חלון אחורי

חיימיקו מערבב קפה

אילו היית פנסיונר צעיר שמלהג בבתי קפה, היית מאושר באמת?

יוסי אבני לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים4
יוסי אבני לוי

כל בוקר כמעט, בדרך לתחנת האוטובוס, אני שומע את חיימיקו צועק לי, "לאן אתה ממהר? אין לך זמן לקפה?"

לא. אין לי. חמוש בחליפה ובתיק מסמכים אני אץ רץ לעבודה. "שב קצת!" חיימיקו גוער בי גם סמוך לשבע בערב, מערבב קפוצ'ינו בבית קפה אחר. "מה אתה רץ כל הזמן?"

חיימיקו ואני שירתנו יחד בבסיס סודי אי שם מעבר לקווי האויב, כלומר ליד הרצליה. חיימיקו היה קצין קרבי חסון ונלהב. אני — העולם הגדול קרץ לי כמו זונה בנופשון. חלמתי על ערים וכיכרות, ספרים ואהבות. חיימיקו המשיך אפוא ללבוש מדים, ואני — איש של תזזית וחלומות — קמתי ועזבתי. בגיל 44 ויום אחד בדיוק חיימיקו פרש לגמלאות. זה עשר שנים הוא מערבב קפוצ'ינו בבתי קפה. קצבתו כפנסיונר צעיר גדולה יותר ממשכורתי בתום חודש עבודה, כולל ריצות רוט־שחמורוביות אחרי אוטובוסים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ