יפתח אלוני
יפתח אלוני

זה היה בחודש ספטמבר לפני עשרים שנה. כתבתי אל הדלאי למה שאני מבקש להיפגש אתו.

חזרתי אז ממסע של חודש להר קאילאש במערב המרוחק של טיבט. זה שנים רבות אני הולך אל ההרים "כי הם שם", כמאמר מלך המטפסים אדמונד הילרי. אבל במסע לקאילאש נוסף משהו שהסעיר את הדמיון, איזה ערפול מיסטי — ללכת אל ההר הקדוש מכל ההרים, טבור העולם, טביעת האצבע האלוהית על הפלנטה שלנו לדעת הבודהיסטים, ההינדואיסטים, הג'איניסטים ומאמיני הבון. הר שאסור לטפס ולכבוש את פסגתו, שהיא משכנו של וישנו, אלא לצעוד ולהקיף אותה ביחד עם עולי הרגל. על פי האמונה, האגדה או המיתוס, שערותיו הארוכות של וישנו הן "המעיין הקדוש", מקור המים של ארבעת הנהרות הגדולים המשקים את דרום מזרח אסיה (הינדוס, גנגס, ברהמפוטרה וסטולג). העולים לרגל מקיפים את ראש ההר שלוש פעמים בהליכה מאומצת וללא הפסקות. אני הקפתי אותו פעם אחת בשלושה ימים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ