קולנוע | בסוף הרגתי אותה. את אמא שלי

הסרט "אשה" של ישראלה שאער־מעודד מפרק את הנרטיב של הקולנוע הישראלי שנוצר במשך 50 שנה ומנסה להתוות גורל אחר לאשה

רעיה מורג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רעיה מורג

"אשה", ישראל, 2019, הפקה: אלעד גביש, תסריט: ישראלה שאער־מעודד, עריכה: אורן אדר, מוסיקה: ישי אדר, תחקיר: ישראלה שאער־מעודד, קריינות: ריימונד אמסלם ואלה ארמוני

סרטה המרתק והמטלטל של ישראלה שאער־מעודד, "אשה" (ישראל, 2019), כותב את ההיסטוריה של התשוקה — התשוקה המינית, התשוקה האימהית, ותשוקת האשה לחופש. בהתבסס על סצינות מ-230 סרטים ישראליים שיצרו בימאיות, "אשה" בועט בהגמוניה של ההיסטוריה המוכרת, על המסך ומחוץ לו, שהיא בעיקרה היסטוריה גברית המבוססת על תולדות המלחמות. במקומה, הוא מבשר את האפשרות לכתוב היסטוריה שאינה כרוכה מניה וביה בהדחקה והשתקה של האשה אלא של מאבקה למימוש תשוקתה ולתיווך הבלתי פוסק שהיא נזקקת לו — בין מיניות לאמהות.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ