בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רונית מטלון היא הראשונה שידעה את זה: שנשים כותבות צריכות אימהות

נלכדתי במשהו חדש לגמרי, זר, לא קשור לאותה שפה שידעתי לדבר בה, ובה בעת גם אינטימי מכל, מוכר לאין שיעור, משהו שלא ידעתי שלא היה לו קודם, כבר זמן רב מאוד, הד. קראתי כמו מתוך קיפאון. כמו אדם שהולך הרבה זמן בעולם, ואז פתאום מפציעה שמש חזקה, פתאום מוגשת כוס מים, פתאום יש אוויר צלול ורב

29תגובות

מהו המובן מאליו; הוא המים, האוויר, השמש; החלב שהתינוק יונק בבלי דעת מרגע צאתו לאוויר העולם. הוא ההכרחי. הוא גם המובן – הוא עומקו של המובן – זה שמובן, בלי לדעת שיש כאן בכלל איזה תהליך של הבנה, הוא הידוע בבלי דעת, פשוט מאליו; לפני התרגום, לפני ההגירה מן התשתית אל יצירתם של תילי התלים של השפה האחרת, אל כל מה שמובן, לא מאליו. רונית מטלון היא עבורי המובן מאליו. היא אחת מן היסודות. היא ההכרחית. בחודשיים האחרונים, מאז שנודע לי על דבר מחלתה, אני בהלם: ההלם של ההתוודעות הפתאומית אל המובן מאליו: התוודעות...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו