כיצד הפך חסיד חב"ד לצנזור הראשי לענייני יהודים

סיפורו של ישראל לנדאו, שהמיר את דתו והפך לצנזור הראשי של האימפריה הרוסית לענייני יהודים. הוא מי שאישר את פרסום "בעיר ההריגה" של ביאליק

רות בקי-קולודני
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות בקי-קולודני

החסיד ר' ישראל לנדאו נעשה מובטל כאשר נאסר על יהודים ברוסיה הצארית להפעיל מבשלות שיכר. עד אז עבד לפרנסתו במזקקה, ולמרות ששאר העובדים שם התפקרו וניבלו את הפה, הוא נשאר מאמין אדוק וקשור בעבותות הערצה לאדמו”ר שלו, ר' שלום בער שניאורסון. כשנותר ללא פרנסה, ניסה לשלוח ידיו במסחר, אך הפסיד את מעט הכסף שהיה לו. לנדאו (לנדוי, לנדא) היה בן למשפחת חסידים בפולטאבה, ומילדותו התפלש בעפרה של תורה, אסיר אל פינתו, ויצר בגמרא את כל נשמתו. הוריו חיתנו אותו בגיל 16, אולם לזוג לא נולדו ילדים. אז שאל בעצת האדמו”ר שלו, האדמו”ר החמישי של שושלת חב'ד, והלה הציע לו לנסוע לזמן מה לארץ־ישראל, לחורשה, לשדה, לאוויר הצח בשמש, ולהתחזק. כך עשה, וכעשרה חודשים מיום שחזר, נולדה בתו. מסירותו ודבקותו ברב החסידי גדלה, ולאחר שנושל מפרנסתו בבית מבשל השיכר, שוב שאל לעצתו וקיבל הוראה לעבור לפטרבורג, לייצג את האינטרסים של אדמו”רי חב”ד בעיר הבירה הצארית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ