בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תנגן את הצליל הנכון, המנומס ההוא. תן לי את הצליל האמיתי, השונה

בעיני לאונרד ברנשטיין היה הניצוח אקט כלל גופי, קח ותן ארוטי. האם היה מנצח יותר ממלחין או להפך? החודש ימלאו מאה שנה להולדתו

10תגובות

באחת מחופשות הקיץ שבילה לאונרד ברנשטיין בן ה-14 עם משפחתו וחבריהם לקהילה היהודית בשֶרון, מסצ'וסטס, הוא יזם והעלה הפקה של האופרה כרמן. זו היתה הפקה מעט אוונגרדית לזמנה. "פשוט ממניעים של אגו", סיפר לני בריאיון לספר הזיכרונות של אחיו ברטון, "היה מתאים שאני אשחק את כרמן [הצוענייה], והחברה שלי אז — את דון ז'וזה [החייל]... למקהלה הצלחנו למצוא בעיקר בנות. בסוף בנינו מקהלת גברים בביצוע נשים מחופשות לאנשים מבוגרים עם כיפות... אני ניגנתי בפסנתר, למעט בזמן שהייתי על הבמה בתור כרמן". השירה היתה באנגלית...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו