אברהם שלונסקי ודורה טייטלבוים
אברהם שלונסקי ודורה טייטלבוים

אברהם שלונסקי לדורה טייטלבוים

23/6/1972

יקרה שלי יקרה
חוּ־א־לוּ, חוּ־א־לוּ, חוּ־א־לוּ!

מכתבך הגיע אלי זה עתה — ראשון, חם, מכתב אהבה — רק נשיקות יכולות להיות כל־כך חמות וטריות, כל־כך לגמרי "פָּנים־אל פָּנימיוּת", כל־כך חד־פעמיוֹת בהישנותן, וחשבתי לעצמי אולי לדחות את התשובה למחר? מפני שאם אשיב מיד, אני אצעק, אקרא בקול רם, ואת הרי יודעת, את כבר יודעת, חוּ־אָ־לו שלי, שצעקה איננה בטבעי, ושבדיבור בקול רם אני קטן יותר, טיפש יותר מאשר בדיבור בקול דממה דקה (בקול שקט ושותק). כנראה שהשתכרתי מלשמוע אותך, מלראות אותך, לחוש אותך דרך אותיות המכתב, דרך המגע החם של הכתב ושל מלותייך — אבל לעולם איני שיכור באמת, כמו פיכחות, כשהיין היחידי והחזק הנמצא במרתפי הוא חד־פעמיותה של אהבת אמת, שהיא נס, נס שהתחולל עבור שנינו. אני אומר לעצמי — אברי, קח את עצמך בידיים, כמו אז כשהמשורר גבר על הצייד, ושתוק — חכם, עצוב ובוטח. את הרי יודעת באיזו מידה, ועד איזה עומק אמרתי לך הכל, ללא דיבור. "לדבר" זה לעיתים קרובות להחריש אוזניים, זה תחליף לרגשות, — הרי לכן אנחנו כותבים שירים ולא מלים, ניגונים, אימאז'ים, הסוואות מוסיקליות של תשוקותינו המבוישות. מפני שכל מה שהוא יפה ואמיתי הוא מבויש. מעולם לא חשתי את עצמי כל כך "האמלטי": לשתוק או לדבר, לדבר, לדבר? אני מתכוון "לדבר" במובן של "לומר", לומר עד התהום. חוּ־־לוּ אהובה ויקרה שלי. בעברית קיים ביטוי כזה: "כל עצמותי תאמרנה", לא רק הפה אומר בשם הדם והלב. ברגע של דבֵקות כל החושים, כל האיברים, "כל העצמות". אגב, בעברית קיים ביטוי נוסף "בכל רמ"ח", כלומר רמ"ח איברים — מפני שחכמי התלמוד חישבו ומצאו, כדרכם, שזהו מספרם המדויק של האיברים בגוף האדם. (רמ"ח זה 248) והכוונה היא בשלימות. וזאת היא הרי אהבת אמת: בכל העצמות ובכל האיברים, בכוליות מלאה. האם לא כאלה הם הדיאלוגים בין אבּרי וחו־־לו?

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ