסטיבל עונת הספרות שמתקיים בו. "הז'אנר הראשון הוא פסטיבל של קבוצה ספרותית ספציפית שחוגגת את עצמה, ומארחת את הסופרים והמשוררים שנמנים עליה. הז'אנר השני הוא ירידי ספרות בינלאומיים שמפגישים בין סופרים מחו"ל לסופרים ישראלים, ושכמובן – פתוחים לקהל הרחב. הפסטיבל שלנו לעומתם, הוא פסטיבל ספרותי שמסתכל פנימה, אל עולם הספרות הישראלי, בלי להיות תלוי בקבוצה ספרותית כזו או אחרת".

חסון, שבנוסף לתפקידו גם לוקח חלק פעיל בפסטיבל ומשתתף בערב המחווה לעמוס עוז ביחד עם צרויה שלו, יאיר אסולין, בלהה בן-אליהו ורונה קינן, מספר על השאיפה לנוע בין הפופולרי לאינדי, ולייצר אירועים עם אמירה מעניינת ושונה, שתאתגר את הקהל הרחב.

איך פסטיבל נולד

"לפסטיבל הנוכחי הגיעו קרוב למאתיים הצעות, מהן בחרנו את ההצעות הטובות והמעניינות ביותר, כשהרעיון היה ליצור איזון בין החדש לישן", משתף חסון אודות תהליך ההתהוות של הפסטיבל הקרוב. "שילבנו בין ערבי מחווה לסופרים בעלי שם כמו עמוס עוז ולאה גולדברג, לסופרי רבי מכר שנמצאים עכשיו על המדף כמו דרור משעני ותהילה חכימי. בנוסף לאלו, בחרנו גם לעסוק בתופעות ובתמות שעוברות כחוט השני בעולם הספרות הישראלי כמו נושא היתמות, או החיים בקיבוץ".

עונת הספרות בבית אבי חי

איך בחרתם את הנושאים? מה הוביל אתכם בבחירה?

"ביקשנו להיות רלוונטיים לתקופה. בגלל שהפסטיבל קורה בתחילת אפריל, רגע לפני הבחירות, בחרנו להתייחס לכך באירוע 'סופרים קולות', שלוקחים בו חלק חיים באר ואריאל הורוביץ, ושעוסק בבחירות בעבודתו של הסופר, בדמויות ספרותיות מוכרות שעושות בחירות כאלה או אחרות, ובסופרים ובמשוררים בפוליטיקה הישראלית. דוגמא נוספת היא נושא הביקורת הספרותית. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר מלחמות בטורי הביקורת הספרותיים, כשנראה שהשיח הזה הולך ומחריף, בטח בעידן הרשתות החברתיות. לכן בנינו ערב בשם 'על הסכין' שמתייחס למוסד הביקורת בספרות העברית ובוחן אותו בעין ביקורתית, כשהוא שואל שאלות חשובות כמו האם מדובר באמת בדיונים לגיטימיים, או במרחצי דמים בכיכרות העיר. בנוסף, כשזה מגיע לסופרים הקאנוניים כמו עמוס עוז, שההתייחסות אליו אקטואלית בנסיבות מצערות, ביקשנו לייצר ערב מחווה עם התייחסות שונה ולא שגרתית".

מה הכוונה?

"בערבי המחווה לעמוס עוז יש המון חזרה ודיון ברומנים הגדולים; 'מיכאל שלי', 'קופסא שחורה', 'סיפור על אהבה וחושך'. בפסטיבל הנוכחי, רצינו לתת מקום דווקא לספר ההכי פחות 'עמוס עוזי' שלו, שהוא בעצמו אמר שנכתב כמו 'פרה שהמליטה שחף'. לספר קוראים 'אותו הים', והוא רומן מפתיע מאוד. הרגשנו שיש משהו בגרעין של אותו הספר שעוד לא נגעו בו, ועוד לא גילו או דיברו אותו עד הסוף, למרות שמדובר בספר קאלט בהמון מובנים. לכן בחרנו לשים עליו זרקור במופע מיוחד שיצרנו בשם 'עוד מעט הציפור'".

>> בחזרה למדור בית אבי חי
>> לכל אירועי בית אבי חי
>> לרכישת כרטיסים לפסטיבל הספרות בבית אבי חי

מה צפוי להיות במופע הזה?

"הספר מורכב מתשע דמויות מרכזיות, ולכן ביקשנו מתשעה יוצרים מתחומים שונים, כמו אנימציה, משחק, מחול, מוזיקה, ספוקן וורד ועוד, לבחור דמות בספר, וליצור לה מחווה מיוחדת. זה לא מאמר אקדמי שבא לסקור את הספר, או הרצאה שמדברת עליו, או אותו. ביצירה הזו רצינו לתת לרומן חיים מחוץ לספר, ולהמשיך את חיי הדמויות כאן אצלנו. לכן המחוות שהאומנים יצרו הן ברוח הדמויות, ומהדהדות את רוח הספר החשוב הזה".

ומה לגבי הספרים הקאנוניים של עמוס עוז?

"לספרים הקאנוניים שלו התייחסנו במופע בשם 'כל הנהרות', שהוא המופע המרכזי בערב פתיחת הפסטיבל. המופע, שמתארחות בו בין השאר צרויה שלו ורונה קינן, לוקח את הספרים המוכרים של עמוס עוז אבל מנסה לגעת בהם ברמה האישית. צרויה תספר איך עמוס עוז השפיע על הכתיבה שלה, יאיר אסולין יתייחס לעמוס עוז הפובליציסט, ורונה קינן תספר את הסיפור שמאחורי 'אל בורות המים', ועל המתח בין תפיסת העולם של אביה, עמוס קינן, ובין תפיסת העולם של עוז".

מסע בעקבות הכתיבה הנשית העברית

אחד המופעים המעניינים בפסטיבל הוא המופע "מה שלומך אחות", שיובילו מוריה קור, אשת תקשורת וחוקרת ספרות, וענת מלמוד, מוזיקאית וזמרת. במופע יתארחו לאה שבת והסופרת אמונה אלון, והוא ינסה לפצח את סוד הספרות העברית הנשית מראשיתה.

"הכל התחיל לפני כמה שנים, כשקראתי שני ספרים במקביל - הראשון היה ספר חילוני של צרויה שלו הבוהמיינית, והספר השני היה ספר של מתנחלת דתיה, חסידה של הרב קוק", נזכרת קור. "מאוד הופתעתי שהתמה המרכזית בשני הספרים עסקה בניאוף. הסוגיה הזו, והדרך בה הייתה מיוצגת משני צדי המתרס, הדתי והחילוני, הובילה אותי למסע הזה. כך הגעתי לסיפור הניאוף העברי הראשון שכתבה אישה בשם חמדה בן-יהודה".

המופע "מה שלומך אחות"
קטיה בורינדין, אופיר דוד

אשתו השנייה של אליעזר בן-יהודה?

"בדיוק היא. בשנת 1903 אליעזר בן-יהודה קרא לחמדה ואמר לה – תקשיבי יקירתי, נשים לא מצליחות להפנים את מהפכת העברית המתחדשת, והן ממשיכות לרכל בגרמנית ולשיר ביידיש. וכך, באותה השיחה, הוא גייס אותה לכתוב סיפור שיגרום לנשים לקרוא בעברית, והיא בחרה לכתוב סיפור קצר - על ניאוף".

למה היא בחרה דווקא בניאוף, לדעתך?

"למה אישה שמגויסת לחזון של בעלה כותבת על נושא שהוא הטאבו הכי גדול וקיצוני שיש? אני חושבת שניאוף, שחמדה עסקה בו בתחילת המאה, שסופרות מתנחלות בשנות התשעים עסקו בו ושעד ימינו אנו יש לו עדויות בכתיבה הנשית, זו הדרך של אותן נשים לומר שהן נחנקות מהכאב. והדבר הראשון שבא לך לפרק כשאת נמצאת במקום הזה, החנוק, הוא את אותו קן משפחתי שבמקרים רבים - הוא זה שיוצר את התחושה הזו. בהרבה מקרים, יש בכתיבה על הניאוף גם העברת ביקורת על המגזר ממנו הסופרות מגיעות, בטח אם הן מגיעות מהמגזר החרד"לי, בו כל דבר שהוא לא בדיוק ללכת בתלם כבר נחשב לבגידה. והסיפור הקשה הזה יוצא בכתיבה הנשית החוצה".

יש תמות משותפות אחרות שאת רואה שקיימות בכתיבה הנשית העברית?

"יש מכתב מהמאה ה-18 שאנחנו מקריאות במופע, של בחורה שיוצאת נגד ההקפדה היתרה של הרבנים על הנשים המבשלות. מדובר במאמר ביקורת עז וחריף על אותם רבנים, ומה שמעניין ביצירה הזו וביצירות הנשיות בכלל הוא, שגם אם הן נוגעות בנושאים רציניים, הן מלאות בהומור, לשון מושחזת ובביקורת חדה, והן מהפכניות בדרכן. דבר נוסף שאנחנו רואות הוא שהסיפורים האלו מבטאים תיאוריות מגדריות שאנחנו מכירות היום מהעולמות האקדמיים, הרבה לפני שאותן תיאוריות נהגו ונוסחו. אפשר לראות דרך אותם סיפורים את התפתחות הפמיניזם בכלל, ואת התפתחות הפמיניזם היהודי בפרט".

וכך, קור נותנת לדוגמא את מודל הרשת החברתית מול מודל הפירמידה, שהגתה קרול גיליגן, ומקבילה אותו להתפתחות הקריירה הספרותית של הסופרת אמונה אלון. "אמונה אלון, שהיא הדמות הנערצת עלי בעולם הספרות, היא דוגמא קלאסית לאבולוציה מרהיבה של סופרת דתיה שהתחילה בתור עורכת המאמרים של בעלה, כתבה ספרי ילדים, משם עברה לפובליציסטיקה והייתה השופר של המתנחלים, ומשם החלה לכתוב רומנים. קריאה בהם מראה איך היא עברה מלהיות מגויסת כסופרת, ועסקה במה זה להיות מתנחלת, ומה זה להיות אישה, עד שברומן האחרון שלה אפשר לראות אומנות נטו. היא לא אישה, או מתנחלת או דתיה, היא פשוט סופרת. אומנית שלמה שהוציאה תחת ידיה רומן שלם שלא ניתן לדעת מי כתב אותו - ובעיניי זו מדרגת האומנות המשמעותית ביותר".

ולאה שבת שמשתלבת במופע?

"לאה שבת היא דוגמא מעניינת למוזיקאית שמצד אחד יש לה פזמונים קליטים מאוד, ומצד שני, כשמתבוננות בטקסטים, אפשר לראות איך הם מתכתבים באופן הכי מצוי עם המצבים הרגשיים שאופייניים לנשים. איפשהו כל אחת מאיתנו עברה את השלב בו בשבילה הירח אצלו בידיים, ובשבילו הוא בשמיים. זו מציאות שכל אישה מתמודדות איתה בשלבים שונים בחיים, וחלק מהתהליך שאנחנו עוברות בחיים, הוא לא להיות אותה אסקופה נדרסת לרגליו של הגבר ששבר את ליבנו. גם אני, כאישה, מרגישה שהאתגר שלי בחיים הוא לצאת מהמעגל שמזמן רק את הבחורים הבלתי מושגים והצער על עצמי. וזה אתגר שנשים בכלל צריכות לעמוד בו. להיות יותר שלמות עם עצמנו, בלי רגשי נחיתות ואשמה, כשהמטרה היא לקחת את ההתפתחות הפמיניסטית הזו ולגרום לה לשרת אותנו - ולא לנו לשרת אותה".