רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"יוצאת מן הצללים": כשעולם הריגול גולש אל חיי היומיום הישראלי

לכתבה
מהתבוננות בתצלומים שמרכיבים את התערוכה ניכר שהם נלקחו מתוך רגעים אמיתיים בחיי היומיוםשרה אייל

שרה אייל, צלמת ואשת כוחות הביטחון, תיעדה באלפי צילומים את החיים בישראל של שנות החמישים והשישים. כעת, גם הקהל הרחב יכול ליהנות מהאוצר הבלום בתערוכה פתוחה שמתקיימת בבית אבי חי

"ערימות של קופסאות קודאק צהובות בלויות עומדות בשלווה, מונחות אחת על גבי השנייה, בפינה של משרדי בירושלים. המגדל השקט של הזיכרונות מכיל אלפי תצלומי שחור-לבן, תשלילים ישנים, מכתבים שנכתבו בכתב יד על נייר הולך ומצהיב, וכל מיני הערות שרשומות במחברות ישנות. חלק מהתצלומים חולקים נושאים משותפים, אחרים הצטברו ללא כל סדר הגיוני", כך פותח ד"ר דיויד רוזנסון, מנהל בית אבי חי, את הטקסט המקדים לתערוכת הצילומים של שרה אייל (1915 – 2004) שמוצגת בבית אבי חי בימים אלו.

איש נרדם על כסא
שרה אייל

במשך חודשים רבים עמלו על איסוף האוצרות הבלומים הללו לכדי תערוכה שנפתחה לאחרונה לקהל הרחב. לשם כך, הגיע צוות בית אבי חי אל מרתף ביתה של נכדתה של אייל, שם מצאו עשרות קופסאות ובהם 3,672 נגטיבים (תשלילים) מאוסף הצילומים האישי. שמהם  עמיחי חסון אצר את התערוכה המורכבת שכל כולה שיר הלל לנוסטלגיה ישראלית מעט אחרת.

איך בוחרים מכל הכמות הזו את מה שיוצג בתערוכה?
"בתהליך האוצרות קיבלנו שתי החלטות עקרוניות: הראשונה היא להתמקד בתצלומים שהיא צילמה בארץ ולוותר על תצלומי המסעות מרחבי העולם. השנייה הייתה לנסות ולאתר תצלומים שמספרים סיפור שגדול יותר מהרגע הספציפי שהונצח בהם. ככה, המבקרים בתערוכה יתבוננו בתמונה ויוכלו להשלים את הסיפור שעומד מאחוריה. אחת התוצאות של הבחירה הזאת היא וויתור על הרבה מתמונות הנוף שצילמה שרה אייל – למרות שהיא ידעה לייצר קומפוזיציות מבריקות במרחב וצילמה תמונות נוף מדהימות".

אחד מהפרטים המעניינים על חייה של שרה אייל הוא השירות ארוך השנים שלה בכוחות הביטחון, בדגש על השירות שביצעה מחוץ לשטחי ישראל. במסגרת השירות, היא צילמה מאות צילומים שתיעדו את מסעותיה מעבר לים, ועם השנים היא פיתחה הסתכלות מיוחדת על האובייקטים המצולמים. "יש פן מעט 'מציצני' בחלק גדול מהצילומים שצילמה" אומר חסון,  "היא תמיד מצאה את הזווית האנושית והליכאורה קטנה, וזאת בניגוד לצילום המגויס שהיה נהוג באותה התקופה, דיוקנאות ייצוגיים וצילומי נוף ציוניים, שנדמו לפוסטרים. הצילומים שלה, לעומתם, לא מגויסים בשום צורה. היא תיארה בהם את מרחב ההתבוננות כפי שראתה אותו דרך העדשה שלה, ומבלי לתפוס מקום לעצמה. נדמה לי שזה קשור לעבודה שלה בכוחות הביטחון. יש משהו מאוד נטול מאמץ, במובן הטוב, בפריימים שהיא יצרה. משהו כמעט אגבי. ודווקא בתוך האגביות הזו היא הצליחה ללכוד רגעים מאוד חכמים ומפתיעים,".

ילדים יושבים עם ארבעת המינים
שרה אייל

מהתבוננות בתצלומים שמרכיבים את התערוכה ניכר שהם נלקחו מתוך רגעים אמיתיים בחיי היומיום, ונדמה שהבימוי בהן – היה מינימלי. "יש מעט מאוד תמונות שבוצעה בהן העמדה, ומעט מאוד תמונות בהן אנשים מסתכלים ישירות למצלמה. שרה אייל בחרה סיטואציות וניגשה אליהן כמי שמצלמת כמעט מתוך מחבוא, עם המון רגישות לפרטים. היא מתמקמת בתוך המרחב אבל נדמה שהאובייקטים המצולמים לא יכולים לראות אותה ואילו היא – יכולה לראות הכל. יש אלמנט מאוד חזק של ריגול בתוך התמונות שלה, וזה משפיע על כל קומפוזיציה שבחרה".

משפחה מצטלמת
שרה אייל
אנשים בים
שרה אייל

בין השאר יוצגו בתערוכה הסדרות שצילמה, בדגש על סדרות שצולמו בחגים ובאירועים הלאומיים. "היא צילמה סדרת צילומים בחגיגות יום העצמאות שנערכו בכיכר מלכי ישראל של אז. אבל היא לא צילמה את הבמה או הדגלים, הבחירה שלה מתמקדת באנשים; בנשים מבוגרות שמביטות על התהלוכה, בילד העייף, בזוג היפי שהתחבק או במשפחה שבאה לחגוג. גם בפרטים כמו בייגלה, או פטיש – היא הצליחה לייצר תחושת חגיגה של אנשים שונים, דרך זווית ההסתכלות שלהם. בנוסף, שרה אייל הייתה רגישה מאוד לטקסט, כפי שהוא בא לידי ביטוי במרחב, במודע או שלא. זה בא לידי ביטוי בסדרת הצילומים שעוסקת בשוק ארבעת המינים בסוכות, שם היא מתמקדת, בין השאר, בטקסטים של פירסומים ומודעות שנמצאים במרחב הציבורי. סדרה מעניינת נוספת היא זו שצולמה בכנסת הישנה, בשנות החמישים, כשהאנשים הבכירים ביותר, מהנשיא שזר, דרך בן-גוריון ועד משה שרת נכחו שם. צילומים כמעט אגביים, שתופסים את שגרת היומיום של הכנסת".

אישה וכלב
שרה אייל

ועל אף אותה זווית ייחודית שאפיינה כל כך את צילומיה של אייל, חסון אומר שבאותן השנים, היא לא הצליחה לפרוץ כצלמת. "אני חושב שאחת הסיבות לכך שהיא לא הצליחה לפרוץ בזמן אמת, למרות שהיא רצתה בכך, היה העניין המגדרי. עבודתה כצלמת הדגישה את המיעוט של נשים בתחום זה: הן כצלמת בכוחות הביטחון, והן כצלמת יחידה בין הרבה צלמים בשוק האזרחי. שני העולמות הללו הם עולמות מאצ'ואיסטים, והם לא היו מסוגלים לקבל אותה כאחת משלהם. וזה עצוב, כי היא ניסתה לפרסם את הצילומים – אבל באותה התקופה היא נתקלה בחומה בצורה". בית אבי חי מציע לקהל להתבונן לראשונה בעבודתה של אייל, בתיעודה הייחודי של חיי היום-יום, של פנים מוכרות ודיוקנאות אנונימיים.

בחזרה למדור "תרבות יהודית-ישראלית מקורית, בחסות בית אבי חי" >>

השבוע בבית אבי חי