כשמתמודד נפש הוא גם מכור לסמים ולאלכוהול

טור אישי ואופטימי על אבחנה כפולה מגיל צעיר ועל המפנה בעקבות המפגש עם אנוש והכניסה לדיור המוגן

רוני, שם בדוי
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
Depositphotos
רוני, שם בדוי
תוכן מקודם

שמי רוני אני בן 39, נשוי כשנה וחצי וגר בצפון הארץ. נולדתי בברזיל ואומצתי בגיל קטן. את ילדותי הלא קלה, ביליתי בקיבוץ בצפון הארץ וסבלתי מקשיים חברתיים – הייתי חריג בנוף הקיבוצי. כשהייתי בן 10 המשפחה שלי נסעה לשליחות בדרום אמריקה ובזמן השליחות ההורים שלי התגרשו ואני חזרתי עם אמא לקיבוץ. בעקבות המצב החדש חוויתי משבר גדול והתחלתי לשתות אלכוהול – הייתי אז סה"כ ילד בן 12.

לאחר כשנתיים, אמא שלי הבחינה שמשהו לא טוב עובר עליי ועברנו לגור בנהריה. בגיל 15 גיליתי את הגראס והתחלתי לעשן עם חברים כמה פעמים בשבוע, הצלחתי להשתלב מבחינה חברתית והייתי תלמיד סביר.

הטראומה הצבאית והאשפוז הראשון

התגייסתי בשנת 1999 להנדסה קרבית ולאחר שנה של מסלול מלא, פרצה האינתיפאדה השנייה. בשנת 2002, (לפני מבצע חומת מגן), בכניסה לקריית ארבע חוויתי על בשרי ניסיון לפיגוע, מחבלים ניסו להרוג אותי, ירו על הג'יפ שלנו וחברים שלי נפצעו. האירוע היה מאוד קשה עבורי ובעקבותיו התחלתי לעשן חשיש, עישנתי במשך כל השירות הסדיר. איבדתי עשרה חברים טובים בפיגועים ובמלחמות, אלו אנשים שהייתי קשור אליהם ולקחתי את זה קשה מאוד.

לאחר השחרור מהצבא מצאתי את עצמי מעשן גראס וחשיש בצורה מאסיבית, עישנתי כל יום במשך כל היום. שם התחילה ההתמכרות הרצינית. הרגשתי שזה מקום המפלט שלי מכל מה שעברתי בצבא.

בשנת 2003 הגיע ההתקף הראשון, זה קרה לאחר שעישנתי עם חבר, חזרתי הביתה והתחלתי לשמוע קולות, הרגשתי שכל הרחוב מסתכל עלי, מדבר עלי, שאנשים מתלחששים, אפילו דמיינתי שנהגי המוניות מדברים עלי במכשיר הקשר. באותה תקופה הייתי סטודנט במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה. ארבעה ימים נשארתי בבית ולא ישנתי, הייתי ממש בהתקף פרנויה, שהלך והתגבר והסתיים בהתמוטטות עצבים ובפגיעה עצמית - חתכתי לעצמי את היד.

בסופו של דבר הגעתי למרכז הרפואי לבריאות הנפש – מזור, לאשפוז ראשון. הגעתי לשם במצב קטסטרופלי, חשבתי שמחבלים רוצים להרוג אותי כפעולת נקם על כך שבמהלך השירות פצעתי ילד פלסטיני והרגשתי נרדף.

אז התחיל גל של אשפוזים. הייתי יוצא מהאשפוז מחזיק חצי שנה עד שנה בחוץ, חוזר לעשן ולשתות בצורה מסיבית ואז מתאשפז שוב, אשפוזים בכפייה כתוצאה מהתקפים פסיכוטיים. כך העברתי את כל שנות ה- 20 שלי עם שישה אשפוזים שכל אחד מהם נמשך כמה חודשים.

פעם שלישית – ההתערבות והתפנית

בגיל 30 הכרתי כמה חברים חדשים, התחלתי לצאת איתם למסיבות טבע ולקחת באופן קבוע ובתדירות גבוהה  LSD. יום אחד הגיעו אלי לדירה שוטרים, הם פשטו על הדירה כאשר בזמן הפשיטה אני יושב בבית במצב פסיכוטי. השוטרים מצאו אצלי סמים לשימוש ואחזקה ופתחו לי תיק. זו גם הייתה הפעם הראשונה ששמו לב שיש לי בעיה של סמים והגעתי שוב לבי"ח מזור. שם שמעתי על התכנית של אבחנה כפולה בכרמיאל.

בשלב זה, המשפחה שלי נכנסה לתמונה ועשו לי התערבות (Intervention). אמרו לי שאני לא יכול להמשיך ככה, שזו לא צורה לחיות ושאם אני רוצה לצאת מזה, אני חייב להשתנות. אחותי סיפרה לי על תכנית אבחנה כפולה של אנוש והחלטתי לתת לזה צ'אנס. עם כל הרצון הטוב, כנראה שלא הייתי מוכן לזה באמת ובזמן השהות בדירה הקבוצתית המשכתי לעשן ולשתות בסתר. חשוב להבין שבתכנית היה כלל - מי שנתפס שלוש פעמים מורחק לצמיתות. ואני נתפסתי.

רמי שמר, שהיה מנהל דיור המוגן דאז, לא ויתר עלי. הוא המליץ לי לעבור לאשפוזית של תחלואה כפולה בב"ש, הייתי שם חודש שלם ואז חזרתי לכרמיאל. שם באשפוזית, בשנת 2017, התחוללה התפנית וכשחזרתי לכרמיאל, משהו בתפיסה שלי השתנה והפסקתי להשתמש לחלוטין. אמנם היו תקופות לפני כן שהייתי נקי שנה או שלוש שנים, אבל אז הייתי שותה איזו כוסית ומתחיל לספור את תקופת ה"ניקיון" שוב מחדש.

התפנית שגרמה לי להפסיק את השימוש היא ההבנה שאם אני לא אסיים את התכנית, לא יהיה לי לאן ללכת, פחדתי. זה מה שהחזיק אותי עד שהכרתי את זוגתי.

1500 יום ללא סמים ואלכוהול

לאחר שנה של ניקיון מסמים ואלכוהול, הכרתי את בת זוגי שלימים הפכה לאשתי, זה קרה במסיבת פורים של אנוש, גם היא מתמודדת. בתחילת הקשר גרתי לסירוגין אצלה ובדיור מוגן עד שלבסוף עברנו לגור יחד.

כיום אני שומר על ניקיון כבר 1500 ימים וטוב לי בחיים, אני שמח שמה שעברתי לא מגדיר אותי, אני לא רואה את עצמי כהלום קרב ו/או פגוע נפש, יותר מאשר אנשים אחרים. כיום אני מרגיש שהסיפור לא כזה נורא ומשתדל לחיות בצורה פשוטה וצנועה בחברה נקייה ותומכת.

אני מבין שאני צריך עזרה בפן ההתמכרותי - נפשי וכיום אני בטיפול, מאוזן מבחינה תרופתית וכבר עשר שנים לא הייתי באשפוז פסיכיאטרי. יש לי אישה תומכת ומכילה ואני מדבר עם הסביבה שלי בגובה העיניים, מרגיש וחושב שאנשים רואים את זה.

אנוש – מסגרת ביתית חמה

אנוש נתנו לי המון, בשבילי זה בית. אני משתדל לקחת מכל מטפל את האיכויות שלו ולאמץ אותן. הם לקחו אותי במצב גרוע ועזרו לי, יש פה אחלה חבר'ה שהם כמו אחים בשבילי. יש כאן צוות מדהים לא שיפוטי ועם לב ענק. בתכנית עצמה דואגים לכך שתהיה עבודה במרכז תעסוקה, במפגשים קבוצתיים, יציאה מבוקרת הביתה וכן קיום פעילויות שונות ומתן כלים פרקטיים להתנהלות כלכלית נכונה ולהתמודדות בחיים.

בשורה תחתונה, אם אתה כמתמודד מבין את המסגרת, אז עוזרים לך. צ'לה המדריך שלי כיום, הוא ממש כמו אח גדול ואני מרגיש שעשיתי שינוי גדול והרבה מאוד בזכותו. כבוגר התוכנית אני מרגיש אחראי יותר וכאדם נקי אני שמח שיש אנשים שגם רואים בי מודל.

אבחנה כפולה

השילוב בין הפרעה נפשית להפרעת שימוש בחומרים/ התמכרות, נקרא אבחנה כפולה. ההתמודדות עם אבחנה כפולה מציבה אתגר כפול עבור המתמודדים, שכן הפרעה אחת משפיעה על השנייה וההחלמה והשיקום קשים כפליים. בארץ קיימים מעט מענים בתחום ואנוש שמה לה למטרה לפתח את השירותים בנושא זה. כיום באנוש קיימים מענים בתחום הדיור, התעסוקה והמענה למשפחות (מילם). בתחום הדיור – ניתן לקבל מענים  בדירות קבוצתיות בפריסה ארצית, או מענה בבית המתמודד. מענים אלו ניתנים לאחר קבלת אישור מוועדת סל שיקום. הצוותים המלווים את המתמודדים מקבלים הכשרה ייעודית בתחום האבחנה הכפולה וכוללים אנשי צוות בעלי ידע מניסיון ("מכורים נקיים").

חזרה למדור