בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מותו של רייך־רניצקי, האם אפשר עוד לדבר על ביקורת ספרות במובנה ההומניסטי

במלאות חמש שנים למותו של מי שנחשב לאחרון המבקרים הגדולים, שהיה דמות של מלווה ומורה דרך, כפיל, דמות משנית אך מכריעה בתולדות הספרות

2תגובות

לא לשווא העיר ההוגה היהודי הגרמני ולטר בנימין במאמרו הגדול על קרל קראוס (1931) על תכונתו המפלצתית של המבקר. את רשימותיו של קראוס, המחזאי האוסטרי, מן המבקרים הגדולים שידעה השפה הגרמנית במאה העשרים, קרא בנימין כמאמרי מופת על ספרות וחוק, על שפה, משפט ומגדר, וכמובן על המלחמה וביקורת האלימות. קרל קראוס, בעל כתב העת "די פאקל" ("הלפיד"), כתב, ערך ופירסם מאמרים על שייקספיר, גתה והיינריך היינה, אך גם רשימות קטלניות על פושעי מלחמה, בנקאים, פרקליטים וראשי מדינה. סגנונו של קראוס היה לוהט, חד כתער. נטייתו...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו