"חוף שביתת הנשק": המקום בו נולדה איחוד האמירויות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
סירות עוגנות על הים בדובאי
"חוף שביתת הנשק": המקום בו נולדה איחוד האמירויותצילום: Shutterstock
ארווין פלר
תוכן שיווקי
ארווין פלר
תוכן שיווקי

מזה כ-25 שנים פועלת פגסוס טיולים במטרה להביא את המטייל הישראלי אל  העולם הגדול,  להכיר תרבויות מרתקות, לחזות בנופי טבע עוצרי נשימה, לחוש את הפולקלור, לגעת באנשים, להכיר סגנונות, ללמוד על דתות, כלכלה, מערכות אקולוגיות, פוליטיקה מקומית וכל מה שהופך יעד אטרקטיבי לכזה. אחרי שנה מאתגרת ברמה הגלובלית, פגסוס טיולים גאים להשיק כעת טיולים מאורגנים אל העולם החדש שנפתח בפני המטייל הישראלי – איחוד האמירויות – הזדמנות נדירה להכיר לעומק את מגוון הרבדים שמרכיבים את אחת המדינות המרתקות באזור. הטיול המאורגן של פגסוס לאיחוד האמירויות כולל סיורים בארמונות, מסגדים ומוזיאונים, ספארי שטח, שווקים ייחודיים ומופעים מרתקים והיכרות מעמיקה עם המורשת של הממלכה שנשזרים בסיפורים היסטוריים, כמו זה של "חוף שביתת הנשק" שמובא לפניכם.

האימפריאליזם במפרץ הפרסי

באופן מסורתי, צורת השלטון הנפוצה באזור המפרץ הפרסי הייתה תמיד נסיכויות, הנקראות גם אמירויות. בכל אזור גיאוגרפי, בדרך כלל על פני שטח מצומצם ולא גדול במיוחד, מתגורר שבט גדול ובו משפחה שולטת שמעבירה את השלטון בירושה מאב לבן. הרבה מהאמירויות האלו נעלמו עם השנים. בתקופה המודרנית, המקום הקרוי היום איחוד האמירויות הערביות נותר כמזכרת לימים האלו.

מאמצע המאה ה–19 החלה (ובמקומות מסוימים - המשיכה) הממלכה הבריטית להתפשט ולגלות את העולם, במה שמכונה "התקופה האימפריאלית". במהלך התקופה הזו ובין יתר פעילותיה, חיפשה בריטניה דרכים להבטיח את המעבר השקט באוקיינוס ההודי ובמפרץ הפרסי. האימפריה הבריטית - שכבר החלה לפעול בהודו וגם בחלק ממדינות ערב - ראתה במפרץ הפרסי יעד אסטרטגי שככל שתוכל להבטיח את המעבר בו על מנת להוביל סחורות מאסיה לאירופה – תוכל להמשיך ולהתעשר.

הזדמנות נדירה להכיר לעומק את מגוון הרבדים שמרכיבים את אחת המדינות המרתקות באזורצילום: Shutterstock

בריטניה, שכבר ידעה דבר או שניים על ניצול מדינות ושיתוף פעולה פוליטי, החלה להגיע עם נסיכויות אלו להסכמי הגנה. כך, בתהליך שארך כשישים שנים (משנת 1820 ועד 1880), החלו הנסיכויות לקבל הגנה מבריטניה וזו הבטיחה לעצמה עוד חבל ארץ ואזורים גיאוגרפיים תחת השפעה בריטית, עוד התרחבות אימפריאלית, כלכלית ותרבותית.

בשלב זה בריטניה כבר הגיעה להסכמים רבים עם מדינות רבות בעולם, ואף החלה לנצל שטחים גם ללא הסכמים. עדיין, מערכות היחסים האלו יצרו מעמד לא ברור ויחסים בין מדינות ללא הגדרה ברורה, ואלו הולידו את מה שמכונה היום "חוף שביתת הנשק".

למידע נוסף על טיול לאיחוד האמירויות באתר פגסוס לחצו

איך הכל התחיל?

עוד בסוף המאה ה-18, המשלחות הבריטיות סבלו מהתקפות של משפחות השלטון במפרץ ולעיתים ספינות בריטיות נאלצו לעצור ליום או יומיים לפני ששוחררו. המטרידים הגיעו בעיקר מנסיכויות שרג'ה וראס אל ח'ימה, שהטרידו את המשלחות במיוחד, גרמו לנזק רב, והביאו את הבריטים להשיב להם, ועל ידי כך הפך האזור להיות תחום חיכוך לא יציב אותו הבריטים כינו "חוף הפיראטים". 

חוסר היציבות שגרמו החיכוכים עם הבריטים הובילו עד לזעזועים בשלטון ואף לערעור הנאמנות בתוך הנסיכויות. הבריטים, שרצו בעיקר לעבור באזור ללא הפרעה למכונה הכלכלית המשומנת שלהם, החלו להבין כי הם צריכים בעיקר להגיע להבנות כדי להצליח להרגיע את האזור.

התפתחות כלכלית ויציאה לעצמאות פוליטית, מעבר מעודן לעולם המודרני יחד עם שמירת המסורת השלטוניתצילום: Shutterstock

על אף שידעו זאת, בחרו הבריטים דווקא לצאת למבצעים מיליטנטיים על מנת להשיב בתוקפנות לנסיכויות שהפריעו במעברים. התקפה מאסיבית במיוחד התקיימה בשנת 1919, אז יצאו הבריטים למסע עונשין של ממש, הגיעו לבסיסי החוף של הפורעים והשמידו אותם. כל ניסיון התנגדות של השליטים ואף של הנסיכויות שבאו לעזרתם נענו בתוקפנות בלתי מתפשרת של הבריטים ואף בירי תותחים מאסיבי, הפגנת כוח עוצמתית מול האמירויות, שהיו מצוידות בנשק פחות מתקדם.

אחרי ההתקפות של 1919 הבינו הנסיכויות את הכוחות ההרסניים שיש לבריטים והחלו לשאוף לרגיעה באזור כמו גם לבחון כיצד גם הן יכולות ליהנות משקט כזה ומכלכלה מתפקדת ומסודרת. ההחלטה שהתקבלה הייתה לפעול להפיכת המעברים לבטוחים. כך, במהלך שנת 1920, החלו לחתום בזה אחר זה השייחים השליטים של הנסיכויות על הסכמים עם בריטניה. החותמים על האמנה כללו אפילו את השליט בן סאקר אל קסימי מנסיכות שג'רה, שהיה המתנגד הגדול ביותר אשר הפריע רבות להתנהלות הבריטית במעברים.

עיקרי ההסכמים הבטיחו את השקט בו יוכלו לעבור הספינות הבריטיות ועל ידי כך הבטיחו את פעילותה של חברת הודו המזרחית הבריטית (אולי החברה הכלכלית הגדולה ביותר בעולם אז). בתמורה לשקט הזה התחייבה בריטניה הגדולה שלא לתקוף את המפרץ ואף להגן על תושביו והאזור. בנוסף התחייבה בריטניה כי אין לה דבר בענייני הפנים של הנסיכויות.

לימים, אימפריות אחרות ניסו להפריד בין בריטניה לנסיכויות, בעיקר האימפריה העותומאנית. בריטניה, שהצליחה לתמרן את הנסיכויות ולהדוף את האימפריה העותומאנית גרמה לליכוד טוב יותר בין הנסיכויות, שיתוף פעולה כלכלי פורה יותר וכך החלה את דרכם לתפקוד משותף ועצמאי יותר.

בדברי הימים של הנסיכויות, "חוף שביתת הנשק" נחשבת לאבן דרך לקראת העצמאות שהגיעה ב-1971, אז עזבה בריטניה סופית את הנסיכויות ואלה, בהסכמי שיתוף פעולה, הפכו להיות מדינה אחת צומחת בעלת שבע נסיכויות מיוחדות.

אין ספק שזהו סיפור מיוחד של התפתחות כלכלית ויציאה לעצמאות פוליטית, מעבר מעודן לעולם המודרני יחד עם שמירת המסורת השלטונית.     

הכתבה בחסות פגסוס טיולים מאורגנים