ערב שירי עבדים: מסע בין יציאת מצרים לנפילת הקומוניזם

מסיפור יציאת מצרים, העבדות השחורה, הקומוניזם ועד לעבדות המודרנית. המופע "שירי עבדים" שהתקיים בבית אבי חי, העלה שאלות קשות בנוגע לקיומה של החירות הפרטית שלנו

לירון גולד, תוכן מקודם
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חברי להקת הקולקטיב
יופיעו עם קרולינה בערב שירי עבדים. הקולקטיבצילום: מיכאל טופיול

"יציאת ישראל ממצרים, תישאר לעד האביב של העולם כולו", אמר הרב קוק. הציטוט הזה, הוא הרוח שמאחורי המופע "שירי עבדים" שהתקיים ב-24 ביולי, במסגרת פסטיבל "ימי נביאים" בבית אבי חי. במופע, להקת "הקולקטיב" וקרולינה יצאו למסע מוזיקלי מעבדות לחירות, בין התרבויות, העמים והאנשים ששאבו השראה מסיפור יציאת מצרים. בין לבין, שולבו במופע קטעים מיצירתם של אלקס ריף, תהילה חכימי ונדב הלפרין. השלושה דיברו על רעיון העבדות, ואיפה העבדות פגשה אותם במהלך חייהם. 

פסטיבל ימי נביאים, בבית אבי חי - למידע נוסף ולרכישת כרטיסים

הקומוניזם כעבדות

"בתפיסה של ברית המועצות, מסך הברזל מאוד משמעותי", אומרת אלקס ריף שעלתה לארץ בגיל חמש מאוקראינה, ושספר השירה שכתבה, "טיפשונת משטרים", מתאר את סיפור ההגירה שעברה. "לגור בתוך שלטון טוטאליטרי זה אומר לחיות בתחושה שאפילו החבר הכי טוב שלך יכול לבגוד. אחד מהשירים בספר עוסק בהורים שמחנכים את הילד שאין לו אף אחד חוץ מהם, שרק על ההורים אפשר לסמוך שלא יבגדו בו אף פעם. וגם אז, הופצו מעשיות על ילדים שבגדו בהוריהם, כדי למשטר גם את המשפחה הגרעינית עצמה".

אותה בגידה שריף מדברת עליה, וההסגרה לשלטון הקומוניסטי, חלחלה לתפיסות היומיום של יוצאי ברית המועצות. "אנשים שגדלים בתוך מנטליות כזו, מפתחים כל מיני תפיסות עבדות. הם חיים בתחושה שכל הזמן מקשיבים לך, כל הזמן עוקבים אחריך. ההורים שלי עד היום לא מוכנים לתלות שלט על הדלת של מי גר בבית. אין דבר כזה שיחות מסדרון, כדי שהשכנים לא ישמעו. הם כבר מזמן לא בברית המועצות, אבל זה לא משתחרר". 

וזה ביטוי של עבדות?
"המנגנונים האלה מעבידים את האדם, את המחשבה ואת התפיסה שלו. זו הייתה מדינה שאי אפשר היה לנצח. אי אפשר היה ללכת לפסיכולוג כי השלטון יכול היה להשתמש בפרוטוקולים נגד המטופל, האזרחים היו חייבים להיות יצרניים ומועילים למדינה או שהיו נשלחים לגלות, ומהחיילים שנשלחו לחזית ונפלו בשבי – ציפו לא לחזור, ומי שכבר חזר הוקע מהחברה ונחשב לבוגד במולדת, כי מה הסיכוי שיחזור בלי שגילה סודות מדינה. המון חיילים ברחו בגלל זה לרומניה, לפולין, או שהתאבדו – רק כדי לא ליפול בשבי. ברית המועצות הייתה בעצם מדינה שמבוססת על טרור נגד תושביה".

"נשים לא יצאו לחירות". תהילה חכימיצילום: עומאר טימול

העבדות המודרנית

"אני חושבת שבהחלט אפשר לקרוא לאופן שבו העבודה מנהלת את חיינו 'עבדות מודרנית'", אומרת תהילה חכימי, שהוציאה לאחרונה את ספרה השלישי, "חברה" והשתתפה גם היא במופע. "העבודה מנהלת את החיים הפיזיים והרגשיים שלנו, ובמובנים מסוימים את האופן שבו אנחנו מתקשרים עם אנשים, את השפה שלנו. כשמסתכלים על החיים המודרניים רואים שהטכנולוגיה לא באמת מאפשרת לנו חופש, לא בתור בני אדם ולא בתור עובדים. היא מאפשרת לנו, לכאורה, יותר חירות, אבל גם כובלת אותנו לעבודה, אם בזמינות שאנחנו נדרשים אליה, במענה המהיר 24/7, ובכל דבר אחר". 

חכימי, מהנדסת מכונות במקצועה, רואה את הדברים באופן ברור בתחום העיסוק שבחרה. "מקום העבודה שלי והעיסוק שלי, רוויים בגברים. אני חושבת שדווקא בתחום ההנדסה, נושא העבדות המודרנית מגיע לקיצוניות מאוד גבוהה, בטח עבור הנשים העובדות". 

מאיזו בחינה?
"עולם העבודה הרבה יותר פתוח ומאפשר יותר לנשים מאשר בעבר אך לצד כל האפשרויות יש הרבה מאוד חובות. רוב הנשים עובדות למעשה ב-200% משרה ובשתי עבודות במקביל – בבית, כשהן לרוב המחנך העיקרי, ובמשרה המלאה שבחרו. נוצר מצב שדווקא הנשים משועבדות הרבה יותר לקפיטליזם ולקוד הפטריארכלי, ועובדות על פיו. אני לא חושבת שנשים יצאו לחירות. נשים במקומות העבודה היום הן לכאורה שוות לגברים, אבל בפועל, עדיין פועלים עליהן יותר חוקים, יותר קשיים ויותר אתגרים שהמצב הזה מזמן להן. צריך להבין שאין שוויון אמיתי, ואי השוויון הזה הוא יותר שקוף ומתחת לפני השטח". 

שמיעה מודרכת: פלייליסט שירי עבדות

את ריף, חכימי והלפרין ליוו ביצועים חיים של קרולינה ו"הקולקטיב" לשירי עבדים מתקופות שונות וממקומות שונים ברחבי העולם. יאיר יעקב - ראש תחום תרבות בבית אבי חי והמנהל האומנותי של הפסטיבל, ואייל תלמודי - המנהל המוזיקלי של המופע, יצרו עבורינו פלייליסט מובחר, שמעניק טעימה של ארבעה מהשירים שיבוצעו בערב המופע, ומסבירים מדוע בחרו דווקא בהם.

השבוע בבית אבי חי

השבוע בבית אבי חי

Louis Armstrong - Go Down Moses: מהמצרים הקדומים למאבק האפרו-אמריקאי

"לאורך ההיסטוריה, אין הרבה סיפורים שהניעו אנשים לפעולה ולהתנגדות לגורל שהוכתב להם – כמו סיפור יציאת מצרים" מסביר יאיר יעקב. "בסיפור יציאת מצרים יש הרבה יותר מאשר רק 'סיפור טוב'. אחרי הכל, סיפור טוב באמת לא יכול להסתפק רק ברכיבים הספרותיים והעיצוביים שבו, שמעניקים עונג לקורא או לשומע. סיפור טוב הוא כזה שבנוסף לאלו, גם מגלם בתוכו רעיונות מסעירים וערכים אנושיים שמייצרים הזדהות עמוקה. וכך, הרעיון המובא בסיפור המקראי לפיו עם נרצע, רפה ובזוי משתחרר בן לילה מכבליו - שלהב את ההמונים בתרבויות, בעמים ובארצות השונות, עד שקשה לדמיין איך היה נראה המאבק של העבדים האפריקאים בארצות הברית אלמלא היה את הסיפור המקראי כמקור לדלות ממנו את הכוחות לשאת את עול העבדות, ואת האומץ לצאת כנגדה". 

קרדיט: Stra2M

אהוד בנאי - עגל הזהב: מסע ארוך לחירות

"המסע הארוך לחירות לא מסתיים בלילה אחד של פתיחת חרצובות, ובכך השיר עוסק", מוסיף יעקב. "מסתבר שאפשר להוציא עם לחופשי, אבל את החירות האמיתית הוא יכול להשיג רק בעצמו. כמו האסיר הנצחי שייחל כל ימיו ליום השחרור, הוא לפתע מוצא את עצמו מחוץ לחומות הכלא, שער הברזל המסורג נסגר מאחוריו ולפתע אימה גדולה שאיש לא הכין אותו אליה אוחזת בו. הקרקע שמתחתיו מטה ליפול, הוא מועד, וכשהוא על גחונו הוא מנסה לפלס את דרכו בחזרה אל השער שנסגר בפניו לעד. העבדות היא חומר ממכר, היא הנוחות שבוויתור על אנושיותך. בצר לו, מושיט האדם את ידיו ומבקש אזיקה. רוסו כתב בפתח האמנה החברתית 'האדם נולד חופשי, ובכל מקום נתון הוא באזיקים', ואנחנו מבינים, שהמסע עדיין לא תם". 

קרדיט: אהוד בנאי - הערוץ הרשמי

מקהלת העבדים של נאבוקו

טוּסָה נָא לִגְבוּלָהּ שֶׁל אַרְצֵנוּ, / אֶל הָרֶיהָ וְאֶל עֲמָקֶיהָ,... / וּמְסֹר נָא שָׁלוֹם לַמְּכוֹרָה, / מִבָּנַיִךְ, יוֹשְׁבֵי בַּשִּׁבְיָה" (תרגום אפרים דרור)

"כמו ב'אל הציפור' של ביאליק, העבדים של ורדי יושבים בבבל וצופים אל פני ציון, אל ירדן ואל העמקים, ומייחלים לחזרה אל המולדת", מסביר יעקב. "אין בקרבם עוד כוח לשיר את שיר ה' על אדמת הניכר. 'לֹא נוּכַל עוֹד הַפְצִיחַ שְׂפָתַיִם / כָּל עוֹד אָנוּ יוֹשְׁבִים בַּנֵּכָר...עַד אֵלַיִךְ, צִיּוֹן, שׁוּב נָבוֹאָה / וּמִזְמוֹר אָז כְּקֶדֶם יוּשַׁר'. 

ועדיין, בוקע המזמור על אדמת הניכר. לא שיר ציון, אלא המזמור המייחל לציון. כמו העבדים האפריקאים המזמרים שירי נשמה בשדות הכותנה ועל גדות המיסיסיפי, שואבים עידוד דרך שירת המדוכאים הנטועים, מעידים כאלף עדים על חירותם הגמורה בעודם מצויים בתוך אפלת השבי, ומזכירים לנו שהדרך לחירות תלויה פחות במשעבד, ויותר במשועבד". 

קרדיט: Yosef Dayan

שיר הקנטוניסטים

"אחד ממאפייני שירי העבדים המושרים בתרבויות ובעמים השונים, תוך כדי עבודת הפרך שביצעו, הוא התזכורת למאיפה העבד מגיע, ולאן הוא ישוב", אומר אייל תלמודי. "המסורות, החוקים, המצוות, ההיסטוריה של העם - כולם שזורים באותם שירים שהושרו שוב ושוב. וכך גם בשיר הקנטוניסטים. את השיר שרו החיילים היהודים בצבא הרוסי, כדי לזכור ולהזכיר לעצמם את מצוות היהדות, פן ישכחו. אנחנו, היהודים, צריכים לקום מוקדם בבוקר, ליטול ידיים, להניח תפילין, ללכת לבית הכנסת. וכל אלו, שומרים על היהודים מגובשים בתוכם, שומרים על המסורת, ושומרים את הפולקלור והזהות של הקבוצה. כמו בספרו של יצחק בשביס-זינגר, 'העבד', בו יעקב, גיבור הספר, חוקק בסלע את כל מה שזכר מהתורה והתלמוד פן ישכח, כך גם העבדים מנציחים בשירתם את הזיכרון שמייצג את הזהות, ואת הבית". 

קרדיט: oovthejungle