סליחה ואהבה ללא תנאי

ארקדי דוכין, המוזיקאי והיוצר, מרגיש יצירתי מאד בתקופת קורונה, ואינו חוסך ביקורת על ההתנהלות האנושית. ראיון מיוחד מתובל באופטימיות ובחמלה

אורנה יצחקי בירבך
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ארקדי דוכין  צילום איתי קדוש
אורנה יצחקי בירבך
תוכן מקודם

"לאחרונה יצא לי בפעם אולי שלישית בחיי לצלול עמוק לתוך הדיכאון האטלנטי. עשיתי 'ברייק' מהחיים וכמה חודשים, כמו כלב שכבתי בבית בלי תקווה, בלי יכולת לזוז, בלי שירה ובלי חלום, אפילו לא על ארוחה טובה. זה הלך והחמיר, וככל שזה החמיר, הילד שלי בן השלוש נצמד אלי יותר ויותר. "מוזר"… הייתי אומר לעצמי בראש. מה הוא מוצא ב'חתיכת הבשר' הלא רזה הזאת? למה הוא לא עוזב אותי, בזמן שאני ויתרתי על עצמי, בכל צורה אפשרית… וזה היה קשה, המפגש הראשון שלי עם אהבה ללא תנאי, מושג שאנחנו שומעים מדי פעם, נזרק לאוויר בתור סלוגן ריקני.....".

קטע מתוך הבלוג שפרסם ארקדי דוכין, המוזיקאי והיוצר, לפני שנים אחדות, כחלק מהרהוריו ותובנותיו על החיים. 

דוכין, שפרץ מוזיקלית לפני 4 עשורים, כשהקים יחד עם היוצר והמוזיקאי מיכה שטרית את "החברים של נטאשה", מבטא בשיריו הרבה מתלאות הנפש אותן חווה בילדותו, בהיותו בן יחיד להורים שורדי שואה, ועדיין חווה גם בגיל 57.

"קישטה מנישטה", הוא דוגמה לאחד השירים שכתב דוכין ובהם הרהורי נפשו.

ספר על יצירת השיר המיוחד הזה.

"השיר מדבר עלינו בני האדם. אנשים שתקועים בעצמם, אטומים אחד לשני ולא מקשיבים, אנחנו רואים אותם היטב גם במשבר הנוכחי. חזרתי מיום עבודה עייף ונרדמתי ליד הרמקולים ופתאום החתול שלי קפץ עלי. מרוב בהלה ובאינסטינקט צעקתי: 'קישטה'. ואז חשבתי שאני רוצה להיפטר מהשד שאחראי על כך שקשה לי לחשוב על עוד מישהו בעולם הזה, חוץ מעל עצמי. קראתי לו מנישטה לשד הזה. זה בעצם אותו שד שיושב בנו ולא מאפשר לנו להביט החוצה, אלא להתמקד רק בעצמנו". 

ארקדי דוכיןצילום: אריאל בשור

אחד השדים הוא הסיפור של אביך בן ה-9 שהלך לראות הפגזה וכשחזר הביתה גילה שנותר לבדו בעולם כי הוריו ואחיותיו נלקחו למחנות. העובדה עיצבה אותך ועדיין מלווה אותך?

"בחלקה כן. אני חווה לפעמים את החוויה של ילד תקוע בגיל תשע, ולפעמים מתנהג כמו תינוק. אבל גם רכשתי המון חלקים חדשים וטובים: אני מחבק את הילדים שלי, אני יודע לבקש מהם סליחה. אני יודע לבכות".

היכולות האלו הן חלק מטיפול שאתה עובר?

"אם אתחיל להשיב מהסוף, אני בעיקר משתמש בטבע, אני חושב שהטבע יותר חכם מכולנו. הטבע מראה לנו מהי הרמוניה. ויש כמובן את הטיפול הפסיכולוגי והפיזי, הרבה אני חייב לפסיכולוגית שלי וגם לאישה שאני נשוי לה ולבית המסוים שיש לי, מעריך שזה מאוד השפיע עליי. גם ההתנהלות בתוך הבית. וחיפשתי עוד בחוכמת הקבלה, ואני חוקר התנהגות של בני אדם. בעבר הרגשתי שדופקים אותי, וזו כנראה תחושה של אותו ילד בן 9 שננטש. מתוך הזדהות עם אבא שלי, ראיתי את העולם דרך הילד ההוא, והייתה תחושה שאין לי שום יכולת לצאת, זה סוג של מלכודת. כיום עוזר לי מאוד להבין מאיפה אנשים אחרים פועלים, מאיזה יצר, מאלו מצוקות. וגם ללמוד לסלוח. אני חושב שהיכולת לסלוח היא אחת התרופות הגדולות שאני יכול לאחל לכל אדם שמבזבז זמן, כעסים או קנאות. כך אני יוצר לעצמי עולם שלם".

איזה עולם אתה חווה היום?

"עולם מאוד תחרותי, מאוד אגוצנטרי. ואם נתייחס למגפת הקורונה כואב לי כשאני רואה שהדברים מגיעים לשפל של התנהלות ברמה האנושית. אנשים פשוט לא מסוגלים להתחבר, לא מסוגלים להתלכד. להנהגה הנוכחית קוראים ליכוד והיא לא מסוגלת להקשיב אחד לשני ומעצימה את הסבל של כולנו. אולי סוף סוף נתחיל לחפש את החיבור, את האמת שנובעת מהעובדה שאי אפשר לבד ושאף אחד לא יכול לבד ושאנחנו אוהבים ביחד. אבל כרגע צריך לעבור איזשהו תהליך. אומרים שאנחנו עם נבחר, לדעתי אנחנו עם נבחר בזה שאנחנו העם הכי שפל. מה קורה לאדם שפל? בסופו של דבר הוא מגיע לקיר ומבין משהו שאחרים לא מבינים. לכן מאחר ואנחנו עם שפל, נגיע לפני אומות אחרות לקיר ונבין שחוץ מחיבור, קשר וערבות הדדיים אין שום תרופה בעולם הזה".

מבחינה מוזיקלית ויצירתית אתה דווקא פורה בתקופת הקורונה, נכון?

"בפירוש, יותר מאי פעם. בחודש יוני האחרון הוצאנו את האלבום 'קורונה טיימז - גל ראשון'. אני אמנם לא חסין לצרות. אבל פתאום יש לנו קצת יותר זמן פנוי. האדם המודרני המשוגע לפני קורונה, היה בלופ ולא היה לו זמן לעצמו, לשבת ולהירגע. אני חושב שאחרי קורונה, צריך לעבוד ארבע שעות ביום ואת שאר הזמן להקדיש לעצמו ולילדים שלו. יש כאן שיעור שמראה עד כמה החיים הקודמים היו ללא תכלית".

בשיר "יש זמן" "החברים של נטאשה" אומרים: "זמן טוב להתאבד עכשיו". אתה ואדיר מילר, עשיתם מהמשפט הזה קטע, ב"צומת מילר". סוגיית ההתאבדות קיימת?

"מה פתאום. אני אדם מאוד אופטימי, אוהב את החיים. כל עוד יש לי משפחה ומטרה להשפיע על העולם - אני כאן. יש מושג שנקרא תת מודע. כשכתבנו את השיר, מיכה (שטרית) ואני, השיר נכתב מהתת מודע בהתאם להתפתחות אישית ואומנותית. שנינו הלומי ילדות לא קלה. אבל מאז הפכנו הרבה יותר אופטימיים וכתבנו גם את 'יש לי אהבה והיא תנצח'".

מה אתה מאחל לעצמך?

"לראות את הזולת, להתחשב בסביבה, לגדול ברמה הרוחנית כי אני נוטה להיכנס לפינה ובעצם לא לראות את האחרים ולדאוג רק לעצמי. והפראות הכמעט פרימיטיבית של דאגה לעצמי, מאוד הרסנית לעולם. כשאתה דואג רק לעצמך ופוגש עוד אדם שנמצא בהתקף לדאוג רק לעצמו, זה סוג של פצצות אטומיות".

חזרה למדור