טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שרות הציפורים בשמי רמלֶה

"הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ קוֹרֵא שִׁירִים הַלַּיְלָה, וְלֹא בְּלֵילוֹת אֲחֵרִים", כותב מאיר ויזלטיר ושואל מהו המעשה השירי עכשיו. האם הוא אפשרי או נחוץ, ומה כוחו בעולם שממדיו "מצטמקים לפורמט / המלבני השפוף של קופסה מול כורסה", ושאמיתותיו מיתרגמות להבהוב מתעתע ברשתם של משדרים ומחשבים

6תגובות

שירתו של מאיר ויזלטיר שהיא ילודת הזמן, מקיימת עמו יחסי מרות ומרי, אך גם מבשרת אותו. דרכו למקם את השיר ביחס לזמן ולמקום, אבל גם ביחס לזמנים אחרים, מניעה אותנו לבחון בכל פעם מחדש את כוחו של השיר לפנות אל המציאות שמחוצה לו, להתעמת אתה, לחזור ולבדוק מה בעצם השתבש. הביקורת על ויזלטיר עסקה בחלקה בתיאור היחס בין שירתו לזמן. מול דיונים אסתטיים־לשוניים ברגישות המודרנית, הדגישו תמיד כיצד פרצה שירתו את הדגם המודרניסטי, איך הפעילה את הקורא, נקטה עמדה, דובבה בעקיפין פצעי יתמות והגירה ואיך התריסה נגד תרבות...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true