חמוטל בר־יוסף

"איני אוהבת את כל העצים שווה", כתבה זלדה, ואני לא בטוחה שהיא התכוונה רק לעצים. יש כאלה שאוהבים כל מה שצומח, כל מה שירוק, גם עשבים שוטים. אני יכולה לומר שלא כל העצים בירושלים גורמים לי אושר. יש אחד שאני כמעט שונאת, קוראים לו אֶלָנטוּס, והשנאה שלי אליו, כמו כל השנאות, נובעת מפחד: עץ אלנטוס אחד מסוגל להצמיח אפילו מבין סדקי מדרכות ג'ונגל של אלנטוסים קטנים וגדולים במהירות שלא תיאמן, והסיכוי להיפטר מהם הוא רק לעקור אותם כשהם עוד באיבם. הגדולים הם שורשיים לעד, גם אם תנסר להם את הגזע.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ