הזלזול המוטבע בי למוסיקה מזרחית

יידרשו לי חיים נוספים כדי למחוק את החינוך שקיבלתי בבית, שבו שלטה בכיפה המוסיקה הקלאסית המערבית מתוך צורך לבנטיני להתבדל מהאספסוף

בני ציפר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בני ציפר

שארלוטסוויל, וירג'יניה.

גם אם אני שייך למזרח ביותר ממובן אחד, המוסיקה המזרחית לא היתה חלק מן החינוך התרבותי שלי. אני זוכר היטב סצינה מילדותי באיסטנבול: דודתי יושבת במונית עם אחי ואתי. מן הרדיו בוקעים צלילים של שיר טורקי מסתלסל ונאנח. הדודה מעווה את הפרצוף ואוטמת את האוזניים בכפות ידיה, והנהג מבין את הרמז ומכבה את המכשיר. מאותו זמן בערך (תחילת שנות השישים), אנחנו יושבים בבית קפה פתוח על החוף באחד מאיי הנסיכים עם האדון והגברת ויינשטיין (הוריהם של שלמה ומרדכי גזית, שהיו לימים לאנשים חשובים בישראל), חברי נעורים של סבי מאיסטנבול. מהרמקול בוקעת מוסיקה טורקית רועשת. האדון ויינשטיין קם בזעף ודורש לכבות תיכף ומיד את הרעש.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ