דברים שסיפרתי לילדתי על פמיניזם דתי

"אמא, איך אני יכולה להיות רבנית?" שאלה אותי בתי בת הארבע. ומיד ענה לה ילד אחר, קרוב משפחה- "תתחתני עם רב" חגית גיבור |

לפני כחצי שנה כשהכריזו בהפתעה על בחירות, הקדימה מפלגת "הבית היהודי", שרבים מאנשי הציונות הדתית מזדהים עמה, את הבחירות המקדימות לרשימת המפלגה לכנסת.

בזה אחר זה הכריזו על מועמדותם גברים רבים בני המגזר. כל מי שהיה קצין או מנהל הרגיש שהוא ראוי להתמודד על כסא כשליח הציבור בכנסת.

ונשים? אין. חוץ מהשתיים שכיהנו כח"כיות בכנסת היוצאת, לא הכריזה אף אישה על מועמדותה.
בפורומים כאלו ואחרים ראיתי שמות רבים נזרקים לחלל האוויר, נשים שהתלבטו עם חברותיהן אם אכן הן ראויות והחליטו שלא. ברור שאין הן ראויות. סליחה שהעזו לחשוב שאולי.

כשהכרזתי על מועמדתי כנציגת האימהות הצעירות כבר אזרו עוז נשים נוספות. ברגע האמת התמודדו חוץ ממני חמש נשים חדשות לרשימה.
במהלך תקופת הפריימריז נחשפתי לעולם שלם, גברי במהותו, המקשה לאישה להשתלב.
בחברה דתית בה עסקאות נסגרות בין מנחה לערבית, בה מעומדים מבקרים בבתי כנסת, מעבירים דרשה לשבת ונפגשים עם רבנים מובילים לקבלת ברכת הדרך- המסלול לאישה אף מורכב יותר.

מחקר בארה"ב הראה שכאשר שאלו ילדים בגן וביסודי מה ירצו להיות כשיגדלו- את התשובות: נשיא, אסטרונאוט, מנהל וכו' ענו באותה מידה בנים ובנות. כששאלו שוב את השאלה הזו בגיל תיכון הפערים בין הבנים לבנות היו גדולים מאוד.
באופן כללי נשים מקבלות מגיל צעיר את המסר שאל להן בכלל לחשוב או לשאוף למקומות מסויימים הנחשבים "גבריים".
נשים שאכן נכנסות אל אותן תפקידים נתונות לביקורת צולבת תמידית- על לבושן, יופיין והתבטאויותיהן. איילת שקד לא לבד. כשהילארי קלינטון רצה לנשיאות עסקה התקשורת בהרחבה איך ישפיע גיל המעבר על רגשותיה והחלטותיה, מה יקרה אם תהפוך לסבתא, ואיך היא נראתה מקומטת במסיבת העיתונאים.
איני יכולה כבר לספור את כמות ההערות והשאלות שקיבלתי על אישי המסכן וילדיי שמשלמים מחיר יקר על העובדה שאני מנסה להיות גם הורה וגם בעל תפקיד ובכך מזניחה בוודאי את ביתי ומשפחתי.
מראש- מי שנכנסת לגוב האריות הזה צריכה להיות קצת משוגעת.

קל וחומר כשזה מגיע לעולם ההנהגה בחברה הדתית.
במהלך המסע הקטן שעשיתי ובעבודתי החינוכית הבחנתי בקשר הדוק בין המסרים החינוכיים שאנו נותנים לבנותינו במערכת החינוך הדתית ובין העדר מקום לנשים מנהיגות בציבור.
כאשר דמויות המופת עליהם גדלים ילדנו הם בעיקרם גברים. מנהיגים תנ"כיים, רבנים והוגי דעות, מה הפלא שאישה כמנהיגה נדמה כמשהו לא טבעי או תורני?
כאשר המושג צניעות מקבל פירוש נרחב בהרבה מהמקור וכל מטרת חינוכה של הבת היא לחופה- זה אך מתבקש.

הילדות הקטנות שלאורך חייהן גדלות במרחב ציבורי בו רק לגברים יש תפקיד, אפילו לא חולמות לשאוף ולהנהיג בעצמן.
כדי ליצור הנהגה ומעורבות נשית נוכחת במרחב הציבורי הדתי- אין מנוס מלהתחיל בחינוך.
אם תחת החופה הן תיראנה גם נשים קוראות כתובה או מברכות.  אם בברית המילה של אחיהם תעמוד גם סנדקית (כפי שהיה נהוג בימי הבניינים בקהילות אירופה) או תקרא אישה את שם היילוד.
אם הן תרגשנה שהן יכולות לפנות לאישה בשאלה הלכתית, או תיראנה את אמא שלהן נותנת דבר תורה לקהילה.
כאשר נערות צעירות יפסיקו לחפש גבר "שיעשה להן" קידוש או הבדלה.
אולי הנוכחות הנשית בהנהגה תגבר.

ביום שבו בגני הילדים בפורים- לצד שוטר, כהן, רופא, רב, אסטרונאוט וכבאי נמצא גם בנות שמתחפשות לתפקיד שהוא מעבר לכלה או נסיכה-
נדע שהשינוי קורה.

אולי יגיע היום שבו הנכד שלי ישאל "אמא איך אני יכול להיות רב?"
ויענו לו- "תתחתן עם רבנית".

הכותבת היא אשת חינוך ומאמנת למנהיגות נשים וממשתתפות המושב "איך היא עושה את זה? להיות אשה דתייה בפוליטיקה",

שייערך במסגרת כנס קולך התשיעי, "אם לא עכשיו אימתי" -  13.7.15, במרכז וואהל ברמת גן (ליד בר אילן)

לפרטים לחצו כאן >>>