עסיסו של כרם ענבים

ב-1999 קיבל אבא שלי הזמנה להגיע לפגישת מחזור בירוסלב שבפולין. כשהסתובבנו בעיר נעצרנו לפני בניין גדול. "המבנה הזה היה שייך לחברת 'יד חרוצים' וסבא שלך, יעקב פרוכטמן, ניהל אותו עד פרוץ המלחמה. אחרי המלחמה אמא שלי הקימה בו בית ספר למחול". אבא שלי סינן באוזני בעברית צחה: "הרצחת וגם ירשת". דברים שנאמרו בתום כנס לציון פרישתי מאוניברסיטת חיפה

ניצה בן־דב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניצה בן־דב

לדעתם של הורי ניצולי השואה הייתי ילדה "קשת אכילה". הם, שרעבו ללחם, ביקשו שילדתם שנולדה כבר בארץ זבת חלב ודבש תטרוף את העולם: תאכל לחם חי, תבלע מדי יום שמן קיק מבריא ותשתה מיצי פירות שנתברכה בהם ארצנו. לא היתה להם מסחטת פירות, אז אמא שלי הפכה ענבים למיץ ענבים בידיים: ביד אחת מחצה באגרוף קמוץ את הענבים וביד שנייה החזיקה תחתם מסננת שסיננה את הקליפות והגרעינים. כשלא יכולתי לשתות את הנוזל הירקרק, המבחיל מבחינתי, אבא שלי ישב לידי וסיפר לי את סיפור כרם נבות היזרעאלי. היא סחטה בידיה האמיצות והוא קרא בקולו החם את פרק כ"א בספר מלכים א'.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ