בקובץ המאמרים, "הקץ של קץ העולם", ג'ונתן פראנזן מותח ביקורת חריפה על הפעילים למען הסביבה, המתעלמים לדעתו מן העובדה שכבר אי אפשר למנוע את הקטסטרופה המתקרבת
דוד שולמן הוא פרופסור ללימודים הודיים, מלומד בעל שם עולמי, ממקימי תעאיוש, ארגון שותפות יהודי־ערבי הנאבק באפליה והפרדה. הספר הוא יומן שבו מתוארת פעילותו מידי שבת בשבתו בדרום הר חברון, בהגנה על רועים וחקלאים פלסטינים מפני מבקשי רעתם
רשמים מביקור בתערוכה של שי־לי הורודי, "סרט מת"
באחרונה פורסם שח"כ שלמה קרעי מהליכוד דרש לפסול את אחת השופטות המכהנות במשפטו של ראש הממשלה בטענה שבנה של השופטת עבד בעבר במשרד עורכי דין שאחד מבכיריו הוא עד תביעה במשפט נתניהו. אותו עורך דין בכיר, לפי ח"כ קרעי, הוא "מבקר חריף ובוטה של ראש הממשלה". בבסיס טענתו עומד העיקרון המוסרי והמשפטי עתיק היומין "לא תכיר פנים"
גחלת רתמים. שיר מאת יצחק לאור
הכתיבה של גורי בספרו האחרון, המתפרסם כשנתיים לאחר מותו, משוחררת ואוטוביוגרפית מאוד, כאשר המצב הפוליטי־חברתי מבליח בעדינות רבה רק בשולי השירים
יוסי וקסמן מגולל ברומן החדש שלו את סיפורם של שני גברים, המנסים לגלות מה עלה בגורלה של אהובת הנעורים של אחד מהם בחלוף עשרות שנים. אלא שהנרטיב המופרך והכתיבה רוויית הקלישאות לא מעוררים אמפתיה לגיבורים
ספרו של נעם נחמן טפר מתיימר לענות על השאלה מה השתבש במבצע הכושל בעיר הנופש שבנורווגיה ב–1973. אלא שהיעדרו של ספק וסיפור מסגרת בעייתי פוגעים באמינות המחקר ומותירים את התיק פתוח גם בתום הקריאה
לצד כמה סצינות יפות שמתארות עולם אפור אחרי המוות, הרומן הגרפי של גיא לנמן ונמרוד פרידמן לא מממש את הפוטנציאל הטמון בו ושאלות מעניינות שעולות מהטקסט לא מספיק מפותחות
אי שם, ברווח בין דמיון לבדיון, מצוי המשרד לדמויות ספרותיות. לשם הן מגיעות לחפש עבודה, לחפש זוגיות ולקבל שירותים נוספים. אבל לא לפני שהן ממלאות טופס מסודר
עם ישראל העתיק היה דוגמה ללאום פרה־מודרני, ואותם היסטוריונים וסוציולוגים שגרסו שאת הקולקטיב היהודי של אלפיים השנה האחרונות יש לתפוש כדת ולא כעם כנראה לא פתחו מעולם את כתבי הקודש של אותה דת
ה"מחווה לדלקרואה" מאת פאנטֶן־לאטוּר מגישה לנו את המוות בבגדי שבת
עוד רגע וקרני השמש נאחזות בשורשי האוויר התלויים של פיקוס ענק במעלה שדרות ח"ן והופכות גם את צבעם החלוד לנטיפים מוזהבים
הקורונה החזירה אותי לספרים. פתאום השקט הזה, והפנאי. ערימות מאובקות חיכו לי, ואני כבר מתנצל על הדיליי, כי שני הספרים שבחרתי לכתוב עליהם אינם חדשים
אור. שיר מאת צור גואטה
הביוגרפיה שכתב עידו בסוק מקיפה ויסודית מאוד, אולם אהדתו הגלויה לגיבורו מביאה להאדרה של המשורר המעוותת את הצגת הביקורת עליו ומשרטטת תמונה חלקית של התקבלות שירתו
בשנת 1957 נסע הפילוסוף הירושלמי מרטין בובר להרצות בוושינגטון בכנס פסיכיאטרים על אשמה ורגשי אשמה. בהרצאותיו שירטט דגם סדור למדי של הכרה באשמה והתמודדות אותנטית ומלאה אתה בשלושה תחומי חיים: המשפט, האמונה והמצפון. בכל אחד מהם, טען, שלושה שלבים בדרך אל הפנמת האשמה והשבת הסדר ששרר לפני המעשה שהוביל אליה. ב-1961 נתקלה המשוררת בת ה-25 דליה רביקוביץ באחת ההרצאות הללו בכתב העת "מולד" וכתבה אל בובר מכתב תגובה, המתפרסם כאן לראשונה מעזבונה. בשבוע הבא ימלאו 15 שנה למותה
דרשה פרטית מאוד על המשנה במסכת אבות "היום קצר, והמלאכה מרובה". קטעים משיחה עם תלמידים. הביאה לדפוס: בר נתיב
| שם האירוע | מקום | תאריך ושעה |
|---|---|---|
