בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסוס הטרויאני של אהרן שבתאי

אהרן שבתאי מצהיר שהוא רוצה לכתוב שירה ישירה, נטולת דו משמעות. אבל בשירתו מסתתרים חיילים שמשימתם הרסנית וביקורתית

7תגובות

שבע פואמות, מאת אהרן שבתאי, הוצאת חרגול / עם עובד, 2013 עמדתי במכונית בפקק תנועה. בכל כמה רגעים התקדמנו ועצרנו. התקדמנו ועצרנו. הספר "שבע פואמות" היה מונח לצדי על המושב. פתאום הבנתי משהו על הספר הזה. זו התנועה שלו: היא כל הזמן מקפידה לעצור. אבל בניגוד לפקק תנועה, שמעכב אותנו מלהגיע ליעד, בשירה הזאת כל נקודה בדרך היא יעד. הספר הזה מבקש ממך שוב ושוב לעצור. להתקדם בפקק משמעו לשכוח מאוטופיה. "אֲנִי תַּלְמִיד / שֶׁל כִּסֵּא". לעומת שבתאי, דוד אבידן, למשל, היה תלמיד של מכונית, "דּוֹהֵר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו