בלי מורא, בלי משוא פנים

עם כל הכבוד לפוליטיקה, בראש וראשונה השפיע עלי הסגנון של אבנרי: סגנון עברי תכליתי, ענייני, נטול קישוטים, מוקפד, מנופה, מדויק. עברית ששילבה, ממש כמו הכותב עצמו, איזו ענייניות גרמנית מהוגנת עם זיק צברי מחוספס ובלתי אמצעי | עם מותו של אורי אבנרי

דורי מנור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דורי מנור

מדי יום שלישי בערב שלחו אותי הורי לקיוסק שבפינת דיזנגוף ושדרות נורדאו כדי להביא, פרט לסיגריות ברודווי הנצחיות של אמא ולמאתיים גרם שקדים קלויים או גרעינים שחורים, גם את המהדורה הטרייה של "העולם הזה", שכבר היה אמנם הרבה אחרי שנות התהילה שלו אבל הורי עדיין שמרו לו אמונים. לא בשל המדורים הפוליטיים, כמובן — הורי היו שניהם אנשי מערכת הביטחון ולא היה אפשר לחשוד בהם ברדיקליות שמאלנית יתרה — אלא בשל "השער האחורי", אותה הברקה שיווקית אדירה של אורי אבנרי: השער הקדמי של "העולם הזה", תמיד בצבעי שחור־לבן־אדום ובכותרות ענק מתלהמות, היה מוקדש לפוליטיקה ה"קשה", לרוב מנקודת מבט שמאלית־פטריוטית (שנתפשה אז כשמאל רדיקלי־חתרני); והעמוד האחורי של הגיליון, תחת שיוקדש למודעות פרסומת, הוקדש לכותרת ראשית נוספת שאף היא זעקה תמיד "חשיפה!", "סקופ!" או "בלעדי!", בליווי שלל סימני קריאה צעקנים.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ