יצירתו של יעקב שבתאי לתיאטרון מהפכנית לא פחות מזו של נסים אלוני וחנוך לוין

מחזה שלו בשם "חיי קליגולה" לא הועלה על שום בימה. כזה היה גם גורלו של מחזה אחר שלו, "אמפיטריון", המבוסס על מחזהו הרומי של פלאוטוס. מן התוכנית הגרנדיוזית ששירטט להקיף את ההיסטוריה היהודית במחזות שיעסקו ברגעי השיא שלה מימי המקרא ובית שני נותרו רק שני מחזות — "כתר בראש" ו"אוכלים". עידו בסוק מסיר את האבק מעל יצירתו התיאטרונית הנשכחת של יעקב שבתאי

עידו בסוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו בסוק

הכתיבה לתיאטרון היתה ערוץ יצירה מרכזי בחייו של יעקב שבתאי (1981-1934), שמקובל לראות את מרכז הכובד של כתיבתו בשני הרומאנים שלו, "זיכרון דברים" ו"סוף דבר". הוא פנה לערוץ הזה עוד בהיותו בקיבוץ מרחביה, בעשור לאחר שחרורו מהשירות הסדיר, והתמיד בו כיוצר, כמתרגם וכמעבד כמעט עד מותו. מרשימות שלו שנמצאו בארכיונו אפשר להבין שהוא ראה בכתיבה לתיאטרון הרבה יותר ממקור פרנסה גרידא. בשלב מוקדם שירטט תוכנית הנראית גרנדיוזית להקיף את ההיסטוריה היהודית במחזות שיעסקו בתקופות שיא שלה החל מימי המקרא ובית שני. אפשר לומר שהמחזות שכתב או עיבד ממחזות קלאסיים באופן שעל גבול היצירה המקורית הן מְכיתות מחזון כוּליי, טוטלי, מן הסוג שמימש בדרך אחרת ברומאן "זיכרון דברים".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ