המוזה הנשית שלי

נשים מעוררות השראה ברפואה

פרופ' פיה רענני
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
המוזה הנשית שלי
פרופ' פיה רענני
תוכן שיווקי

"אני מייחסת את ההצלחה שלי לזה שמעולם לא ויתרתי או חיפשתי תירוץ", אמרה פלורנס נייטינגייל. שמי פרופ' פיה רענני, ב-35 השנה האחרונות אני רופאה בכל רמ"ח איבריי ושס"ה גידי. מהן, 30 שנה בתחום ההמטולוגיה.

נולדתי כחלק מדור ה-Baby boomers. שנות חיי הן כשנות חייה של הגלולה למניעת הריון, השותפה והאחראית במידה לא קטנה, על הקידמה וההעצמה הנשית. זכיתי להשתייך לדור שחווה על בשרו את המהפכה הפמיניסטית, ולאורך השנים והקריירה שלי זכיתי לראות את השינוי שחל במעמד הנשים בעולם המדע. בזכות שינויים אלה ובזכותן של נשים פורצות דרך שהקדימו את דורן ואת דורי, אני ושכמותי זכינו להיות היום במקום בו אנו נמצאות. 
בשנות ה-70' למדתי בתיכון במגמה מתמטית – פיזיקלית. היינו 8 נערות בין 38 תלמידים. באותן שנים, לא היה מצופה שנערות תלמדנה במגמה הריאלית. היום היטשטשו הגבולות והבחירות בתחומי העניין אינן נשענות על בסיס מגדרי.

פרופ' פיה רענניצילום: בנימין אדם

הגיבורה שלי באותן שנים הייתה מאריה סקלודבסקה קירי. 
מארי קירי נולדה בשנת 1867 בוורשה שבפולין. בשל העמדות הפוליטיות של משפחתה ובשל היותה אישה, נאלצה ללמוד ב"אוניברסיטה הצפה" ולא באוניברסיטה הרגילה. את בעלה פייר הכירה כשלמדה בסורבון בפאריז, וסירבה בתחילה להצעת הנישואין שלו כיון שהתכוונה לחזור ללמד באוניברסיטה היאגלונית בקראקוב, אולם נדחתה משם בשל היותה אישה. מארי קירי הייתה האישה הראשונה שקיבלה בסורבון תואר ראשון בפיזיקה, וכשהתמנתה לפרופסור לפיזיקה כללית בשנת 1906, הייתה גם האישה הראשונה שלימדה בסורבון. היא הייתה האישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הצרפתית לרפואה והאישה הראשונה שזכתה (ואפילו פעמיים) בפרס נובל, לראשונה - בפיזיקה, על חלקה בגילוי הרדיואקטיביות ובשנית בכימיה – על בידוד היסודות רדיום ופולוניום. תומס פאוורס אמר עליה: "שתי סגולות מאפיינות מדענים גדולים: תשוקה אובססיבית וסקרנות בלתי נדלית. מארי קירי ניחנה בשתיהן ובשפע". קירי נפטרה בשנת 1934 כתוצאה מכשל של מח העצם, בעקבות סיבוכי חשיפתה לקרינה הרדיואקטיבית במחקריה. היא האישה הראשונה שזכתה לכך שארונה הועבר ונקבר בפנתאון של פאריז. 

רוזלינד פרנקליןצילום: shutterstock

את שנות ה-80' העברתי בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים– אחת מ- 10 סטודנטיות במחזור שמנה 80 סטודנטים לרפואה. כיום למעלה ממחצית הסטודנטים לרפואה הן סטודנטיות. בשנים הבאות התמחיתי ברפואה פנימית ובהמשך בתחום ההמטולוגיה, ומאז המשכתי לקריירה ענפה – קלינית, אקדמית וניהולית. המטולוגיה נחשבה מאז ומעולם למקצוע בעל אוריינטציה נשית בהשוואה לתחומים אחרים ברפואה כגון קרדיולוגיה או כירורגיה אבל היום נשים תופסות את מקומן גם בתחומים אלה – כרופאות, כחוקרות ואף כמנהלות מובילות. 
בשנות חיי המקצועיים כרופאה המטולוגית מן השורה, ובהמשך כמובילה וחונכת דורות של רופאים וחוקרים בתחום, היוו עבורי נשים כמו פרופ' ברכה רמות, מקור השראה.

פרופ' ברכה רמות, בוגרת המחזור הראשון של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, סיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות בשנת 1952. בשנת 1954 נסעה לארה"ב להשתלם בהמטולוגיה ב- Albert Einstein College of Physicians והייתה האישה היחידה באותן שנים בסגל הפקולטה. עם שובה הקימה ועמדה בראש המכון ההמטולוגי במרכז הרפואי שיבא שלימים הפך למגדלור בתחום ההמטולוגיה בארץ. פרופ' רמות או ברכה כפי שכונתה בפי מכיריה ומוקיריה הייתה חלוצה בתחומים השונים בהמטולוגיה, נערצת על מטופליה ועל הרופאים שטיפחה והצליחה לשלב - אנושיות עם חזון, מקצועיות ועוצמה עם סקרנות בלתי נדלית. בשנת 2001 זכתה בפרס ישראל היוקרתי על תרומתה לחקר הרפואה. בשנת 2006 נפטרה לאחר מחלה קצרה. עד יומה האחרון הפגינה ברכה עוצמה ודעתנות והשפיעה על גורלם של מטופלים ורופאים כאחד. 

מאז ומעולם נמשכתי לתחום הלויקמיות, ואת ההשתלמות שלי עשיתי במחלת ה-CML – לויקמיה מיילואידית כרונית. זכיתי להיות חלק מהמהפך שעברה מחלה זו, כשהפכה ממחלה סופנית למחלה ברת ריפוי בזכות הקידמה המדעית, ממש כפי שאני עצמי זכיתי להיות חלק מהמהפך החברתי שהביא את הנשים ממעמד פסיבי לחזית עולם הרפואה והמדע. 
את ההשתלמות ב-CML עשיתי בלונדון במקום בו נולדה, עבדה ונפטרה בשעתה רוזלינד פרנקלין –מדענית פורצת דרך שלא זכתה בחייה לכבוד הראוי לה.

רוזלינד פרנקלין שכונתה "הגברת האפלה" בפי מתחריה הגברים, נולדה בשנת 1920 למשפחה בריטית – יהודית בלונדון. דודה מדרגה שניה היה הלורד הרברט סמואל – הנציב העליון הראשון בארץ ישראל. מגיל צעיר הייתה דעתנית ובמכתב של דודתה נאמר על הילדה בת ה-6: "רוזלינד חכמה עד אימה". רוזלינד סיימה תואר ראשון בכימיה פיזיקלית באוניברסיטת קיימברידג' וב-1945 קיבלה תואר דוקטור על מחקרה בתחום הפחם. בהמשך, עבדה במעבדה בפריז ושם התמחתה בטכניקות של קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. לאחר מספר שנים שבה ללונדון ועבדה במעבדה בקינגס קולג' בין השנים 1951 – 1953. באותן שנים חקרה בשיטות של קריסטלוגרפיה את מולקולת ה-DNA. בספרו "הסליל הכפול" שפורסם ב-1968 הודה ווטסון כי צילום הרטנגן מס' 51 שרוזלינד פרנקלין צילמה, סלל את הדרך לגילוי מבנה ה-DNA. עם זאת, תרומתה המשמעותית לגילוי מבנה ה-DNA הוסתרה במשך שנים רבות. רוזלינד פרנקלין נפטרה בשנת 1957 בגיל 37 מסרטן השחלות. בשנת 1962, במעמד חלוקת פרס נובל לווטסון, קריק ווליקינס עבור גילוי המבנה המרחבי של ה-DNA, שמה של רוזלינד פרנקלין לא הוזכר כלל. לעומת זאת, בהספד שנכתב עליה בעיתון Nature לאחר מותה, נאמר כי הוכיחה עצמה כמנהלת נערצת של צוות מחקר, והיוותה השראה לאלה שעבדו איתה ושאפו לחקות את הסטנדרטים הגבוהים שלה.

שלוש הדמויות הנשיות שהזכרתי עסקו בחקר הגנטיקה והסרטן – נושא שקרוב לליבי ובתחום עיסוקי. שלושתן היוו עבורי מודל לחיקוי. עם השנים פיתחתי תובנות משלי לגבי ההיבטים הייחודיים שלי ושלנו כנשים רופאות בכלל וכרופאות מנהלות בפרט. בעוד שמארי קירי, רוזלינד פרנקלין ואפילו ברכה רמות, נאלצו להתמודד על מעמדן כרופאות וכמדעניות מובילות בעולם גברי, השיוך המגדרי פחות מהווה כיום פקטור בקידום ובמימוש המקצועי. זאת ועוד, אני יכולה לראות יתרונות ממשיים לנו הנשים, כרופאות וכמנהלות בהיבטים מסוימים. במחקר שנערך ע"י חוקרים מהרווארד בין השנים 2011 ו-2014 על מיליון וחצי מאושפזים, ופורסם בעיתון מוביל, נמצאו תוצאות טובות יותר במטופלים שטופלו על ידי רופאות. דברים שעשויים להסביר זאת למשל, הם שרופאות מסתמכות פחות על רפואה מבוססת עובדות מחד ומתקשרות עם המטופלים בצורה יותר אפקטיבית מאידך. אין כוונתי לומר שהטיפול על ידי רופאים גברים נופל באיכותו מזה של נשים רופאות, אלא שלטיפול הנשי יתרונות משלו.

כמנהלות, סגנון הניהול הנשי מתאפיין לעתים קרובות בחוסן, עוצמה ונחישות "ארוזים" במעטפת של רכות הנשית. במובנים מסוימים הגישה הניהולית היא הגישה המתכללת וה"אינטואיציה הנשית", משמשת לא אחת מנהלות כמוני לאיתור ולזיהוי אתגרים ונקודות תורפה, אצל אנשי הצוות או במרקם היחסים ביניהם. 

האתגרים שלנו כרופאות וכמנהלות בשנת 2021 
מעבר למחויבות שלנו למטופלינו, חובתנו הגדולה היא לדאוג לעיצוב דור העתיד של הרפואה בישראל. עלינו להנחיל לדורות הבאים אחרינו ערכים של יושר, יושרה, שקיפות ומצוינות. 
תפקידנו להעניק את הפלטפורמה לרופאים ולרופאות הצעירים, לעזור להם בצעדים הראשונים שלהם בעולם הרפואה, ולתת להם כיוון והכוונה. חובתנו לחשוף אותם למירב האפשרויות ולאפשר להם להתפתח איש ואישה בכיוונם. עלינו לזהות את המיוחד והמייחד, ולספק לכל אחד ואחת את הכלים להתפתח בכיוון הייחודי –מעין סוג של "רפואה מותאמת אישית" – ללא הבדלי דת, גזע או מין. 

חובתנו להעניק לרופאים ולרופאות הצעירים, את התחושה וההבנה שהשמיים הם הגבול ושהגבול נמתח רק במקום שבו הם עצמם ישימו אותו, לעודד מקצוענות ומצוינות, מלווה בתחרות בונה בבחינת "קנאת סופרים תרבה חוכמה", אך למנוע התפתחות "דם רע" בצוות ומחוצה לו. כמנהלים וכמנהלות עלינו לגלות רגישות, לזהות מצוקות רגשיות וקשיים בצוות ולטפל בהם ברגישות המרבית. בהיבטים אלה, האם מותר הרופאה על הרופא או המנהלת על המנהל? 
יש שיאמרו שהיכולות והרגישויות הנשיים, עשויות להקל במימוש המשימות האלה. אישית, אינני רואה הבדלים מגדריים בהיבט הזה, ואני מאמינה כי בסופו של יום, הדברים נקבעים ברמה המקצועית והאישית ולא בשל השפעה מגדרית. 

ולסיום, למען שלמות התמונה, חשוב לי להדגיש שלמרות שנשים פורצות דרך במדע שימשו לי מקור השראה, במהלך הקריירה המקצועית שלי זכיתי למנטורים גברים שהתוו לי את הדרך. פרופ' יצחק בן-בסט, מאושיות ההמטולוגיה במדינת ישראל הנחיל לי הרבה מהידע ומהמצוינות שלו, ובעיקר אפשר לי לצמוח עצמאית ולהאמין ביכולותיי. מלבדו היו עוד אנשים טובים באמצע הדרך, גברים ונשים כאחת שליוו והכווינו אותי בדרכי המקצועית. 
זו גם הזדמנות נפלאה להודות לאותם מורים ומורות שלימדו אותי, כמו גם לרופאים ולרופאות הצעירים שאני עצמי מלווה ושגם מהם למדתי רבות. כמו שנאמר: "הרבה למדתי מרבותי, מחברי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן...".

פרופ' פיה רענני היא מנהלת המערך להמטולוגיה, בית חולים בילינסון, מרכז רפואי רבין