הסיירת של מונדק: על הופעתה היחידה של ישראל בגביע העולם

הסנסציה, העסקונה, הנסיבות הגיאו-פוליטיות והפצצה של מוטל'ה שפיגלר. איתן בקרמן חוזר לנבחרת של משחקי מקסיקו 70' בהנהגת המאמן האגדי עמנואל (מונדק) שפר

איתן בקרמן
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתן בקרמן
תוכן שיווקי

את עלילת ההעפלה וההופעה של נבחרת ישראל במשחקי גביע העולם 1970– אז עדיין כינו אותם בעברית שגויה "הגביע העולמי" – מסמלת אגדה שמסתובבת בין חובבי הכדורגל עד היום הזה:

למאמן הנבחרת עמנואל (מונדק) שפר לא היתה עברית משובחת במיוחד. השפעתה של אירופה, שבה נולד ועבר את ימי השואה, ניכרה היטב בדיבורו. מונדק, בוגר בית הספר המהולל למאמנים בקלן, גרמניה, נודע כמאמן קשוח במיוחד, והשחקנים לא העזו להמרות את פיו. בסיומו של אחד מאימוני הערב הודיע לשחקנים: "האימון הבא יהיה מחר בבוקר בשעה חצי שמונה". שלושה מהשחקנים, כך נהוג לספר, התייצבו במגרש האימונים בארבע לפנות בוקר.

השנים שאחרי הניצחון המהולל במלחמת ששת הימים היו שנות הפאר של הכדורגל הישראלי. הנסיבות הגיאו-פוליטיות פעלו, בדרך ההיפוך, לטובתו. מרבית מדינות אסיה סירבו לשחק נגד ישראל, וכך נדרשה נבחרתו של המאמן הטרי שפר להתמודדות אחת, מול ציילון (כיום סרי לנקה) החלשה, כדי להעפיל לראשונה לתחרות עולמית גדולה: אולימפיאדת מכסיקו סיטי 1968.

שני ניצחונות קלים על ציילון במשחקים שנערכו ברמת גן (0-7 ו-0-4) סידרו לישראל מקום בין 16 המתחרות האולימפיות. ניצחונות בשלב המוקדם על אל סלבדור (3-5) וגאנה (1-3) הספיקו, למרות הפסד להונגריה (2-0), כדי להעפיל לשלב רבע הגמר, מרחק משחק אחד מזכייה במדליה אולימפית ראשונה למדינה בת ה-20.

ברבע הגמר נפגשה ישראל עם בולגריה החזקה למשחק ששינה את ההיסטוריה של הכדורגל העולמי. ממש כך. לאחר 90 דקות התמודדות ותוספת של חצי שעה לא הושגה הכרעה (1-1), ונציגי שתי הנבחרות נקראו אל השופט כדי לבחור בין שני פתקים שבהם רשומים שמות הנבחרות. הקפטן הישראלי, מרדכי (מוט'לה) שפיגלר, שלף את הפתק שסימן את המנצחת: בולגריה. ישראל נשלחה הביתה. צבי רוזן, בלם הנבחרת, מספר: "עד היום אנחנו מאמינים שבשני הפתקים בתוך הסומבררו היה רשום בולגריה". 24 שנה עברו עד למדליה של יעל ארד בברצלונה.

כך או כך, שיטת ההגרלה הנהוגה במקרה של שוויון (משום כך תוצאת תיקו נקראת באנגלית דרואו, הגרלה), עוררה מרירות בין אנשי הכדורגל הישראלי. יו"ר ההתאחדות מיכאל אלמוג והאחראי על קשרי החוץ יוסף דגן העלו רעיון מהפכני: משחקי תיקו יוכרעו באמצעות סדרת בעיטות מנקודת 11 המטרים, חמש לכל קבוצה. הרעיון התקבל בהתאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א, ומאז ועד היום זו השיטה הנהוגה להכרעת משחקים שנסתיימו בשוויון.

גולדה בכנף

ההצלחה במשחקים האולימפיים, שבסיומם דורגה ישראל במקום החמישי, הפיחה רוח חזקה בגב המאמן שפר, בקרב שחקניו הצעירים והמוכשרים, בעיתונות ובדעת הקהל באופן שהצליח להביא את עסקני הספורט למלא אחר דרישות המאמן למערך אימונים, משחקי ידידות ומחנות אימון מקצועיים, בהיקף גדול בהרבה מכפי שהיה נהוג עד אז. הכדורגל הישראלי קפץ מדרגה.

הנסיבות הפוליטיות המורכבות שוב שיחקו לטובת ישראל במשחקי המוקדמות לגביע העולם 1970, כאשר היריבה המיועדת הראשונה, צפון קוריאה - שהפליאה לעשות והעפילה לרבע גמר גביע העולם הקודם, אנגליה 1966 – סירבה להתמודד מולה. צמד משחקים בסיבוב הבא, מול ניו זילנד באצטדיון רמת גן, הסתיים בניצחונות צפויים (0-4 ו-0-2), וכך נותר בדרך למונדיאל מכשול אחד אחרון: אוסטרליה. גם היא לא ממעצמות הכדורגל, לבטח באותם ימים.

בארבעה בדצמבר 1969 אירחה ישראל את האוסטרלים ברמת גן, לעיני 50 אלף צופים, ולאחר מאבק לא פשוט ניצחה 0-1 משער של גיורא שפיגל. הגומלין, במרחק אלפי קילומטרים, כעבור עשרה ימים, נדמה כמשימה קשה במיוחד. 30 אלף צופים במגרש "ספורטינג קלוב" (2.5 דולר אוסטרלי לכרטיס) ראו את נבחרתם נאבקת כדי לכבוש, בשעה שתלמידי בתי הספר בישראל זוכים לעיכוב של שעה בפתיחת יום הלימודים, כדי שיוכלו להאזין לשידור המשחק ברדיו מפי נחמיה בן אברהם האגדי.

הגנת הנבחרת עמדה במאמץ ניכר מול סדרת ההתקפות של האוסטרלים. השחקנים משכו את הזמן ככל יכולתם, ואז, בדקה ה-79, הצליח מוטל'ה שפיגלר, גדול כדורגלני ישראל (ושותפו של שפיגל ל"צמד השי"נים") להכניע בבעיטה חזקה ברגל שמאל את השוער האוסטרלי. שער השוויון, שתי דקות לסיום, לא שינה את התוצאה הסופית: ישראל במשחקי גביע העולם 1970! המאמן הקשוח שפר הזיל ים של דמעות. ראש הממשלה גולדה מאיר בישרה במברק ברכה כי היא "מצטרפת לשמחת אוהדי הכדורגל והעם בישראל".

דם, יזע ודמעות

באלבום הקלפים שיצא אותו קיץ וריגש עד מאוד את ילדי ישראל נרשם בצד תאריך הלידה של כל שחקן ושם הקבוצה שאליה הוא משתייך גם סעיף נוסף: "מקצוע". צמד השי"נים בלט בחריגותו, משום שרק אצלו התשובה לסעיף זה היתה "כדורגלן". כל שאר השחקנים עסקו במקצועות נוספים: נהג (קרי, בעל מניה בדן או באגד!), חשמלאי, איש מכירות, טכנאי.

"היינו חובבנים, לכל היותר חצי מקצוענים", משחזר צבי רוזן, "אבל היינו חבורה מלוכדת מאוד שהתאמנה אצל המאמן שפר כבר כמה שנים, עוד מהתקופה שבה שיחקנו אצלו בנבחרת הנוער, וכבר עברנו ביחד את האולימפיאדה במכסיקו סיטי. מונדק היה הפרופסור של הכדורגל הישראלי; הוא הביא דברים חדשים גם מבחינת הטקטיקה וגם מבחינת האימונים והמשמעת".

שפר גייס את קצין הכושר הקרבי של צה"ל סגן אלוף עמוס בר-חמא לתפקיד שלא נודע כדוגמתו: מאמן הכושר הגופני. מונדק גם היה הראשון להשתמש בשעון "סטופר" כדי למדוד את יכולת השחקנים, ואף עורר את כעסם כשהנהיג משטר תזונה קפדני. במהלך השנה שקדמה למונדיאל כינס אותם מדי שבוע לימי אימונים מתישים בקיבוץ שפיים, שבמהלכם התאמנו שלוש פעמים ביום, בד בבד עם אימונים ולמשחקים בקבוצותיהם. גם סגנון דיבורו ועומק קולו לא היו מן העדינים. כשהבחין באחד השחקנים יוצא מהמקלחת ודורך בדרכו על חולצת הנבחרת, הרעים עליו: "איך אתה מעז? אין לך כבוד? כשחלמתי לצאת משם חי, לא דמיינתי שייוולד החוצפן שינגב רגליים בסמל ישראל".

למוד ניסיון מהמשחקים בגבהים של מכסיקו סיטי, דלילת החמצן, הוציא שפר את שחקניו למחנות אימון ארוכים ומתישים, כמעט אכזריים, באזורים הרריים במיוחד ברחבי העולם: באדיס אבבה שבאתיופיה, במדינת קולורדו בארצות הברית ובטולוקה שבמכסיקו. הגאווה הלאומית הניעה את השחקנים למאמץ יתר. לגישתם, "אם החברים שלנו עשו את זה בששת הימים והם עומדים במלחמת ההתשה, גם אנחנו ניתן למען המדינה דם, יזע ודמעות".

יציב יותר מקו בר לב

ישראל, שדורגה במקום ה-16 מבין 16 הנבחרות במונדיאל, שובצה לבית מוקדם קשה במיוחד, יחד עם שלוש מעצמות כדורגל: אלופות העולם אורוגוואי (1930 ו-1950) ואיטליה (1934, 1938) ונבחרת שבדיה, שרשמה גם היא הופעה בגמר גביע העולם (1958). לשום מומחה בעולם הכדורגל לא היה ספק כי נציגת אסיה-אוקיאניה אמורה להיות שק החבטות של בית ב', אבל מונדק והסיירת המובחרת שלו האמינו בעצמם.

המשחק הפותח, מול אורוגוואי, התקיים ב-2 ביוני באצטדיון "קוואטאמוס" שבעיר פואבלה. הבחורים של שפר נלחמו כנמרים, אבל ספגו שער בכל מחצית וירדו מנוצחים, 2-0. בישראל התקבלה התוצאה כסבירה בהחלט, אולם מונדק המשיך לטעון עד אחרון ימיו כי אילו נענו עסקני ההתאחדות לכדורגל לבקשתו "לרגל" קודם לכן במשחק אימון של אורוגוואי, ולא מתעקשים לחסוך בהוצאה, נבחרתו לא היתה מפסידה. אורוגוואי, על כל פנים, המשיכה עד חצי הגמר שבו הפסידה לברזיל המופלאה של פלה.

כעבור חמישה ימים התייצבו הישראלים למשחק מול שבדיה באצטדיון ה"בונבוניירה" בעיר ואלסה. 53 דקות חלפו עד שהשבדים פיצחו את קו ההגנה הישראלי, בשער שאושר למרות מצב נבדל, אבל כעבור שלוש דקות, שיגר מוטל'ה שפיגלר פצצה ברגל שמאל האימתנית שלו והשווה את התוצאה. השער הראשון, והיחיד, לזכות ישראל בתולדות משחקי גביע העולם.

היריבה הבאה, ב-11 ביוני, שוב ב"בונבוניירה", היתה איטליה, אלופת אירופה דאז. שייע פייגנבוים, החלוץ האגדי של הנבחרת, נזכר לא מכבר: "אתה עולה למגרש ולא מאמין ליד איזה שחקנים אתה עומד. ריבה, ריברה, השחקנים הכי גדולים של העולם. היה להם את פאקטי, גובה 2.12 מ' אולי, עם פקקים של אלומיניום בנעליים, שאנחנו בכלל עוד לא הכרנו. אתה מגיע לטורניר כזה ורואה איתך את כל הכוכבים של העולם, אז גם אתה מביא את כל הרזרבות שלך, את כל היכולות, מגיע לרמות הכי גבוהות שאפשר. אנחנו חיקינו את ברזיל, למדנו מהם את התרגילים והמהלכים שלהם; היו לנו שחקנים שמסוגלים לזה".

למשחק מול האיטלקים לא היה צביון ברזילאי במיוחד. לצופים בו הוא זכור בעיקר כקרב הישרדות קשוח, עתיר עבירות קשות, שבו נפסלו שני שערים שנכבשו לזכות האיטלקים, ובסיומו הושגה תוצאה סנסציונית: תיקו 0:0 מול אלופת אירופה, שהמשיכה במונדיאל עד למשחק הגמר, שבו הפסידה גם היא לברזיל. היה זה גדול ההישגים של נבחרת ישראל מאז ומעולם, ובדיעבד, גם משחק המונדיאל האחרון שלה (לפחות עד שנת 2018). אף שסיימה במקום האחרון בבית, שתי הנקודות שצברה הנבחרת נרשמו כהישג יוצא דופן. בישראל הוגדרה ההופעה כ"הירואית".

כוכבי הנבחרת, שפיגלר ושפיגל, יצאו לקריירה מרשימה בכדורגל הצרפתי. שפר אימן את הנבחרת עוד כמה חודשים וחזר בסוף העשור לקדנציה מוצלחת פחות ("הכדורגלנים של היום מפונקים", נהג לומר). הנבחרת שלו במונדיאל 70' תפסה מקום של כבוד, גם אם מעט מתעתע, בסטטיסטיקה של גביע העולם: רק נבחרת אחת בתולדות המונדיאלים (אנגולה, שהשתתפה במשחק אחד והפסידה בו 2-0) ספגה פחות שערים מישראל. הבונקר של שפר, התברר בתוך שנים מעטות, היה יציב הרבה יותר מהקו של בר לב.

מקור: בית אבי חי

לחזרה לערוץ בית אבי חי בהארץ