פריצות דרך רפואיות בעקבות רפואת בעלי חיים

בריאות אחת (One Health), רעיון הקושר בין בריאות בני אדם לבריאותם של בעלי החיים ושל הסביבה הטבעית, מאפשר ללמוד, מהדמיון ומהשוני, כיצד להתמודד עם מחלות מידבקות ומגיחות לריפוי בעלי חיים ובני אדם. כך לדוגמה העמידות לאנטיביוטיקה, כמו גם ההתמודדות עם מחלות נגיפיות מגיחות כמו ה-COVID-19, מהווים אתגר ושילוב הידע בין הרפואה הווטרינרית ורפואת בני אדם. סקירה על השילוב שמניב פיתוח פתרונות מעניינים

ד"ר יאיר סער
תוכן מקודם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
shutterstock
ד"ר יאיר סער
תוכן מקודם

סיפור קצר זה אני מקדיש לעמיתי - מורי ורבי היקר, איש רב זכויות - ד"ר אמנון מיכאל בהמשך לתשובתו לכתבה מעיתון הארץ: "החוקרים מתריעים, הסכנה מוחשית. למה אנחנו עדיין אוכלים בעלי חיים?" (1.5.2020)

אמנון יקר, כרופא וטרינר וכאדם שסיפור חייו ודבריו ריתקו אותי תמיד, לא תתנגד בוודאי שאשתמש בדבריך בתור "הרמה להנחתה".

סיפורנו מתחיל בשנות ה-60 המוקדמות, בקיבוץ אשדות יעקב איחוד בעמק הירדן. שני ילדים בעשור הראשון לחייהם, שניהם אוהבי בעלי חיים, אחד צמחוני והשני פחות, החליטו להציל בחשאי מספר תרנגולות מלול הפטמים של הקיבוץ ולגדלן במקלט לבעלי חיים על מנת להצילן משחיטה. מקלט זה לבעלי חיים בסכנת הכחדה נקרא בקיבוץ של שנות השישים "פינת החי". על חטאי אני מודה היום "הילד הצמחוני" הוא אני.

למען הסר ספק - גניבת התרנגולות ומיקום מקלטן התגלה ע"י מנהל הלול יוסף עודד (שצוטט "עיני חשכו כשראיתי את הנזק"). לשני הילדים ערכו "בירור" במזכירות הקיבוץ, ולאחר שהודו קיבלו ריתוק לבית ההורים למשך שבוע, כדי "שיהרהרו היטב במעשיהם".

הילד הזה (הוא אני) סבל, ממה שהרבה ילדים סובלים בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, מתמימות, שנראתה בזמנו כחשוכת מרפא (וגבלה לכאורה בטמטום), ומצא את עצמו עם השנים מתדיין בענייני אתיקה מקצועית עם רופא וטרינר שעיסוקו מניעת מחלות בחיות משק, ובעיקר בעופות פיטום למאכל אדם. הדיון הזה התקיים בין שתי אוזניי, כי הרופא הווטרינר במשך 55 השנים שבאו לאחר מקרה מצער זה - הוא גם אני. הסיבוך שלי עם העובדות שהביאו בפניי טבעונים, הלך והחריף עם השנים. בתחילה עוד ניסיתי להסביר כי מניעת מחלות בעלי חיים מונעת סבל מבעלי חיים, אך תשובתי הניחה רק את דעתו של הילד הצמחוני משנות השישים ולא את הטבעונים.

הסיבה העיקרית לדיונים שלי עם הטבעונים הייתה לסבר את אוזנם (שהיא בעצם אוזנו של הילד משנות השישים), אבל תוצאות דיונים אלו היו, מבחינתי, עלובות למדי. טיעוניי הטבעוניים, אשר התבססו כמעט תמיד על "עובדות מדעיות", נהנו מניצחונות מצטברים ותפסו אחיזה במקומותינו, אפילו בעיתונות הכתובה, גם כאשר היו חסרי בסיס. הרשתי לעצמי להציג הסברים שונים לילד הצמחוני של שנות השישים, כדי לדעת מה לענות לטבעונים, ותאמינו לי ניסיתי הסברים בהבנה מלאה לשיטתם, וללא התנשאות.

למרבית הצער המסקנה שנותרה לי מדיונים אלו היא ציטוט מפיו של הגאון אלברט איינשטיין: "לעולם אל תתווכח עם טיפשים -  הם יורידו אותך לרמה שלהם, ואז ינצחו אותך עם הניסיון שלהם".

לפיכך, החלטתי לשנות גישה, לא להתווכח עם כותבת המאמר הנ"ל, או לשיטתו של אלטמן מחוף מציצים: "הפוך גוטה הפוך". באחת נפלה במוחי החלטה להראות לאורך ההיסטוריה את פריצות הדרך ברפואה שנבעו משיתוף פעולה בין הידע של הרפואה הווטרינרית ורפואת בני האדם.

פריצות דרך רפואיות משחר ההיסטוריה

במאות החמישית והרביעית לפסה"נ נולדה הרפואה המדעית. היפוקרטס (נולד בערך בשנת 460 לפסה"נ), ורופאים אחרים שחיו באי קוֹס ובקנידוּס, כתבו כמה עשרות ספרי רפואה, מהם נותרו אלו, המהווים את הקורפוס ההיפוקרטי. לפני חוקרים אלו היו מונחים כתבי הקודש ובהם תיאור של מחלות כמו: דבר, שחין וערוב. מכאן התפתחה הרפואה הווטרינרית ורפואת בני האדם.

המילה "וטרינר" מגיעה מהמונח הלטיני "veterina" שמשמעותה working animals. השימוש הראשון שנעשה בדפוס במילה וטרינריה, היה בשנת 1646 ע"י הסופר תומאס בראון. לפי הידוע לנו בית הספר הראשון ללימודי מקצוע הווטרינריה הוקם בשנת 1762 בעיר ליון שבצרפת, על ידי קלוד בורז'לה (Claude Bourgelat).

מאז 1796, כאשר הרופא והמדען האנגלי אדוארד ג'נר ביסס את יעילותו של החיסון הראשון לאחר שהוכיח כי אנשים מחוסנים עם אבעבועות רוח הפכו חסינים מפני אבעבועות שחורות, הקשר בין רפואה וטרינרית לרפואה אנושית היה מקור לאינספור פריצות דרך. זה נתן השראה לטיפולים ב- HIV (מ-FIV החתולי), HPV (וירוס הפפילומה האנושי המבוסס על מחקר שנערך על בקר), ולאחרונה גם על מלריה. ההיסטוריה לימדה אותנו שכדי להתגבר על האיומים הביולוגיים הגדולים ביותר שלנו; עלינו לאמץ את גישת "הבריאות האחת" לשיתוף ידע בקרב אנשי מקצוע בתחומי רפואה וטרינרית. בחברת ביוטאב-שילד מיושם המו"פ לפיתוח פתרונות ביולוגיים שיתנו מענה למחלות נשימה מדבקות כמו לדוגמה ה-COVID19.

בעיית העמידות לאנטיביוטיקה

בשנת 2013 הגדיר ארגון הבריאות העולמי את התפשטות החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה כ"מצב חירום בריאותי גלובלי". בבתי החולים וגם בטיפול בבעלי חיים, הם נמצאים בעליה של כ-35 אחוז בחמש השנים האחרונות, והם כבר מהווים איום משמעותי על בריאות הציבור. במרוץ החימוש מול החיידקים לא מספיקים פיתוחים רפואיים חדשים ויש צורך בשימוש מושכל של האוכלוסייה ושל מערכות הבריאות הרגילות והווטרינריות באנטיביוטיות.

לסיכום, פריצות דרך רפואיות אמיתיות אלו התאפשרו רק בזכות נקיטת גישה המשלבת בין-מינים לצורכי רפואה. שילוב המדגיש מדוע צריך להפעיל ברחבי העולם את גישת "בריאות אחת" - לשיתוף ידע בקרב אנשי מקצוע בתחום בריאות האדם, בעלי החיים והסביבה.

מול דברים אלו, לדברי העיתונאית שהחליטה לאחרונה שהתפרצות מגפה עולמית כמו הקורונה תגביר את המודעות בדבר הסכנות הטמונות באכילת בשר ובגידול תעשייתי של בעלי חיים, אין אחיזה במציאות, למעט הצער שבגידול עודף של עופות בשל היעדר מכסות. מחלות מדבקות המגיחות מדי כמה שנים, במקרים רבים מקורן בבעלי חיים שונים, אך לאו דווקא בחיות משק. הגלובליזציה, המספר העצום של טיסות בינלאומיות וצפיפות האוכלוסין בעולם, הם הגורמים להתפרצויות ולהתפשטות המהירה של מחלות חדשות ומגפות עולמיות (פנדמיות).

הכותב הוא מנכ"ל חברות שילד וביוטאב שילד

בחזרה למדור