טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר בלי נוסטלגיה

אילו הייתי היסטוריון הייתי מסכם: העם הרוסי זכה להרבה שליטים ועריצים, וכולם האמינו בבניית ענק שתפגין לעם את כוחו של השלטון. ובכל זאת — מי שלא רואה את מוסקבה בת ימינו, על תערובת המבנים הענקיים המוזרים המייצרים זה ליד זה מין שעטנז בלתי מוסבר, לא ראה כרך מימיו

תגובות

בפעם הראשונה ביקרתי בעיר הזאת במשלחת קומוניסטית, כשהעיר היתה עוד בירתה של ברית המועצות. סיכמתי עם רעייתי אז, רונית, כי אם לא אוהב את מה שאראה אכתוב בגלויה ״הוודקה לא טובה״. נשארה לי דווקא הגלויה הזאת, מאוגוסט 1978. "הוודקה לא טובה". אבל מוסקבה נשארה חקוקה אצלי כעיר יפהפייה, מעוצבת, נזירית ומפוארת. זכרתי את הניקיון. את השקט. בסתר לבי הנחתי שהם קשורים היו לדיקטטורה, ועכשיו — כששוב אבוא — אראה זוהמה. אחרי ככלות הכל, מים מהברז אסור לשתות בה היום, כי מערכת הסניטציה הרוסית מתפוררת. זכרתי את דוכני...