בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חופשי ומשוחרר עם סרט אדום על היד

הייתי שחום העור היחיד באשכבה הלבנה של עמוס עוז בצוותא

144תגובות

בבוקרו של יום שישי, 31 בדצמבר האחרון, עליתי מעיירתי חורה שבצפון הנגב לעיר הגדולה תל אביב למקדש צוותא, שם הוצב ארונו של עמוס עוז על הבמה. החל מעשר וחצי בבוקר החלו לנהור לשם חסידים כדי לחלוק לרבם כבוד אחרון, וגם אני נכנסתי למתחם ועמדתי בסוף הטור הארוך והמתפתל וסקרתי את ההמונים מלפני, לצדדי ומאחורי. אני מיד בלטתי, בהיותי השחור או שחום העור היחיד, ועם תוספת הזקן בן שלושת השבועות (אבל על מות אבי) הייתי המשונה לחלוטין והשונה מכולם. לפני עמד דן מרידור ועל פני חלפו דדי צוקר, בני גנץ, מאיר עוזיאל, מאיר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו