שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פה בטיילת נשכחו לה, למֶדֵיאָה, כל עוונותיה

רוח נעימה נושבת, ממרפסת הבר שעל המזח נשמעת מוסיקה איומה. אילו רק היה פה אורפיאוס, שישיר גם באוזנינו כמו ששר לארגונאוטים, לעורר את רוחם במסע הקשה: "כל מעשי אוון שמאחורינו... עוד התקווה תפרח". מסע לגיאורגיה בעקבות גיזת הזהב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שרה חפרי־אפלל

על עמוד גבוה מעל הטיילת של באטומי, על שפת הים השחור, ניצבת מדיאה. צופה אל קילומטרים רבים משופעי ירוק, מעוטרי פסלים ושכיות ארכיטקטורה מודרנית. ראשה עטור זהב ובידה פרווה: גיזת הזהב. אלמלא הפרווה ההיא מי היה שומע עליה, נסיכה אלמונית בארץ רחוקה. על כל אחת מארבע צלעות העמוד נראית תחנה מחייה: עץ סבוך ועליו תלויה הפרווה המוזהבת, שתי נשים עוסקות סביב קערה רחבה, כרכרה רתומה לשני סוסים, וספינה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ