זקנה אחת היתה בירושלים | טור חדש

נראים לא רע, רק קצת בודדים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצאה שתוחלת החיים במחוז ירושלים היא הגבוהה ביותר בארץ, ושיעור ההתאבדויות הוא הנמוך ביותר. טור חדש

חמוטל בר־יוסף
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
חמוטל בר־יוסף

להיות אשה, להזדקן ולגור בירושלים — זה נשמע כמו מתכון לאסון. אבל תוך שאני מקיימת את כל השלושה אני מופתעת לגלות איזה מזל יש לי שזה קורה עכשיו. בתוך מהומת המחאה הפמיניסטית כדאי אולי לעצור רגע ולהודות שכיום חייהן של נשים בישראל בכלל, ונשים זקנות בפרט, גם בעלות הכנסה נמוכה, הם טובים בהרבה משהיו חייהן של אמותינו וסבתותינו. זה נכון במיוחד לנשים שעבדו ומקבלות קצבת זקנה — פנסיה בלעז — הכסף המופלא הזה שנכנס כל חודש לבנק בלי צורך לקום מדי בוקר לעבודה. עם הכסף הזה, יחד עם קצבת הביטוח הלאומי, אפשר לאכול, לגור, לבלות, ללמוד, לנסוע וליהנות מהחיים אם רק יודעים איך לקנות במקום ובזמן הנכון — בשוק, באינטרנט, במבצעים והנחות לגיל הזהב, בחזרות גנרליות של תזמורות, בכרטיסי טיסה מוזלים — אפשרויות שאמותינו וסבתותינו לא חלמו עליהן.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ