בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלון אחורי

נשבעתי שיום יבוא ואשתין על קברו של היטלר

בדרך למאורת הזאב

21תגובות

פעם, בשיעור שואה עם גדליהו לחמן האגדי, מנהל בית החינוך ע"ש ברל כצנלסון, ישב נער פעור פה כבן שבע־עשרה ונשבע שיום יבוא וישתין על קברו של היטלר. הנדר הפרימיטיבי הזה טרם מומש — קברו של הצורר היכן הוא? — אבל המכונית שלנו דהרה בים השדות של פומרניה, שהיתה פעם גרמנית וכעת היא פולנית, בין כפרים אדומי גגות רעף ואגמי עשב של חבל ארץ דליל אוכלוסין ומרהיב, היישר אל הבונקר הידוע בראסטנבורג של פרוסיה המזרחית, הלא הוא "מאורת הזאב", ה"וולף שאנצה" רבת העלילות. "אבא, תראה, קן של חסידות על עמוד חשמל!" געו הילדים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו