על טמטום האוונגרד והאינפנטיליות שלו

הטקסט לא יכול לשמש תירוץ לנפילה האמנותית המוחצת של ההמחזה. הוא כן יכול, וזה אכן מְצער, להוות פלטפורמה למגלומניה של לא מעט בימאים, שלא פעם בוחרים לממש דווקא את הפוטנציאל הזה של היצירה השייקספירית, ובהצלחה מהממת

יואב רינון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יואב רינון

שייקספיר, "המלט", הפקה של תיאטרון השאוביהנה בברלין, בבימויו של תומאס אוסטרמייר

שלוש הפקות של מחזות שקספיריים, שהיו לא פחות מקטסטרופה, נותרו חרותות בזיכרוני: "מקבת" בבימויו של ג'ון קראולי עם רופוס סיוול (Sewell) בתפקיד הראשי, "המלך ליר" בבימויו של רוברט סטרואה בתיאטרון הקאמרי עם יוסי פולק בתפקיד ליר, ו"המלט" בבימויו של תומאס אוסטרמייר (Ostermeier), שבימים אלה מעלה להקת תיאטרון השאוביהנה (Schaubühne) בברלין בכיכובו של לארס איידינגר. "מקבת" הוא מחזה בעייתי מאוד, ההתלבטות המוסרית של הבהמה הרוצחת לא משכנעת מלכתחילה, ולכן כמעט כל העלאה שלו מועדת לכישלון; אך בכל הנוגע ל"מלך ליר" ול"המלט", הטקסט לא יכול לשמש תירוץ לנפילה האמנותית המוחצת. הוא כן יכול, וזה אכן מְצער, להוות פלטפורמה למגלומניה של לא מעט בימאים, שלא פעם בוחרים לממש דווקא את הפוטנציאל הזה של היצירה השייקספירית, ובהצלחה מהממת.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ