בארון הספרים של פרויד היו גם ספרי קבלה

"תראי, בפסיכולוגיה, בפסיכואנליזה ובמדעים לא משתמשים במושג רוח, גם לא בנשמה. עם זאת, יש שטח ענק של חוויות רוחניות שמעבר לגשמי, מעבר לתודעה". שיחה עם רות גולן עם צאת ספרה "הרוח הבלתי מודעת"

עמיה ליבליך
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיה ליבליך

עמיה: כשקראתי את ספרך, "הרוח הבלתי מודעת" (הוצאת רסלינג) חשבתי שיש שני קווים מקבילים ביסודו: האחד מהפסיכואנליזה האורתודוקסית, כלומר פרויד, ועד אייגן, פסיכואנליטיקן עכשווי, שבתורתו את מתרכזת בספר. השני הוא הקו שבין הקבלה והחסידות. את רואה את המבנה הזה? האם הוא מסכם את עבודתך?

רות: לא הייתי קוראת לזה קווים מקבילים, אבל הידע בעולם נבנה כמו שרשרת, מונח נדבך על גבי נדבך. בקריאה על הקבלה והחסידות אי אפשר היה שלא להיתקל בנקודות השקה עם הפסיכואנליזה. שני האנליטיקאים, אייגן היהודי, וביון, המורה שלו, שלא היה יהודי, מתייחסים לקבלה בספרים שלהם במישרין. בשנים האחרונות כותבים בהקשר זה גם על פרויד דברים שלא היו ידועים כל כך — שהוא ידע עברית ויידיש, למשל, אבל הסתיר זאת, ושהיו בארון הספרים שלו גם ספרי קבלה. שמעתי גם שפרויד טיפל באחד הרבנים הראשיים של חב"ד, אולם תיאור המקרה הזה כנראה הלך לאיבוד, או העלימו אותו. כנראה יש כתבים של פרויד ותיאורי מקרה שנעלמו. אין ספק שהיה לפרויד רקע יהודי של ממש, הרי הוא בא ממשפחה של חסידים מגליציה, ואשתו היתה ממשפחת רבנים ידועה. אבל ברמה המודעת הוא ניסה להתכחש למסורת הזו, כי הוא לא רצה שהפסיכואנליזה תיחשב ליהודית. עכשיו, בימינו הפוסט־מודרניים, הפלורליסטים, מותר לראות את השילובים האלה. ביון אמר במפורש "אני משתמש בקבלה כמסגרת לפסיכואנליזה".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ