במלאות עשור לפטירתה - כיצד הונצחה נעמי שמר בתרבות הישראלית?

קמפיינים ניסו לגייס את שיריה, ראשי ערים קראו על שמה רחובות ומנהרות ושר בממשלה אף הציע להטביע את דיוקנה על שטרות. נעמי שמר נוכחת היטב בהווייה הישראלית, אף שבכלל ביקשה ממשפחתה לא להנציח אותה. בלוז לנעמי

דודו כהן
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דודו כהן
תוכן שיווקי

"עצוב למות באמצע התמוז
אבל באמצע התמוז אמות
אל בוסתני הפרי שנתייתמו"

קדרות ירדה על מדינת ישראל בז' בתמוז תשע"ד, יום פטירתה של נעמי שמר, לפני עשור בדיוק. רבים לא יודעים זאת, אבל שמר – שכעיניכם הרואות, לא מתה באמצע תמוז, אלא די בתחילתו – בכלל לא היתה בעניין של הנצחה. לפני מותה היא ביקשה מבני משפחתה שלא יקראו רחובות או כיכרות על שמה (בקשה שלא התממשה), ובתה ללי אף סיפרה בעבר שאחד הפרסים הכבדים שקיבלה אמה שימש בתור מחזיק הדלתות בבית. באופן כללי, פרסים וכיבודים לא תפסו מקום של כבוד בביתה של שמר, אך למרות זאת, לאחר מותה, היא הונצחה במגוון דרכים – מה שסיפק את רצונם של אנשים רבים לזכור בדרכים שונות ומגוונות את המשוררת והפזמונאית המוערכת.

עשר שנים אחרי מותה, כשבוחנים את רשימת ההנצחות שזכתה להן שמר מאז, קשה שלא להתפעל לנוכח החותם הברור והמשמעותי שהותירה בדברי הימים של התרבות הישראלית.

נעמי שמר. כיבודים לא דיברו אליהצילום: פלאש 90

בקיבוץ, בכפר, בקרת

ההנצחה הבסיסית ביותר, ככל אדם כמעט, היא קברה. שמר נטמנה לפני עשור בבית הקברות כנרת, בסמוך לקבוצת כנרת, שבה נולדה. מאז ועד היום קברה נהיה למוקד עלייה לרגל למטיילים שמגיעים אליו כדי לחלוק כבוד לפזמונאית שכמות עצומה משיריה נהפכה לנכסי צאן ברזל.

שלא בטובתה, חצי שנה בלבד לאחר פטירתה, עלתה נעמי שמר לכותרות בהקשר קונפליקטואלי. "הקרב על השם: נעמי שמר נגד מנחם בגין", הכריזה אז כותרת מתלהמת ב-ynet, שבישרה על מחלוקת בנוגע לקריאת שמו של בית ספר ממלכתי קהילתי חדש בפתח תקוה: ההורים ביקשו לקרוא לבית הספר על שם שמר, ואילו ראש העיר וסגנו היו מעוניינים לתת את הכבוד לראש הממשלה לשעבר מנחם בגין. המחלוקת הלא נעימה זכתה לתגובות מינוריות, אם בכלל, של משפחותיהם של בגין ושמר, שסירבו להשתתף בפולמוס.

בסופו של דבר, בית הספר נקרא על שם שמר, ובעקבותיו הלכו מוסדות לימוד נוספים. כיום ניתן למצוא בתי ספר ע"ש נעמי שמר גם בתל אביב, בנתניה, בכנרת ובגן יבנה. אגב, באופן מעניין, גלישה באתרים של אותם בתי ספר לא מגלה חומרי הנצחה רבים מדי על שמר. אך אל דאגה – אלו נמצאים בשפע באתרי מט"ח, מינהל חברה ונוער, גלים, הטלוויזיה החינוכית ועוד, והם כוללים תכנים רבים על הפעילות על שמר, על שיריה ועל חייה. מלבד זאת, ב-2010 מסרה משפחתה של שמר את ארכיונה ועזבונה לספרייה הלאומית, כדי להנגיש את החומרים לציבור הרחב. הארכיון כולל ספרים פרי עטה, טקסטים מוגמרים, טיוטות, סקיצות מוקלטות, מכתבים שקיבלה וכתבה, קטעי עיתונות, מכתבי הוקרה ועוד.

מלבד בתי הספר, על שמה של שמר נקראו במהלך השנים רחובות בכמה ערים - עכו, הרצליה, חולון, קרית מוצקין, גבעת שמואל וירושלים. בירושלים הוחלט מלבד זאת להעניק את שמה של שמר גם למנהרת הר הצופים, לאחר שהתקיימו כמה דיונים בנושא, וזו האחרונה גברה על רעיונות אחרים להנצחת הפזמונאית, בשוק מחנה יהודה, הר הצופים והר ירושלים.

בהרצליה לווה מתן שם הרחוב בסערה מוניציפלית, כאשר לפני שלוש שנים החליטה העירייה לקרוא חלק משמו של רחוב נעמי שמר על שמו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. בעקבות החלטת ועדת השמות של עיריית הרצליה, נמחק שמה של שמר מהשלטים הרלוונטיים, וקטע הרחוב שבין רחוב אבא אבן ועד לצומת אלטנוילנד הוחלף בהמשך לשמו של פרופ' ליבוביץ'.

מקום נוסף, הפעם סמלי במיוחד, שנקרא על שמה של שמר המנוחה הוא חורשת האקליפטוס המפורסמת שבקבוצת כנרת, שעליה כתבה הפזמונאית את שירה המפורסם. נחיק מרק, בן למייסדי הקיבוץ, סיפר בעבר בראיון כי "השיר של נעמי שמר הוא שיר שמספר על מחוזות ילדותנו. זו החורשה שכל יום כשהלכנו לבית הספר בדגניה ובחזרה עברנו על פניה. כאן היינו מורידים סכך בסוכות, וכאן היו הבננצ'יקים (עובדי ענף הבננות) חותכים סמוכות. ניטעו עוד חורשות באזור, ובחורשה המיתולוגית בסך הכול מאה עצים".

בקיבוץ כנרת מתקיים גם סיור תיירותי בעקבות חייה ושיריה של שמר. הסיור, מלווה במערכת הגברה ושירונים, מתחיל סמוך לאותה חורשת אקליפטוס, ממשיך בקיבוץ כנרת, בבית על הגבעה המפורסמת מהחורשה, ובהמשך מגיעים אף לבית שפרירי - בית סבה וסבתה של שמר, שכיום משמש חדר המוזיקה של ילדי הקיבוץ. בסוף הסיור מגיעים המטיילים אל התחנה האחרונה של שמר - בית העלמין, שבו נטמנה.

ראש הממשלה נתניהו על קברה של שמרצילום: פלאש 90

בשבילנו הכוכבת זו היא

משפחתה של שמר לא תמיד רוותה נחת, בלשון המעטה, כאשר ההנצחות למיניהן לוו במניעים שאינם אמנותיים גרידא. כך, לדוגמה, בעקבות קמפיין שעשה משרד הפרסום מקאן-אריקסון לעיריית תל אביב – שעשה שימוש במילות השיר "ירושלים של זהב", ואף שינה חלק ממילותיו כדי שיתאימו לקמפיין ("אוויר ערים צלול כיין"), בלי אישור בעלי הזכויות – פנתה המשפחה אל המשרד והביעה את מורת רוחה מכך. המשרד פרסם מודעת התנצלות והעביר מלבד זאת תרומה כספית למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

בהזדמנות אחרת ביקשה חברת סלקום ממשפחתה של שמר אישור לשלב בין הטקסט של "לו יהי" ובין הלחן של "עכשיו מעונן" בשביל פרסומת לאימפריה הסלולרית דאז. ההצעה לוותה בתגמול כספי מכובד, אך המשפחה סירבה. אריאל הורוביץ, בנה של שמר, הסביר באותה תקופה "אנחנו מאוד נזהרים לא להוזיל את היצירה של אימא, ובטח לא למטרות מסחריות".

ואפרופו שיקולים מסחריים, לפני ארבע שנים וחצי דרש שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, לשלב את דיוקנה של נעמי שמר על אחד השטרות החדשים שתכנן בנק ישראל להנפיק. בסופו של דבר, הנושא לא יצא אל הפועל, ואישים אחרים זכו לכבוד; אך עצם ההצעה מלמדת על מקומה של נעמי שמר בתודעה הלאומית, שנים אחרי מותה.

עסק משפחתי

ואיך אפשר שלא לציין את ההנצחה האמנותית. במהלך העשור האחרון התקיימו לא מעט פסטיבלים שבמרכזם עמדה מחווה לשמר. כך למשל, פסטיבל פליציה בלומנטל ה-8 נערך לפני שמונה שנים, וקונצרט הפתיחה שלו כלל ביצועי א-קפלה ליצירותיה של שמר; קבוצת "אנסמבל נעמי שמר" של האקדמיה למוזיקה הריצה הופעות משיריה של כלת פרס ישראל; בני דורה של שמר - ישראל גוריון, הפרברים, חנן יובל, שלמה וישינסקי ושולי נתן – וכן יוצרים צעירים, השתתפו במופע מחווה שקיים תיאטרון הקאמרי ב-2007; לפני חודשים ספורים התקיים בהיכל התרבות תל אביב קונצרט חגיגי עם הפילהרמונית הישראלית שכותרתו "נעמי שמר - 10 שנים לפטירתה", והשתתפו בו אסף אמדורסקי, אתי אנקרי, דוד ד'אור, מירי מסיקה, שלמה גרוניך, תמר גלעדי ועוד.

אגב גלעדי, כלתה של שמר עמדה במרכזה של הנצחה מיוחדת במינה. ב-2009 השיקה את המופע "בלוז לנעמי", ובו עיבודי בלוז לשיריה של שמר, ושנתיים לאחר מכן שחררה את האלבום שהיה מבוסס על אותו מופע ונשא אותו השם. היצירה היתה מרתקת ומרגשת במיוחד, בין השאר גם בשל הקרבה המשפחתית בין שתי היוצרות.

ואם זה לא מספיק, ב-2004 החלה אקו"ם לחלק את פרסי אקו"ם גם על שמה של נעמי שמר, מסורת שממשיכה עד היום. ולפני חמש שנים בדיוק השיקה כוכבת הילדים רינת גבאי את "אצלנו בחצר" – הפקת מקור ייעודית ל-HOT שבמרכזה שיריה של נעמי שמר, במטרה להכיר ולהנגיש אותם גם לדור הצעיר. בסדרה השתתפו גם חנה לסלאו וצחי נוי.

כפי שקורה עם לא מעט אמנים שהלכו לעולמם, במהלך העשור האחרון גם נחשפו שירים ישנים של נעמי שמר, ולעתים גם הסיפורים מאחוריהם. כך למשל, נחשף לפני ארבע שנים שיר שכתבה לבתה ללי ב-64', "איך זרחה לי השמש באוניית שלום"; לפני שנתיים נחשף מה עמד מאחורי כתיבת השיר "לשיר זה כמו להיות ירדן" (השיר נכתב בעקבות טיול בר מצווה למקורות הירדן, שעשתה שמר עם אמה); שנה לאחר מותה פורסם השיר "יום הולדת שמח", שכתבה שמר לאריק לביא בשנת 78'.

אבל לא בכל המובנים כוחה של נעמי שמר חזק. דווקא בפייסבוק, הרשת החברתית הגדולה בעולם, שמספר הלייקים של כל אמן או גוף מעיד באופן ברור על הפופולריות שלו, אין ייצוג משמעותי לשמר. העמוד הגדול ביותר שנפתח על שמה ("נעמי שמר - נעימת זמירות ישראל"), ככל הנראה על ידי אדם פרטי שהעריך אותה, מכיל נכון לעכשיו 736 חברים בלבד. אם כך, כנראה למעוניינים בהנצחתה המכובדת יש משימה אחת חשובה, שטרם הגיעה אל סיומה.

לכל הפרטים על האירוע "אצלנו בחצר - שרים נעמי שמר עם יוסי לב וחברים"

לחזרה לערוץ בית אבי חי בהארץ