רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כשסבא וסבתא היו ילדים" בבית אבי חי: מפגש בין דורי בלתי נשכח

לכתבה
"כשסבא וסבתא היו ילדים" בבית אבי חי: מפגש בין דורי בלתי נשכחאורי ברקת

זיכרונות, נוסטלגיה, צחוק והרבה מאוד רגש צפויים להיפגש יחדיו במפגשי "כשסבא וסבתא היו ילדים", המתקיימים מידי חודש בבית אבי חי שבירושלים

בעולם שבו התקשורת הבינאישית עוברת דרך מסכי הסמארטפונים ברשתות החברתיות, אפשר רק לשער שהנכדים של ימינו לא ממש מכירים את סיפור חייהם של הסבים והסבתות שלהם, בטח שלא משנות ילדותם. למרבה המזל, פעילות מרגשת ומקסימה המתקיימת מידי חודש בבית אבי חי שבירושלים, מבקשת להתגבר על הפער הבין דורי הזה. בתוך כמה שעות בלתי נשכחות, יצרו במשותף הנכדים וסבא או סבתא שלהם ספר זיכרונות בעל ערך מוסף למשתתפים כולם.

כבר מההתחלה נראה שקשה למצוא לוקיישן מתאים יותר לפעילות שכזו מאשר בית אבי חי בירושלים, בית של יצירה ישראלית-יהודית מקורית, בו מתקיימים אירועים מתחומי תוכן שונים ורבים, הפונים לקהלים מגוונים.

פעילות מרגשת ומקסימה המתקיימת מידי חודש בבית אבי חי שבירושלים, מבקשת להתגבר על הפער הבין דורי
אורי ברקת

"הרעיון ביסודו הוא חיבור בין דורי אינטימי, בין נכדים ונכדות לבין סבים וסבתות", מתארת יטבת פייראיזן-וייל ,ראש תחום תכניות לילדים ופרויקטים מיוחדים בבית אבי חי. את הפעילות בבית אבי חי יזמה יטבת ביחד עם המפיקה לירן ליפשיץ ועם מירי שחם, העוסקת בפיתוח מיזמי תוכן קהילתי המבוססים על זיכרונות, בכתיבת ספרי חיים ובעריכת סדנאות לכתיבת זיכרונות, מסיבות זיכרונות ופעילויות נוספות.

מסע משפחתי שמתחיל בזיכרונות ילדות

"הרעיון ביסודו הוא חיבור בין דורי אינטימי, בין נכדים ונכדות לבין סבים וסבתות" יטבת פייראיזן-וייל ,ראש תחום תכניות לילדים ופרויקטים מיוחדים בבית אבי חי

הפעילות "כשסבא וסבתא היו ילדים" מתחילה ב"דייט" של המבוגרים והצעירים ב"בית קפה" קסום ומעוצב היטב שמקימים בבית אבי חי, בו ה"מלצריות" הן גם מנחות סדנאות. שם, על עוגיות וכוס קפה, תה או שוקו, מראיינים הנכדים את הסבא או הסבתא שלהם באמצעות שאלון העוסק בזיכרונות שלהם מהתקופה בה הם עצמם היו ילדים. המטרה היא שהילדים יחוו את הסבים והסבתות כפי שהיו בילדותם, שיתבוננו בהם וינסו לדמיין איך הם היו פעם, לפני כמה עשרות שנים.

"חשבתי שהסבים והסבתות הם שיתרגשו עקב תשומת הלב של הילדים המופנית אליהם, אבל ראינו מיד שהנכדים נלהבים לא פחות", מתארת פייראיזן-וייל. "מדובר בחגיגה משותפת. משמח אותנו לראות את העיניים של כלל המשתתפים נוצצות, ואת ההפתעות והדברים הלא צפויים המתרחשים. לדעתי מדובר במתנה עבור הצעירים והמבוגרים גם יחד".

"בדורות שלפנינו לא היו לרוב הילדים סבים וסבתות כפי שיש להם היום. הסבתאות המודרנית, היא דבר חדש, שנובעת, בין השאר, מהעלייה באורך החיים. בהכללה ניתן לומר שהסבים וסבתות כיום מאוד מעורבים בחיי הנכדים", מסבירה פייראיזן-וייל. "אנחנו מקיימים בבית אבי חי אירועים רבים ומגוונים לילדים. אמנם הסבים והסבות מגיעים ללא מעט מהם, אבל הפוקוס הוא על הילדים, ואילו הסבים והסבות מגיעים על תקן של בייביסיטרים. רצינו לעשות היפוך, כך שתשומת הלב תהיה אצל הסבים והסבתות. שיבינו שהם אנשים בפני עצמם, שיש להם סיפור מעניין לספר".

"בדורות שלפנינו לא היו לרוב הילדים סבים וסבתות כפי שיש להם היום. הסבתאות המודרנית, היא דבר חדש, שנובעת, בין השאר, מהעלייה באורך החיים" יטבת פייראיזן-וייל

באחד מרגעי השיא של הפעילות, כל משפחה בוחרת זיכרון אחד שעלה במהלך השיחה ושהיא הופכת בשלב הבא לסיפור. הסבים, הסבתות, הנכדים והנכדות מגיעים לחדר אחר, בו הם פוגשים כתבנים עם מכונות כתיבה נוסטלגיות והופכים באמצעותם את הסיפור לספר. לאחר מכן עוברים המשתתפים תחנות מהנות נוספות עד להשלמתו: ציור, כריכה, יצירת אילן שורשים עם "טוויסט" (למשל תכונות העוברות בין הדורות), צילום משותף בתא צילום כמו של פעם, הטבעת כפות ידיים ועוד. המסע הזה, הנמשך כשלוש שעות, מסתיים עם מזכרת שצפויה ללוות את הנוכחים למשך שנים רבות.

המשתתפים עוברים תחנות מהנות: ציור, כריכה, יצירת אילן שורשים עם "טוויסט" , צילום משותף בתא צילום כמו של פעם, הטבעת כפות ידיים ועוד
אורי ברקת

לימור ספקטור, מנחת שלב היצירה במפגש, מספרת בהתרגשות כי הסבים והנכדים כאחד נהנים מחווית היצירה והמגע עם החומרים השונים. "ככל שאנחנו מתבגרים מתמעטות ההזדמנויות להקדיש זמן נינוח לציור, לגזירה ולמגע בלתי אמצעי עם צבעים. את חומרי היצירה בחרנו כך שיתאימו לכל הגילאים, וזה מוכיח את עצמו".

פעילויות "כשסבא וסבתא היו ילדים" בבית אבי חי החלו להתקיים רק בשנה האחרונה, אבל השורשים שלהן, אם תשאלו את המארגנות, נטועים הרבה קודם לכן. "אני לא זכיתי כמעט שיהיו לי סבים וסבתות. בשאלונים נוסח 'עם מי היית רוצה לצאת לפגישה בבית קפה?', ילדים אחרים היו כותבים שמות כמו אלביס פרסלי, ג'ון קנדי ומפורסמים אחרים. אני תמיד הייתי מבקשת להיפגש עם סבא וסבתא שלי, שנפטרו כשהייתי צעירה", נזכרת פייראיזן-וויל. "שמיעת הסיפור של הסבים והסבתות היא מעין פנטזיה אישית שלי. איני יכולה להגשים אותה בעצמי, אבל אני שמחה שיש מי שיכול. זו גם הסיבה שהפעילות הזו מאוד מרגשת אותי באופן אישי".

פערי השנים מעלים פערים בחוויות הילדות של אז והיום

"שמיעת הסיפור של הסבים והסבתות היא מעין פנטזיה אישית שלי. איני יכולה להגשים אותה בעצמי, אבל אני שמחה שיש מי שיכול" יטבת פייראיזן-וייל

את האירוע תנחה מירי שחם, שגם לה היה קשר קצר בלבד עם הסבים במשפחה, שיצר חסך מהותי ודרבן אותה לפעול. הפיילוט הראשוני של "כשסבא וסבתא היו ילדים" היה מוצלח מאוד, כאשר שתיהן מספרות על כך שהזילו דמעות ברגעים ארוכים בו: הילד שמתגאה בפני כולם שלמד במהלך השיחה שסבא שלו שיחק כדורגל וקרע רשתות בתור חלוץ, הילדה ששואלת בתמימות איך הורים יכולים לבחור לפנק את הילד שלהם דווקא עם לחם ופרוסות בננה, הילדים ששואלים בפעם הראשונה את סבם וסבתם כיצד נראו בתור ילדים ועוד. "אלו הם רגעים מרגשים נורא, כי הם אמיתיים. כל מה שיוצא מהלב נכנס ללב ישר", מציינת שחם. מאז האירוע התקיים בהצלחה רבה שלוש פעמים נוספות. היו נכדים ונכדות שהגיעו לפעילות כמה פעמים, בכל פעם עם סבא או סבתא אחרים. גם בקרב המבוגרים יותר נרשמו ביקורים חוזרים.

בפעילות בין דורית, בה פערי גילאים של עשרות שנים, צפויים מטבע הדברים להתגלות פערים משמעותיים בין הילדות של פעם לילדות של היום. הפערים האלו יוצרים המון סיפורים מיוחדים ורגעים מרגשים. "הייתה סבתא שסיפרה שהיא ואחיה התווכחו בילדותם כיצד נשמעת יצירה מוזיקלית כלשהי. הם כתבו מכתב לרדיו וביקשו לשמוע את היצירה כדי שידעו מי מהם צדק. הם קיבלו מהרדיו מכתב תשובה, בו צוין תאריך בו היצירה תושמע  במיוחד בשבילם", מספרת פייראיזן-וייל. "בזמן הסיפור הנכדה התבוננה בסבתה ושאלה בפליאה: "מה הבעיה? למה לא בדקתם פשוט באייפון?". בסוף התברר שהסבתא היא שצדקה בוויכוח. מירי ניגנה להם את היצירה בטלפון, והיה מרגש מאוד".

בפעילות בין דורית, בה פערי גילאים של עשרות שנים, צפויים מטבע הדברים להתגלות פערים משמעותיים בין הילדות של פעם לילדות של היום
אורי ברקת

"חלק מרכזי בשאלון מתבסס על החיבור לילד או לילדה שהסבים והסבתות היו פעם: למשחקים שלהם, למשל. הילדים מקבלים מושג מסוים על חוויות ילדות הדומות לחוויות של הילדים כיום, אבל גם שונות לחלוטין", מסבירה שחם. "לפעמים שומעים סבא וסבתא מספרים שהם הכינו לעצמם את הצעצועים שלהם: לקחו סמרטוטים, דחסו אותם ויצרו כדור איתו שיחקו כדורגל. אחרים היו לוקחים ארגז של פירות מעץ, מוסיפים אליו גלגלים והופכים אותו למכונית צעצוע ששימשה אותם שנים. הילדים בהלם כי היום הם לא מייצרים לעצמם צעצועים, וגם לא מכירים את הקונספט של שימור צעצועים לכל תקופת הילדות".

"עם כל השוני בין התקופות, הסיפורים יוצרים חיבור לצדדים האוניברסליים יותר של להיות ילד" מירי שחם, מנחת האירוע

"שאלה נוספת היא אילו מטלות היו לסבים ולסבתות כשהם היו ילדים. אחת הסבתות סיפרה בתשובה שאחת המטלות שלה בבית הייתה לתקן גרביים. על כל גרב שהיא תיקנה, בעבודה סיזיפית ממושכת, הייתה מקבלת עשר אגורות. היא הייתה לוקחת מספריים וקורעת בכוונה את הגרביים של בני הבית, כדי לקבל כסף. יש סיפורים שונים במרכזם תעלולי ילדות של סבא וסבתא. חלק מהסבים משוויצים שהיו שובבים, בעוד אחרים לא מספרים בדיוק מה היו עושים כדי לא לתת לנכדים רעיונות. לעיתים הסבים והסבתות מרככים סיפור כי הם חושבים שהנכדים עדיין לא מוכנים בשבילו מספיק".

מה דומה בין הילדות של היום לילדות של פעם?

"עם כל השוני בין התקופות, הסיפורים יוצרים חיבור לצדדים האוניברסליים יותר של להיות ילד. פעמים רבות מתגלה במהלך הפעילות שלילדות אז והיום יש פרמטרים משותפים רבים: היותה מעין מסע חקר, תקופה בה לומדים את העולם, מרחיבים את הגבולות ויוצאים מה"אני" המצומצם לקיום של "חבר'ה". בהקשר הזה יש דברים שאינם משתנים, בין אם הילד משחק "פורטנייט" ברשת עם החברים שלו ובין אם הסבא רץ אחרי כדור סמרטוטים ברחוב. החיבורים הם באמת על זמניים, כשכל הזמן הסיפורים נעים בין הדומה לבין השונה. איני שבעה מהרגעים האלו אף פעם, ולעולם לא נמאס לי לשמוע את הסיפורים האלו".

פייראיזן-וייל בטוחה שהמסורת תמשיך ושתספק הרבה מאוד רגעים קסומים, שיכולים גם ללמד את המשתתפים הרבה על ההיסטוריה והווה של ישראל במובנים הקולקטיביים יותר. "בבית אבי חי אנחנו כל הזמן עסוקים ביצירה יהודית ישראלית, יחד עם תרבות עכשווית וחיבור להיסטוריה. דרך הציר האישי נכתב סיפור לאומי שלם. לא פעם הסיפורים שעולים הם גם סיפורים של הקולקטיב, וזו דרך הרבה יותר מרתקת ללמוד את ההיסטוריה שלנו לתחושתי", היא מסכמת. "החלום שלי הוא לקיים את האירוע בבית הנשיא, עם רובי ריבלין, נחמה וילדים מכל רחבי הארץ. בינתיים, בית אבי חי הוא בדיוק המקום בשביל זה".

מפגשי "כשסבא וסבתא היו ילדים" יתקיימו בבית אבי חי בירושלים ב-27 במאי בשלושה סבבים: 15:30, 16:00 ו-16:30. המחיר לזוג בין דורי הוא 70 ש"ח, ולשלישייה – 100 ש"ח. המחיר כולל כיבוד קל, צילום בין דורי ואת ספר הזיכרונות למזכרת.

פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר בית אבי חי ובטלפון 02-6215300

בחזרה למדור "תרבות יהודית-ישראלית מקורית, בחסות בית אבי חי" >>