"העיסוק בבריאות הנפש הוא לא רק מקצוע בשבילי, אלא חלק מהזהות שלי"

גישה פרו-אקטיבית המכוונת להגיע אל המטופלים, טיפול נפשי בקהילה ושינוי היחס למטופלי נפש, עומדים בבסיסה של גישת האגף לבריאות הנפש והעומדת בראשו, ד"ר טל ברגמן לוי. ראיון מיוחד

אורנה יצחקי בירבך
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
דר טל ברגמן לוי  צילום יחצ
אורנה יצחקי בירבך
תוכן מקודם

ביום בו נכנסה ד"ר טל ברגמן לוי, להתמחות בבית החולים גהה, היא הבינה שמשם "כבר לא תצא".

"אני רופאה ופסיכיאטרית גאה, העיסוק בבריאות הנפש הוא לא רק מקצוע בשבילי, אלא חלק מהזהות שלי. אני רואה בכך כבוד לקום כל יום בבוקר לתפקיד גם אם הוא לא קל, אבל מאפשר לי לשרת את האזרח", מציגה עצמה ד"ר ברגמן, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ב-6 השנים האחרונות.

ד"ר ברגמן, אם לשני בנים, מצויה בתחום הפסיכיאטריה שנים רבות וכיהנה בעברה במגוון תפקידים וביניהם מזכ"ל איגוד הפסיכיאטריה בישראל, תפקיד אשר "הדביק אותה" בחיידק ציבורי והעניק לה את היכולת לראות את הקשיים גם ברמה של המדיניות הציבורית.

"בפרספקטיבה של מישהי שנמצאת בתפקיד הזה הרבה שנים, אני יכולה לומר שאני פוגשת בהרבה סבל ומצוקה של מתמודדים ושל בני משפחותיהם, המצבים הם מורכבים ויש צורך כאן בהרבה רגישות. במקביל אני רואה מסירות של מטפלים, חמלה התגייסות עזרה הדדית, וחדשנות שאנשים מביאים לתוך התחום", מסבירה ד"ר ברגמן.

מהם השינויים המשמעותיים שהתרחשו בתחום בריאות הנפש בשני העשורים האחרונים?

"ב-20 השנה האחרונות, התגבשו מתודולוגיות טיפוליות של טיפול ושיקום מכוון מטופל. הכוונה הינה איך אנחנו מגיעים אל המטופל, כיצד אנחנו מנגישים לו את הטיפול והשיקום ומגיעים לביתו במידת הצורך, משאירים אותו בקהילה ובסביבה הטבעית תחת הבאתו למערכת למרפאה או לאשפוז. עקרון חשוב של הגישה הזו הוא היותה פרו אקטיבית, במיוחד כאשר מדברים על החולה המורכב. אנחנו חייבים לעשות reaching out, בשל קשיים שונים של מטופלים לפנות ולקבל סיוע, החל מהסטיגמה הקשה שהחולים מתמודדים עימה וכלה במאפיינים של מחלת נפש קשה כמו ירידה ביוזמה וירידה במוטיבציה. עלינו המטפלים חלה האחריות להיות פרו אקטיביים ולהגיע למטופל".

הגישות מתורגמות למציאות?

"אנחנו שמים דגש בשנים האחרונות על הפיתוח הקהילתי הן של שירותי הטיפול והן של שירותי השיקום, ורוצים לייצר ספקטרום רחב ככל האפשר של שרותי קהילה שמטרתם למעשה מניעת אשפוז. צוותי משבר מסוגים שונים שמגיעים לבית המטופל, דרך פיתוח מערך של טיפולי יום ועד בתים מאזנים שמטרתם מניעת אשפוז ואיזון של החמרה נפשית בקהילה. חשוב לזכור שתמיד קיים חתך מסוים של מטופלים בבריאות הנפש עם מצבים מורכבים שיצריכו אשפוז, ולכן קיימת חשיבה ועבודה רבה בנושא האשפוז הפסיכיאטרי, למשל: כיצד בונים ומעצבים מחלקה פסיכיאטרית? איך רותמים את העיצוב של המחלקה הפסיכיאטרית לטובת ה-well being של החולה ולטובת המהלך הטיפולי ועוד. עם זאת כולנו רוצים להקטין את הצורך באשפוז מלא".

המציאות הזו מתרחשת גם בישראל?

"הכל מתרחש כאן. אנחנו עדים לשיפור ולהתקדמות, אבל עדיין בפער אל מול העולם, ועלינו להמשיך ולהילחם כדי להתקדם ולצמצם הפערים הקיימים אל מול העולם. ביקרתי במקומות רבים בעולם וראיתי הרבה יותר השקעה בבריאות הנפש. אני יוצאת מהמקומות האלה ואני אומרת: 'הלוואי שנגיע לזה גם בארץ'. יש לנו את כל היכולות, המוחות, המטפלים המסורים, החדשנות והתעוזה, כדי להגיע למערכת בריאות נפש שתהיה טובה יותר משל מדינות אחרות. בסופו של יום ישראל היא מדינה קטנה וקהילתית. זו הפלטפורמה הטובה ביותר לדחוף קדימה את מערכת בריאות הנפש".

בישראל אנחנו עדיין מתביישים לדרוש את שירותי בריאות הנפש?

 " בישראל כבר פחות מתביישים לקבל שירות ציבורי מונגש וחינמי של בריאות הנפש, הדבר נובע מהרפורמה שחלה בבריאות הנפש. כמעט כל מרפאת בריאות נפש שנפתחה התמלאה, אבל אין זה אומר שהסטיגמה נעלמה כליל".

מהן השפעותיה של הרפורמה?

 "הרפורמה גרמה בין השאר לכך שרופאי משפחה יודעים יותר על התחום של בריאות הנפש, ויש לקופות החולים כלים לעבוד ולסייע בתחום של בריאות הנפש. בתי החולים מתמקצעים לשירותים ייעודיים, למשל שירותים להשלכות נפשיות של נפגעות תקיפה מינית או שירותים להפרעות אכילה. התחום הפך למרכזי בשיח הציבורי והציבור דורש יותר. יש עוד הרבה מה לעשות: להגדיל את המערכת כולה ולאפשר טיפול פסיכותרפויטי ופסיכיאטרי בזמן סביר ע"י מטפלים מוכשרים".

מהי לדעתך התרומה של הבתים המאזנים?

 "הבתים המאזנים הם חוליה משמעותית במקרים של החמרה במחלת נפש. אני מאמינה שבין 30-50 אחוז מהאשפוזים בפסיכיאטריה יוכלו להיות מטופלים בתוך בתים מאזנים. מדובר בבתים ביתיים וחמימים, והצוותים שעובדים בהם מיוחדים, כך שמדובר בשילוב של מקצועות הבריאות יחד עם מומחים מניסיון (אנשים שעברו משברים נפשיים ונותנים מניסיונם). אנחנו מאמינים שבבית מאזן, יש פחות התנגדות ויותר קבלה של המערכת והטיפול התרופתי. השאיפה שלנו היא שבתי חולים יישמרו באמת למקרים המורכבים ביותר שלא ניתן לאזנם במגוון השירותים בקהילה. לצד הבתים המאזנים, פיתח האגף מודל של מסגרת בקהילה כדי להוציא מבתי החולים הפסיכיאטרים את החולים הממושכים. נקווה שהמודל הזה יצא לדרך", מסכמת ד"ר ברגמן.

מה מחוללת הקורונה לנפש?

"קשה מאוד להגיד מה קרה לנפש שלנו בעקבות הקורונה. מהסקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אנחנו יודעים ששיעור האנשים שמדווחים על לחץ ודיכאון וחרדה עולה לכ-40% מהאוכלוסייה. אנחנו יודעים שכשאדם מתמודד עם פציעה גופנית קשה, הוא לא בהכרח מודע להשלכות הנפשיות. רק כשמתייצב המצב הגופני, רואים את התסמונת הפוסט-טראומטית במלוא התגלמותה. אני לא אומרת שהציבור יהיה פוסט-טראומטי מהקורונה, אבל השלכות נפשיות של מגיפה, הן לא פחות חשובות מהשלכות גופניות של מגיפה. משרד הבריאות מפעיל תכנית לפיה אדם יכול להתקשר לקופת החולים ולומר שהוא חש לחץ, מתח, חרדה או מועקה נפשית כלשהיא ויקבל 3 פגישות של פסיכותרפיה, ממש פגישה של 45 דקות טלפוניות. השירות ניתן על ידי אנשי מקצוע, פסיכותרפיסטים מורשים, לכלל הציבור הישראלי. בלי טופס, בלי צורך בהפניה ובלי צורך באבחון, ללא תור ותוך 48 שעות מהפניה. אני קוראת לתושבי ישראל: אל תישארו עם המצוקות שלכם פנו לקופת החולים והשתמשו בשירות הנפלא והזמין הזה, אין שום צורך לסבול נפשית".

חזרה למדור