אל תנגן את הצליל הנכון, המנומס ההוא. תן לי את הצליל האמיתי, השונה

בעיני לאונרד ברנשטיין היה הניצוח אקט כלל גופי, קח ותן ארוטי. האם היה מנצח יותר ממלחין או להפך? החודש ימלאו מאה שנה להולדתו

אייל שרף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אייל שרף

באחת מחופשות הקיץ שבילה לאונרד ברנשטיין בן ה-14 עם משפחתו וחבריהם לקהילה היהודית בשֶרון, מסצ'וסטס, הוא יזם והעלה הפקה של האופרה כרמן. זו היתה הפקה מעט אוונגרדית לזמנה. "פשוט ממניעים של אגו", סיפר לני בריאיון לספר הזיכרונות של אחיו ברטון, "היה מתאים שאני אשחק את כרמן [הצוענייה], והחברה שלי אז — את דון ז'וזה [החייל]... למקהלה הצלחנו למצוא בעיקר בנות. בסוף בנינו מקהלת גברים בביצוע נשים מחופשות לאנשים מבוגרים עם כיפות... אני ניגנתי בפסנתר, למעט בזמן שהייתי על הבמה בתור כרמן". השירה היתה באנגלית וביידיש. כרמן בדראג בתיאטרון הקהילתי של שרון מסמן את ראשית דרכו של הופך יוצרות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ