מרגריט דיראס

האיש ודאי ישב בצללי המסדרון מול הדלת הפתוחה החוצה. הוא מביט באישה, לא הרחק משם, שרועה על שביל אבנים. גן צומח מסביב, משתפל במדרון תלול אל תוך מישור, למטה עמקים משתרעים ללא עצים ושדות גובלים בנהר. אפשר לראות את הנוף עד גדת הנהר. מעבר לו, רחוק מאוד, ועד לאופק, נפרשים מרחבים עצומים, לוטים בערפל-תמיד אשר ודאי עולה מן הים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ