"בצלם" כאייקון

הטיפוגרפיה של הסמליל "בצלם" נועדה להזכיר לנו שאפשר למצוא את השורש לרעיון זכויות האדם במסורת הפרטיקולרית היהודית ואין הוא המצאה של הוגים נוצרים במאה ה-17

דוד הד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד הד

אומרים שהשם "בצלם" הוצע על ידי יוסי שריד ז"ל עם כינונו של הארגון וכי הרעיון לעיצובו החזותי של הלוגו היה של רני טלמור ז"ל. אנחנו לא יכולים היום לשאול אותם על כוונותיהם, לא בשם ולא במראה של הסמליל, אך אין ספק שיש משהו גאוני בתמציתיותו הלשונית והחזותית שראוי להקדיש לה כמה מלים.

כמלה יחידה אין "בצלם" עומדת כמונח עצמאי מבחינה לשונית, שהרי מבחינה תחבירית היא חריגה באופן כפול: ראשית, אות היחס ב' שבראשה הופכת אותה מנושא למושא (או אולי אפילו לתואר הפועל, "נברא בצלם"); ושנית, ההקשר העולה ברוחנו באופן מיידי לשמע מלה זו הוא של סמיכות (בצלם של משהו). המלה כפי שהיא עומדת חסרה ודורשת השלמה ברוחנו. אנו יכולים לחשוב על "אהבה" כשם של ארגון, ואולי אפילו על "באהבה", אך כיצד היינו מגיבים לשם "באהבת"?

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ